אחת שיודעת התחילה לספק את הסחורה. ../images/Emo58.gif
באופן כללי הפרק היה באמת טוב. כ"כ טוב עד שבקטעים מסויימים פשוט הרגשתי כאילו אני חוזרת אחורה ישר אל תוך העונה השנייה, שבה דברים היו קלאסים הרבה יותר. טוב, נתחיל בג'יני. ג'יני, ג'יני, ג'יני, נכון שאני שונאת אותך עד מצב שבו אני מוכנה לתקוע לך נעץ בנחיר, ונכון שהשיער שלך מזכיר לי קש ומבנה גופך מזכיר דחליל, אבל אין ספק שהגנת באופן מעורר הערצה על שדה התירס שלך. כאילו ברצינות, באמת שיש לי דחף עז להקיא כל פעם שאני רואה אותה, אבל איכשהו היא הוסיפה טעם טוב לפרק. הפרק היה פשוט פנטסטי. אז נכון, הוא אולי התחיל מעט איטי, אבל כבר לקראת האמצע הכל צבר תאוצה עד שגם אם היינו מנסים לסגור את פרקי האצבעות שלנו סביב זה, לא היינו מצליחים מפאת המהירות. השמלות המצויירות, מסע מעקב ע"י הנתינות של בלייר, שערוריות בקולג', דה קווין B, דרמות משפחתיות בכלא, שנאה טהורה שיכולה לנבוע רק מאהבה עצומה, מה יכול להיות יותר טוב מזה?! ממש אהבתי את הקטע האחרון, כשג'יני שטפה את צ'אק ובלייר עם הנאום שלה. כן, אני יודעת שאני שונאת את המצבים בהם היא מתעלה על בלייר, אבל הפעם זה היה פשוט במקום. מישהו פשוט היה צריך להגיד את זה. ואיך שזה צולם, כשבלייר מלפנים, וצ'אק מאחור, כשהם לא יכולים לראות את ההבעות אחד של השני, אבל הקהל בבית בעצם רואה את כל התמונה הכוללת. פשוט יכולתי לקלוט את אותה ההבעה התואמת על הפנים שלהם, מעורבת עם מעט בושה על הפנים שלהם ממה שהם הפכו להיות. דבר אחד בטוח, וכמו שצ'אק אמר לבלייר אח"כ, ג'יני צדקה. הם בלתי מנוצחים רק כשהם עובדים ביחד. הם מכירים אחד את השני יותר מידי טוב בשביל לנהל מלחמה. היא יודעת את החולשות שלו, הוא יודע את שלה, והתוצאה שתושג מזה היא רק הרס עצמי. הם לא באמת יכולים לפגוע אח בשני בלי לפגוע בעצמם, הם יותר מידי קשורים אחד לשנייה. אח, איך שהם כל הפרק הילכו על חבל דקיק, ואז פתאום ג'יני באה עם מספרים ופוצצה להם את הכל בפנים, היה פשוט נדרש. טנקס, ליטל ג'י, עכשיו, כשפתחת להם שער לגבי החזרה שלהם ביחד, את יכולה לחזור למקום ממנו יצאת. וזה מוביל אותנו לסצנה האחרונה. היא הייתה, איך אני אגיד את זה, סגירת מעגל לכל סיפור איבוד הבתולין של 'גיני האמפרי. אני מסכימה עם מה שאמרת למעלה, שזה היה מעיין פרידה בשבילם. פרידה בוגרת שבאה מתוך הבנה והשלמה, ואל מתוך פגיעה ואילוץ. וגאד, זה היה פשוט עצוב. הסצנה הזאת הייתה כ"כ טעונה עד שיכולתי פשוט להרגיש את זה. פשוט יכולתי לראות באישוניים שלהם את זיק ההבנה שהם באמת איבדו אחד את השני. שזה לא היה אשמתו, ושזאת לא הייתה אשמתה, אלא משהו שקרה כי היה חייב לקרות. גורל. זה פשוט שבר לי את הלב, כשהם הבינו שהם נאחזים במלחמה הזאת כי היא היחידה שעוד קושרת אותם אחד לשני. וכשהם נגעו אחד בשני- דאם. הייתה שם פשוט אש. הרגשתי פשוט בום בתוך החזה. ואז בא השיר Love The Way You Lie שבכלל גרם לי לבכות. זה היה פשוט טראגי יותר מידי. חחח, וואו אני חופרת. לסיכום: נייט- איכשהו הוא תמיד מוצא את עצמו בתוך הבוץ למרות שהוא לא עשה שום דבר. חחח, מסכן הילד. סרינה- דרמה, דרמה, דרמה, דרמה. ג'יני- נחמד לראות אותך לפעמיים. דן- מצפון מוזרי. קצת מיותר. ג'וליט- קצת ריחמתי עליה. אבל יש בה משהו קריפי ומשוגע, אז לא יותר מידי. מה לעזאזל היא והבן הזה מתכננים?! כמעט נפל לי הלב כשראיתי את הפרופסור איתה בסוף הפרק. אריק- אתה עדיין כאן?! צ'אק ובלייר- פשוט מחכה לראות אתם עוסקים בפעילות ספורטיבים ביותר על שולחן האוכל
ואיך אחת שיודעת אמרה: בשביל שלום לפעמים צריך להתכונן למלחמה. ונראה שהולכת להיות כזאת. אחת גדולה, אלא שצ'אק בולייר הולכים להיות בה באותו הצד, ביחד עם נייט, סרינה ודן. איך שאני אוהבת אחוות אחים. XD. לכל הרוחות, אני פשוט אוהבת את הסדרה הזאת.
בכותרת כדי לא לקלקל לאלה שצופים בקצב של HOT
שיהיה פרק מהנה לכולם
