Good VS Evil

  • פותח הנושא DDN
  • פורסם בתאריך

DDN

New member
Good VS Evil

מה עדיף לשחק? מה כיף יותר לשחק? למה חיי משחק ארוכים יותר? דמויות טובות במערכה הירואית או דמויות רעות? לטענתי, משחק של דמויות "רעות" ימצה את עצמו מהר יותר ממשחק של דמויות טובות. אז השתלטנו על העולם. יופי. מה הלאה? מה דעתכם?
 

EverMan

New member
מה עדיף לשחק ?

מה שאתה נהנה יותר. בעיקר מאוד קשה לשחק רשע - כי הוא אינטרסנט מאוד - ויבגוד בחבורה מייד שזה ישתלם לו - אין לו חשבון. גם אם הוא lawfull. חיי משחק ? אם אתה משחק טוב - אז לשניהם יש חיי משחק ארוכים. דמויות רעות לא משתלטות על העולם , אלא מפיצות את הרוע. למשל .. רוצח שכיר - הוא רשע , אבל הוא לא רוצה לשלוט בעולם.
 

magnus the red

New member
EVIL! EEEEEEVIL! ../images/Emo123.gif../images/Emo123.gif../images/Emo123.gif

MUWAHAHAHAHAHAHAHAHA!!! האמת שאני מעדיף מערכות בלי נטיה (כלומר לא מו"ד), אבל עמוק בפנים אני תמיד אהיה גמד לוחם\כוהן רשע. זה פשוט הרבה יותר כיף! למה להרוג מישהו כשאפשר לרצוח אותו? למה לקחת משהו ולא לגנוב אותו? למה לחקור מישהו ולא לענות אותו? למה להשתלט על העולם כשאפשר להרוס אותו? גם מבחינת משחק התפקידים עצמו: אם לא תשחק טוב מספיק החבורה תרצח אותך\ השוטרים יתפסו אותך\ הכפריים ישרפו אותך\ האלפים יאכילו אותך טופו. במשחק של רשע באמת רק החזק שורד. הרי זאת כל המטרה... זה גם יותר מעניין, כי אין ביטחון בכלום: בואו נניח שכת השפן חטפה את הקוסמת הצעירה והבקרוב כבר לא ממש בתולה, אותה משחקת דנה. מה יעשה הלוחם האמיץ דני ושאר החבורה? ובכן, במקרה שלדנה ולדני רשום "____ טוב" על דף הדמות, דנה יכולה להיות בטוחה שחגורת הצניעות שלה לא תישבר. אך אבוי! דני ושאר החבורה רעים! האם יסתכנו בלהציל את דנה (כי כדור אש אחד יכול לשרוף הרבה איכרים זועמים), או שמא יצטרפו לחינגה? כל זאת ועוד בפרק הבא!
 

רמץ

New member
Call me old fasion...

אבל אני פשוט לא מצליח להזדהות עם הרעיון של חבורה מרושעת. נתחיל מהעינוי המתבקש לשה"מ, הכולל שרשרת התכתבויות בלתי נלאית אשר לא היתה מביישת גם את סוכנות הביון הפטפטנית ביותר עם התוכן החוזר ונשנה של "אני מכייס את ___"; "אני דוקר את ___ מאחור"; "אני מקריב את ___ לאל שלי"; "אני מקסים את ___" - חלאס! הבנו! איך בכלל אפשר להריץ הרפתקה כשהשחקנים עסוקים כל כך במיצוי היכולות שלהם אחד על השני?! נמשיך עם חוסר הטבעיות שבה "חבורה" שכזו מתאחדת. לעוד מישהו פה זה נשמע מוזר שהקוסם המרושע בוחר להסתובב עם הגנב המרושע ובאותה הזדמנות גם מוותר על שנת לילה לטובת השגחה על חפציו ועל גבו? ונקנח במשחק עצמו - אולי משהו איתי לא בסדר אבל איך אפשר בכלל להכנס לדמויות האלו? לא ולא! תן לי פלאדין מנומס ורגיש, עלף נוכל שלא יודע לכייס וקוסם ביישן Goodie two-shoes ואני אהיה מסודר
 
אולי ואולי...

