לנויה
ערב טוב
אני נושקת ל19, בתיכון.
הייתי רוצה לשתייך לקבוצת אנשים שהם מאמינים בך, שאפשר לסמוך עלייהם ולא רק בדברים קטנים.
להשתייך לקבוצת אנשים שלא רק שומעים אלא מקשיבים, אנשים שבאמת כיף לך להיות בחברתם ואכפתיים.
אנשים שלא מתביישים לתת אהבה , להפסיק להיות פראנואידית ולחשוב שכולם נגדך.
הסביבה שאני גדלה בה עד היום היא סביבה שגדלה אותי להיות כל הזמן להיות עם היד על הדופק, לפחד,
לגרום לך לשנאה עצמית, להרגיש בפנים חסרת ערך, כולם צבועים משקרים אגואיסטים , לא להאמין לאף אחד .
הכי חשוב להיות פראנואידית !
הם מלמדים אותך לדרוך על אחר בשביל להצליח ולהגיע רחוק, הם מאמינים שהשפלות .
אני יכולה לתאר לך מצב שאני וחברה שלי שלא גרה בסביבת המגורים לידי הכירה לי אנשים מהסוג הראשון שאני שואפת להכיר .
פתאום כל המציאות שלי התהפכה , זה הזוי לתאר שאני נמצאת שם אפילו במשפחתיות שיש לה ולי אין גרם לי פתאום להיות כל כך רגועה ומאושרת.
ולעומת זאת שחזרתי הביתה פתאום התחיל בי חלחלות .
הייתי כל כך מאושרת !
אבל לצערי הם לא גרים קרוב אליי כלל אין לי אפשרות לצאת מהמקום שאני נמצאת בו .