זהירות, מגילה..
נראה לי זה רק המזל שלי כי יש מלא שממש סובלים שם.. יש לנו 5 מפקדים, 4 ממש ממש מניא*** ואחד, כאילו, גם קשוח אבל אנושי פחות או יותר.. וממש נחמד. באמצע הראיון האישי הוא שאל מה התחביבים שלי וכשאמרתי לו מוזיקה וכל הכלי נגינה שלי, אז הוא הפסיק כשהגעתי לחלילים איריים ואז היה לו מין ניצוץ בעיניים והוא אמור להיות נורא בדיסטנס וכאלה אבל "מה, את אוהבת מוזיקה אירית? אני מת על זה!!) ואז הוא נזכר במעמד שלו וחזר להיות מרוחק.. אבל אני לא אשכח לו את זה..

קיצר, פגשתי מלא מלא חברות חדשות וגם ישנות שהידידות בינינו התחדשה בעקבות המפגש והמסדרים ממש כיפיים, רק לעמוד בח' ולצרוח "כן המפקד/ת/ מ"מ/ סמלת/ הקשב!" או לחזור על X זמן שנותנים לנו.. (" כן המפקד! 25 שניות!!) אגב, מפקדות בנות הרבה הרבה הרבה יותר מגעילות ממפקדים בנים. קיצר, אוכל פחות גרוע ממה שחשבתי, אין לי געגועים מיותרים הבייתה כי אני רגילה להיות מחוץ לבית, אחלה אנשים, אחלה מקום ואחלה קורס. אבל איך שהגעתי לשם היה לי איזה רגע מצחיק מלחיץ קצת; אני לתומי הולכת לשירותים (לא נוראים בכלל) 10 דקות אחרי שנחתנו בצריפין, ומולי עובר ה.. לא יודעת איך קוראים לזה אבל הסגן של זה שמנהל את כל הבה"ד. קיצר, הייתי אמורה להצדיע לו ולא ידעתי כלום על זה כי עוד לא אמרו לנו כלום אז אני ממשיכה ללכת ואז הוא אמר "חיילת! עמדי!" נעצרתי ועמדתי כמו שצריך (בערך) "איפה ההצדעה שלך?!" הצדעתי.. "יד שניה!!!" החלפתי.. ואז הוא הצדיע לי, הלך כמה מטרים ופרץ בצחוק.
זהו בערך.