help me i`m losing it
היום חברה שלי דיי הופתעה כשבאתי אליה בבוקר בשאלה ``אם יאשפזו אותי בבית משוגעים, תבואי לבקר אותי?`` היא לקחה את זה בצחוק וענתה מיד ``לא`` עם חיוך. אח``כ סיפרתי לה מה שעבר עלי אתמול בכלליות...והיא כבר התחילה לקחת אותי ברצינות. ניסתה לגרום לי לדבר, אבל לא היה לי מה להגיד. אני לא אוהבת לכתוב לפורומים בגלל שאני לא יודעת איך אנשים יגיבו למה שאני אכתוב, בייחוד אם מדובר בשפיכה של מה שעובר לי בראש ולא איזה שיר או דברי חכמה. אני כבר מכירה את רוב התגובות פה בעל פה, אני יודעת שמקבלים פה באהדה כל מצוקה של מישהו אבל עדיין, זה לא כזה פשוט. עוד חודש בדיוק אני מגיעה ל-18. גיל 18 זה גיל מחורבן! המעבר הרישמי הזה מילדות לבגרות, להחשב מבוגר, ולא רק זה...גם התסמונת בגרויות הזאת. מה לעשות שיש אנשים שקשה להם עם זה. ואני לא מאלה שחושבים, הו..לא נורא, נעבור את הבגרויות או שנשלים אח``כ ונמשיך בחיינו.. אני דיי מפחדת מהבאות. כמה שאני שונאת ללמוד המסגרת של בי``ס - בייחוד הבי``ס המסויים שבו אני לומדת-נוחה לי. והשנה, גם עם ההצלחות, אני מרגישה חסרת אונים וחוטפת דיכאון כל פעם שאני מסתכלת קדימה. חברה שלי כבר העירה לי פעם שאני מזדהה מידי עם הולדן קולפילד (התפסן בשדה השיפון)... ומאז שהיא אמרה לי את זה כל תיאוריה שמספרים לי עליו מרתקת אותי כאילו הצורת מחשבה שלו קוסמת לי וזה מוזר. אני חוטפת התקפיי עצבים ודיכאון יותר מידי השנה ואני שונאת להיות ככה, אי אפשר להמצא על ידי כשאני ככה וזה לא כיף להיות לבד. אני יודעת שזה לא כזה נורא ורוב האנשים בפורום הזה כבר עברו את זה מזמן אבל הייתי חייבת לשפוך. יהיה טוב.
היום חברה שלי דיי הופתעה כשבאתי אליה בבוקר בשאלה ``אם יאשפזו אותי בבית משוגעים, תבואי לבקר אותי?`` היא לקחה את זה בצחוק וענתה מיד ``לא`` עם חיוך. אח``כ סיפרתי לה מה שעבר עלי אתמול בכלליות...והיא כבר התחילה לקחת אותי ברצינות. ניסתה לגרום לי לדבר, אבל לא היה לי מה להגיד. אני לא אוהבת לכתוב לפורומים בגלל שאני לא יודעת איך אנשים יגיבו למה שאני אכתוב, בייחוד אם מדובר בשפיכה של מה שעובר לי בראש ולא איזה שיר או דברי חכמה. אני כבר מכירה את רוב התגובות פה בעל פה, אני יודעת שמקבלים פה באהדה כל מצוקה של מישהו אבל עדיין, זה לא כזה פשוט. עוד חודש בדיוק אני מגיעה ל-18. גיל 18 זה גיל מחורבן! המעבר הרישמי הזה מילדות לבגרות, להחשב מבוגר, ולא רק זה...גם התסמונת בגרויות הזאת. מה לעשות שיש אנשים שקשה להם עם זה. ואני לא מאלה שחושבים, הו..לא נורא, נעבור את הבגרויות או שנשלים אח``כ ונמשיך בחיינו.. אני דיי מפחדת מהבאות. כמה שאני שונאת ללמוד המסגרת של בי``ס - בייחוד הבי``ס המסויים שבו אני לומדת-נוחה לי. והשנה, גם עם ההצלחות, אני מרגישה חסרת אונים וחוטפת דיכאון כל פעם שאני מסתכלת קדימה. חברה שלי כבר העירה לי פעם שאני מזדהה מידי עם הולדן קולפילד (התפסן בשדה השיפון)... ומאז שהיא אמרה לי את זה כל תיאוריה שמספרים לי עליו מרתקת אותי כאילו הצורת מחשבה שלו קוסמת לי וזה מוזר. אני חוטפת התקפיי עצבים ודיכאון יותר מידי השנה ואני שונאת להיות ככה, אי אפשר להמצא על ידי כשאני ככה וזה לא כיף להיות לבד. אני יודעת שזה לא כזה נורא ורוב האנשים בפורום הזה כבר עברו את זה מזמן אבל הייתי חייבת לשפוך. יהיה טוב.
