לדעתי,
אריה מיצרים גיטרות באיכות בינונית פלוס, ומגברים באיכות לא טובה בכלל (היה לי אחד כזה), ואני מכיר מישהו עם אריה. הגיטרה נחמדה מאוד למתחילים, והיא נשמעת די טוב (יש לה האמבקר גשר מצויין!) בהנחה שאינך מתכוון להופיע איתה וכל זה. היא מעולה לאימונים (למרות שסטראט אמריקאית זה הגיטרה הגיטרה לאימונים, בין הגיטרות היותר נוחות שיש כיום), ות`אמת? הסאונד שלה גם די נחמד. אני לפחות די אוהב. לעומת זאת, איבנז (שהזכיר DEEPER) מיצרות גיטרות נוחות להפליא, אבל הסאונד שלהם כל כך נורא בלי דיסטורשן, שזה ממש גיטרה חובבנית ומרגיזה. איבנז נתפסו כגיטרות טובות בגלל שהם באמת טובות למטאל, אבל ממש מגעילות שמורידים להן את הדיסטרושן. לצליל אין אופי ואין נפח, פשוט צליל חד וקר, ממש לא כיף. אם זאת, בשנות השמונים ומטה, איבנז יצרו גיטרות די טובות, עם סאונד נחמד מאוד ואף משובח, אבל... לעולם זה עדיין לא היה כמו אריה, או סטראט, או G&L או MUSIC MAN (גיטרה מעולה, שאף אחד לא הזכיר אותה עד עכשיו), או לס פול האגדתית, או SG של גיבסון, או GRAETS, או ריקנבקר (חברת הגיטרות האהובה עלי), או טורנדו של פנדר... אתם רואים, יש עוד חוץ מאיבנז, ממש לא כדאי לקנות מהדגמים החדשים שלהם. אה, עכשיו תגידו : כל הגיטרות שציינת עולות הון, ומה יעשו מתחילים? יש גם ``תחליפים`` מעולים, נוחים עם סאונד מצויין, (כמובן, שזה לא כמו האגדות שציינתי למעלה וציין DEEPER), רק שאין להם ``שם`` נורא מפורסם. זה הכל. דוגמא: GODIN. גיטרה מעולה מחומרים טובים, והמחיר לא כל כך גבוה, דגם בסיסי יחסית, 2600 שקל, מחיר מחירון. ואם אתם רוצים גיטרות ממש באלף שקל, עדיף להתחיל עם סקוואיר ולהתקדם. זו דעתי בלבד, ואתם רשאים לחלוק עליה. תגובות יתקבלו בברכה, יום נעים לכם!! CUT2