לדעתי, חבורה אמורה להיות טובה או נטראלית בעיקרון. אם יש שחקן שהנטייה שלו משתנה במהלך המשחק עקב אירוע שעבר עליו או סתם עקב משבר אישיות חמור, והשחקן מודיע על זה בפרטיות לשה"מ, זה יכול ליצור מצבים מעניינים. אבל כשכל החבורה רעה, זה כבר לא ממש מעניין, כי, כמו שאמרתם לפניי, כל אחד פשוט עושה מה שבא לו. חוצמזה ואגב, דווקא יש סבירות שדמות מרושעת תרצה להשתלט על העולם ולהיות דיקטטור. מה, lawful evil כבר לא נחשב? (שוב, אני בספק אם השאר באמת ירצו לשלוט... אם כבר, אז הוא). ביצה, שמנסה להישמע אינטליגנטית גם (ובכלל) באמצע הלילה. מצליחה?
 

Ferenheit

New member
משמעותו של הרשע

לנטייה לרשע יש שתי פנים: 1. נטייה הרסנית ואכזרית לגרום נזק בשם הרשע עצמו. 2. נטייה אגואיסטית חזקה במיוחד. עכשיו בואו נסתכל רגע על ציר הטוב-רשע. בגישה אחת, בה לרשע יש את המשמעות הראשונה, והיא הגישה האפית, הגישה הדרמטית יותר, יש בעיה: הרשע יודע שהוא רשע, וזה לא נעים. בסרטים הנבל חי בביוב מוקפים ביצורים שיצאה להם דיבה (נחשים, עכברושים) הוא יכול לומר משהו כמו "כמה טוב להיות רשע" כשהוא עומד לנצח. או לכנות את עצמו "המוח הקרימינלי הגדול של דורנו" (לקס לותור). מה לא בסדר כאן ? מה, הוא אוהב את זה ? לקס לותור לא היה רוצה להיות נאהב כמו סופרמן ? בוודאי שהוא היה רוצה. מעט מאוד נבלים יכולים להצדיק את ההתנהגות שהפן הזה של הרשע דורש מהם. לרוב הנבלים יש גם גבולות אדומים. הגישה הזאת טובה כדי לתאר חוצנים, יצורים נכריים, שדים ושטנים, שאצלהם אין לגיטימציה כלל לכל דבר שהוא טוב או אידיאלי. שוויון, אושר, אהבה - גועל נפש. יצורים כאלה חשים גועל מהמידות האנושיות ומתחרים במין האנושי בנקודות מסוימות ולכן נתפסים כרשעים. כשהמדביר תוקף קן נמלים הוא לא בודק נמלה נמלה אם היא בסדר. אין לו יחס אישי לאף אחת מהן. לא אכפת לו אם הקן יפיפה (אבל הוא נהנה, אני מבטיח לכם, אם הוא גדול ומרשים). הגישה השנייה טובה הרבה יותר ליצורים עם תודעה אנושית (רוב דמויי האנוש חושבים כמו בני אדם. חלקם פשוט מדגישים חלק ספציפי בקשת האנושית, פשוט מכיוון שאנחנו מתקשים מאוד לדמיין אינטיליגנציה זרה או בעלת היקף גדול יותר משלנו, קל הרבה יותר להתמקד בקטע מתוך המרחב האנושי - קלינגונים (אגרסיביות, כבוד), וולקנים (רציונאליות, הגיון, ריחוק רגשי)). לחבורה של בני אדם לא חייבת להיות נטייה דומה. נו, באמת. אנחנו סתגלתנים כל כך במציאות ובמשחקי תפקידים בהרבה מקרים שחקנים מסתכלים על הנטייה שלהם (או ה- Nature, או משהו אחר) ואומרים משהו כמו: "רגע אחד, אני תוהני, אז אני לא רוצה לשלם לשומר בשערי העיר" ומתחילים קטטה. "רגע אחד, אז מה אם כולם רוצים ללכת מערבה, אני מטיל מטבע" ונפרדים מהחבורה. "חבורת האנרכיסטים