הבה נשתמש באלגוריה בפשוטה:
קח את עצמך בחזרה בזמן ל29 באוקטובר 1929 והנח לרגע שחיית בארצות הברית. לפני כמה דקות נודע לך ולעוד כמה מליוני אמריקנים ששוק המניות התרסק, שכל הבנקים פשטו רגל ושאתה איבדת את כל ממונך. למזלך אתה וילדיך אכלתם ארוחת צהריים, ואפילו יותר למזלך, מצאת שהשארת שטר של 100 דולרים בכיס (עכשיו הוא שווה בסביבות השבעה דולר, אבל במושגים של ארצות הברית ב1929 זה יכול לקנות אוכל לשבוע). אתה לא רעב, לכן אין סיבה שתקנה אוכל עכשיו, לעומת זאת מאוד בא לך ללכת ללונה פארק. בפארק השעשועים עדיין לא שמעו על הקריסה, לכן המחיר עומד על שבעה דולרים שלמים למבוגר ושני ילדים. אוכל? או לונה פארק? לונה פארק זה החיים... מה זה אוכל? כמה מולקולות פחמן מורכבות על אלמנטים שונים... למי אכפת. הדרך הטובה ביותר היא לחיות את הרגע, לא לעבוד בציפייה עיוורת שמשהו ישתלם לנו... חוץ מזה אני מתארת לעצמי שאחר כך שוב תהיה רעב.. מה זה נתן? ועכשיו ברצינות, העולם שלנו כן סובב סביב השכלה, Like it or not , ותאמין לי שבסופו של דבר, כשהיא תקבל את התעודה ותנסה להתקבל לYale והם יגידו לא "אנחנו מודים לך שבחרת לפנות לייל, אבל הציון שלך במתמטיקה הוא לא הכי משהו (ואנחנו מקווים שנהנית במסיבה)" היא תצטער ותגיד "אוף זה היה טפשי".