Hello everybody, I was asked to be social...

galias2

New member
Hello everybody, I was asked to be social...

I was asked to introduce myself by the forum manager, so here I am: 33 years old, it is already 5 years that I have Endo and had laparoscopy operation 5 years ago. When I was diagnosed I freaked out and ran immediately to have the laparoscopy, now I am not so sure anymore how much the operation really changed my condition, sometimes I feel it just made it worse. In the last 2 years I am trying to conceive, without success. My partner had a specimen check 1 week ago and we realized that his sperm is lazy, and not moving much! wonderful news, just to add on the already crapy situation. I am sorry for writing in English but I live outside of Israel at the moment and can not type in Hebrew. Tell you the truth, I will be happy to read more messages sharing our pain and agony, our daily life pain and real feelings rather than so much talk about pregnancy. I can understand we all want to become mothers, this is our basic and primal need but we are not only baby machines, what about our life, what about the fact that we are suffering so much both physically and mentally? wow, I can write about that so much....but I think I wrote enough. oh, one thing I forgot. I read all your comments about doctors, I was operated by Dr. Ravel from Hadasa Ein Karem. any comment about him?thanks
 

זואילי

New member
שלום לך

התחברתי להערתך לגבי שיתוף ביומיום והתמודדות עם הכאבים והסביבה. בוודאי שזה משמח ומעודד לקרוא על כל ההריונות והאימהות שבינינו וכל הודעה כזו מחזקת אותי באופן אישי. זה גם חשוב או בעיקר חשוב - לדעת שגם במצבנו יש לנו אופציה להיות אימהות בין אם בדרך זו או אחרת. לעניין ההתמודדות היומיומית - כיום לאחר שאיבחנו אותי ונתנו לי חותמת שיש לי מחלה ויש לה שם - זה שינה הכל מבחינת הסביבה בעיקר. הרי תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר אצלי, וכאבים יומיומיים הם חלק מחיי מאז שהייתי בת 16 (בעוד חודש אני בת 33). להתלונן כל הזמן, לפעמים להגיד שהכל בסדר רק כי אין לי כוח להתמודד עם מבטים או עם תגובות לא מבינות או אפילו מזה שכבר שיעממתי את עצמי עם התלונות שלי, מחשבות שלא מאמינים לי ואולי אני באמת ממציאה כי אין הגיון במצב פיזי רעוע שכזה - הכל עכשיו פשוט וקל יותר, כי כל הסביבה שלי יודעת שאני חולה ו"מותר" לי. פתאום לדעת שאני לא אחת ויחידה עם אנדו' - ולשמוע את הסיפורים האישיים של כל אחת פה - מכניס אותי לפרופורציה, בוודאי שמסדר את הראש כי יש פה טיפים ואינפורמציה שאפילו רופאים לא נותנים והיום - אני כולי "in to" להילחם בדבר הזה שהרס לי את החיים. ניצחון ראשון הוא אותה "חותמת". 8 שנים אני מחפשת מה יש לי ואז גם לראשונה שמעתי על המחלה, אבל אף אחד לא טיפל בי כמו שאני מרגישה שמטפלים בי היום. פתאום גם מתייחסים ספציפית לטיפול בכאב. היום כל הזמן אומרים לי איך אפשר לחיות ככה ולסבול ככה ואין שום סיבה לחיות עם כאב. ואני פריקית של נרקוטיקה... אז יאללה - רק תתנו מרשם. באופן מפתיע - עברו עלי 4 ימים רצופים שאני יכולה לקרוא להם נורמליים. ברור שיש מיחושים כאלו ואחרים, אבל הם ברמה סבירה שלא מצריכה משכך כאבים. 4 ימים!!!! בלי שום כדור!!!! אני עושה לעצמי אוטוסוגסטיה מטורפת מתחילת השבוע, ובחיי - זה עובד. אפילו לא מעניין אותי לשאול איך זה עובד. פשוט מעבירה ככה כמה ימים של אדם נורמלי. אני מסיימת עכשיו לעבוד, אז אכנס שוב אח"כ מהמחשב של הוריי. חזקי ואמצי! אם את רוצה שיתוף בכאבים - אני "קוטרית" מדופלמת.
 

galias2

New member
Where I live

I am in China , not a place where one would like to receive a medical treatment!!! yes
 

ר ו מ י ה

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שמחה שהחלטת להיות " social"
. וגם שהצלחת למצוא אותנו מהניכר (אנגליה לפי הנוסח ?) אני לא מופתעת לגבי הלפרוסקופיה- לצערי, הניתוח אינו מיטיב עם כולן כפי שתוכלי לקרוא בסקר שעשינו בפורום. האם את מטופלת ב-IVF ? אין ספק שלבעיה משולבת כפי שאת מתארת יש יתרון לטיפולי IVF. ממליצה לך להכנס למאמרי הפורום שם תוכלי לקרוא הרבה מאמרים בנושא התמודדות עם אנדומטריוזיס לאו דווקא בתחום הפריון. כמו כן, מצרפת לך את המכתב של השורדת. חוץ מזה את כמובן מוזמנת לחלוק איתנו את תחושותיך וכאביך
 

galias2

New member
comments about one of the links

Hi Rumia, no I am not British, just pure Israeli who lives abroad .... But anyway thanks for all the links, it was interesting to read the letter from survivor which sounds very familiar. I only disagree with 1 point of what she wrote, I think that we tend to be oversnsitive, cry or be angry from small things not because we take pain killers but because we have hormonal imbalance which affects our feelings and the way we behave. I can really feel that. There are certain days that I feel suddenly I want to cry without a reason or very angry and grumpy with no reason... Ugh, the beauty of Endometriosis! What a poetic disease :) yeah
 
למעלה