מטירוס נשמעת מעניינת, אולי אני אלך לרצוח את הסינדיק ואצטרף אליהם" ונהרגים. בן אדם תוהני הוא כזה שמרגיש יותר בטוח ונוח כשאין לו מפקד (אבל יסתדר עם מפקד ברוב מכריע של המקרים, אולי פחות טוב, אבל עדיין) ובן אדם סדרי הוא אחד כזה שמרגיש ביטחון כשהחוקים נשמרים (כי מטרתם להגן עליו ועלינו). לבן אדם תוהני סיכוי טוב יותר לעבור באדום בתור הולך רגל, אבל סביר להניח שהוא לא יעבור באדום בכוונה בתור נהג, אלא אם מדובר באמצע הלילה במקום נטוש למראה (מפחד מעונש) ובן אדם סדרי עלול אולי לפחד מעט משוטר ולא לחצות באדום את הכביש, או לכעוס למראה אדם אחר שחוצה (במיוחד מול ילדים קטנים, איזו מין דוגמה אישית זאת לזלזול בחוק). נטייה לא חייבת להיות קיצונית. החבורה המרושעת: הרשע קיים כבר מאות שנים. נכון מאוד עניין ה"חזק שולט" הזה - מדובר באבולוציה. הרשע עבר אבולוציה קשוחה שחיסלה הרבה מן הטיפשות שמקושרת איתו. בחבורה של דמויות רשעיות לא מדובר באיסוף נק"ן, אני מקווה אלא בחיים ביחד. מה, לרשעים אין חברים ? הם לא אוהבים (אהבה אמיתית, לא סטיות עם גרביוני רשת) ? הגנב לא יודע שהקוסם ירגיש שהאמון נפגע אם הוא יגנוב ממנו מ"נ אחת? הקוסם לא יודע שההקסמה שלו על הלוחם עלולה להתגלות. פעם גנבת אחת דחפה את רוסקו שלי לתוך פתח חשוך (בפנים היה עוג) והוא לא סומך עליה במאה אחוז עד היום. מי רוצה בכלל להיות שליט העולם (כולם) מי מנסה (אף אחד כמעט, נו באמת, כל הקוראים הרשעים תגידו - זה מעניין אותכם בכלל ? לא הייתם מעדיפים שכולם יאהבו אותכם ויחשבו שאתם טובים, גיבורי על ממש ?). רשע זה לא לעשות מה שבא לך. רשע זה לא סתם לפגוע באחרים. רשע זה פשוט להגיד: אני לא פראייר של אף אחד. משהו שכולם במדינה הזאת עושים בזמן האחרון (וחבל). להיות טוב פירושו להיות פראייר. להגיד: אני נותן לא למען טובת ההנאה או כסף או משהו אחר, אני נותן לשם הנתינה עצמה. דרך אגב: גם הטוב עבר אבולוציה. החברה גילתה (דרך ניסוי וטעייה) שדברים עובדים יותר טוב עם אנשים טובים (להיות רשע פירושו, בין היתר, לנצל את הטוב הזה). אנחנו רוצים להיות טובים כי זה משתלם הרבה יותר מסתם להיות. אנשים יתנהגו אליך יותר יפה אם אתה "טוב". המורים יאהבו אותך. בצבא יאהבו אותך. הטוב משתלם בצורה הכי חומרנית, הכי גסה. כך שהטוב שבנו נובע מאגואיזם, ואגואיזם, כמו שכבר כתבתי, הוא יסודו של הרשע.
 

magnus the red

New member
ולכן ברוב השיטות אין נטייה

מה שהופך את המשחק להרבה יותר מציאותי ולדעתי גם יותר מעניין. אבל אם כבר מו"ד, ואם כבר רשע, למה לא ללכת עד הסוף? להיות רשע מההתחלה ועד הסוף (המר לרוב), להיות רשע לא מתוך אגואיזם אלא מתוך עיקרון ולמען כלל הציבור, לא בשביל טובות הנאה או כוחות עצומים.
רשע בשביל רשע
 
