HELP...

[nooshy]

HELP...../images/Emo4.gif

שלום לכולם! האמת שאני חדשה פה והסיבה היחידה שנכנסתי לכאן עכשיו, היא כי אני זקוקה לעידוד... היום נפרדתי מחבר שלי, שאיתו הייתי כמעט שנתיים, וממש רע לי עם זה. אני מרגישה שלמה עם הפרידה ממנו ספציפית, אבל אני כבר לא זוכרת איך זה להיות לבד, וממש רע לי לחשוב על החורף הבודד שהולך להיות לי.... מה עושים?? איך שוכחים אותו ואיך ממשיכים הלאה ומכירים מישהו אחר? ) למרות שכבר התחיל החורף)? אני כבר לא זוכרת איך זה להיות לבד, וזה מה שהכי קשה פה...

 

[shellyland]

יאללה... יש עוד אלף כמוהו!

סתם, אני יודעת כמה זה קשה. אין לי עצות מעשיות בשבילך, מלבד הקלישאה שהזמן יעשה את שלו. אולי כדאי לך לנצל את התקופה הזאת בשביל ללמוד איך להיות (לבד) עם עצמך באהבה ובקבלה בלי להזדקק למישהו אחר שיגדיר את הערך שלך. בינתיים, קבלי

.

 

[אפי היקרה]

ושלי (שוב) צודקת

קחי את הזמן, מותר בהחלט להיות מפוחדת קצת ומדוכאת קצת ולבד קצת. רק אחרי שעוברים את השלב הזה אפשר להמשיך לשלבים האחרים - היותר קלים ויותר נעימים. אל תמנעי מעצמך תקופה קצרה של התאבלות, אפילו אם הפרידה היא הדדית ומובנת וברורה. ואגב, לי דווקא אומרים שהחורף היא דווקא העונה הרומנטית ביותר, ודווקא בחורף רוב האנשים מחפשים ומוצאים אהבה, והקיץ אינו אלא פאטה מורגנה. ככה שאי אפשר לדעת מה יילד יום (יו, מלא מטאפורות נכנסו לי להודעה הזאת, עמכם הסליחה), רק להתכוונן לכך שיכול להיות די טוב, עם קצת מזל והרבה שכל.

 

[shellyland]

אפי, מה יהיה?

האחווה הזאת מדאיגה אותי ואני חוששת מן היום בו תבואי לגבות את מחיר ההסכמה בינינו. אפשר בבקשה איזו הודעה אחת בסגנון "שלי, איזה שטות איומה את מדברת"? חן-חן על ההתחשבות.

 

[shellyland]

אחת הקלישאות

שמאוד אוהבים לטחון אותה בלימודי ניהול היא, שבמקום בו שני אנשים חושבים אותו דבר - אחד מהם מיותר. מכיוון שעשיתי בדק בית עם עצמי ואני בשום צורה ואופן לא מיותרת, זה אומר דברים מאוד חמורים לגבי אפי. נא להסיק מסקנות!

 

[אפי היקרה]

שלי, איזו שטות איומה את מדברת ?

 

[adidas^]

חחחחחח../images/Emo6.gif

 

[nooshy]

לפחות הצלחתן להצחיק אותי...../images/Emo140.gif

דבר ראשון, מאד הצחקתן אותי, שתיכן, (אולי החיוך הראשון שעלה על שפתיי היום), אז תודה.... דבר שני, זה גרם לי לחשוב שאולי אפי צודקת, כי האמת שהכרתי את החבר שלי (לשעבר) בחורף.... אז אולי באמת יש תקווה.... אולי תסבירו לי למה זה עדיין כל כך כואב? זה בטח יישמע מאד תמים, אבל למרות שהוא היה הקשר הרציני הראשון שלי, הייתי בטוחה שאנחנו הכי מתאימים בעולם ושהוא הבן אדם שאני רוצה איתי לכל החיים! הכל הרגיש כל כך נכון איתו רוב הזמן. עד שהדברים השתנו, וזה סתם נהיה מתמשך ודביק.... אני כל כך מבולבלת! אפילו לא יודעת מה אני רוצה מעצמי עכשיו - מצד אחד בא לי להיות קצת לבד, כי אני יודעת שלפעמים אפשר להנות מזה. ומצד שני,אני די מתגעגעת לתקופה של פגישות ראשונות ובא לי פשוט להכיר אנשים חדשים (לא כדי לבנות ישר קשר רציני, סתם לבלות). ואם אני כל כך שלמה עם הפרידה ממנו (ואני באמת שלמה עם זה ובטוחה שהוא לא מתאים לי), אז למה זה כל כך כואב??? למה יש לי דמעות בעיניים רק מלכתוב עכשיו את הדברים האלה? הזכרונות הורגים אותי... הייתי מתה פשוט לשכוח! פתאום נזכרים רק בכל הרגעים היפים.... כמה אירוני! וזה גורם לי לחשוב: נכון שזה בדר"כ ככה, יוצאים עם אנשים, ואז נפרדים.... יוצאים שוב, ואז נפרדים... אז איך בכלל אפשר לדעת כשמוצאים את האדם הנכון? מה גורם לנו לחשוב שזה הוא והפעם לא נפרד בהמשך הדרך? אולי הנסיון ילמד אותי את זה, אבל מהנקודה בה אני נמצאת עכשיו, הכל נראה כל כך לא ברור! נכון שכיף להיות בקשר של אהבה, אבל כל הדברים האלה גורמים לי לחשוב שאולי עדיף להיות לבד ובכלל לא לנסות? זה לא שווה להפגע! אני פגועה ואפילו לא יודעת ממה - אני נפרדתי ממנו... למה זה עדיין כואב?? בבקשה תתייחסו לדברים.... אני כל כך צריכה את התמיכה הנפשית הזו כרדע!

 

[אפי היקרה]

רק נפרדתם !!!

את מצפה שהכל יהיה ברור, מסודר ונהיר כבר עכשיו??? וברור שזה יכאב, שנתיים לא הולכות ברגע, ובטח לא קשר ראשון ומשמעותי. שוב, הזמן יעשה את שלו, ואם ההשלמה עם הפרידה קיימת, אני מניחה שהכאב יילך וייעלם, ויישארו הזכרונות היפים והרגעים המיוחדים. לא הייתי קופצת מיד להשלכות עתידיות שכל קשר ייגמר ככה (וישנן הרבה דוגמאות לכך שקשרים לא תמיד נגמרים בפרידה, אחרת כולנו לא היינו פה, כנראה). וחוץ מזה, את שואלת המון שאלות גדולות וחשובות, שאם היו לנו התשובות הנכונות לשאלות, היינו מן הסתם מיליונרים, מאושרים, וחסרי דאגות.