בעניין רשע

בואו נחשוב על חבורה של פוליטיקאים (ביצה, מה נהיה עם הרעיון הזה?) - כולם רשעים במובן האגואיסטי אגוצנטרי של העניין. ועכשיו נתחיל את המשחק. חבורה רעה שעצם המשחק בה הוא האינטראקציה בין הדמויות. נשמע לי הרבה יותר מעניין מחבורה של יצורים טובים שהורגים יצורים רעים ומצילים את המסכנים למינהם. קחו למשל את העולם של וומפיירס דה מסקרייד - הערפדים יכולים להיות שייכים לסבת, ואז עקרונות המוסר שלהם הוא כל מה שנקרא במו"ד "רע", אבל המשחק לא נהיה משעמם בעקבות זה, או החברים בקמרילה (הארגון שמייצג את הסדר ושומר על המסקרייד) - שייחשב ע"י עקרונות המו"ד כ"טוב", רוב הערפדים החברים בו חברים בו מטעמים אינטרסנטיים גרידה. אם כי זה הארגטון החזק בסביבה, ואם כי זו דרך קלה יותר להשרד, או להתקדם בעולם הערפדי. בכל מקרה - המוסריות במובן המו"די של הקבוצה תהיה באופן אינהרנטי לקויה.
 

Cowboy Bebop

New member
Evil Rules../images/Emo70.gif

הכי כיף זה ניטרלי מרושע
אומנם אני משחק יחיד מכוון שאינני מכיר הרבה ילדים שאוהבים ובכלל מכירים D&D. אני משחק אורסאור (גזע שהמצאתי אם אתם זוכרים) נזיר סדר מרושע. וזה ממש כיף
אני מנפץ לאויביי את לסעותיהם ושובר את מפרקותיהם ואם בא לי אני עושה שעשועון עם חבר דב"ש שלי ב- לקשור איש לעמוד, לשים תפוח על הראש ולנסות לא לפגוע בתפוח
. תנסו
זה כיף מאוד
 
לפי הנטיות של ה ad&d אני..

כאוטי טוב (באישיות שלי הכוונה) אז כשאני משחק לרוב אני מוביל את הדמות שלי בכיוון הזה.. פשוט נוח לי לשחק דמות עם נטיה שאני מזדהה איתה.. לשחק דמות רשעית נשמע לי דווקא טוב אם היא מתונה.. זתומרת... דמות שמעריכה את היתרונות של שקרים ורמאויות.. שואפת לעושר אישי או מטרות אגואיסטיות אחרות (בטאחלס מי לא שואף לזה ? ) אבל לא מחפשת "להפיץ את הרשע בכל העולם" או משהו כזה.. דמות כזאת יכולה להיות נחמדה ואפילו נאמנה בתנאים הנכונים אבל יכולה גם לנקוט בצעדים..אממ.. לא מוסריים למדי
אקיצור אני תומך ברשע מתון (מי מאיתנו לא שיקר/רימה מתישהו בחיים כדי להתקדם - כן גם להעתיק במבחן נחשב.. - כשחושבים על זה כמעט כולם רשעים.. ומי שלא.. יוצא פריאר חנון.. במציאות של ימינו לפחות) - עצוב.. אבל נכון
 

Ferenheit

New member
מישהו שמוכן לשקר אם המטרה לא מרושעת

יכול להיות גם תוהו-טוב או תוהו-נטרלי.
 

Gilgam69

New member
ויכול להיות גם

תוהו רשע, ניטראלי טוב, ניטראלי טהור, ניטראלי רשע, סדר טוב, סדר ניטראלי או סדר רשע...
. שקר לא קובע נטייה. לא כל בעלי הנטייה של סדר הם אזרחים שומרים חוק להפליא וגם הם לפעמים ישקרו, יזייפו או יעתיקו במבחנים.
 

yakul

New member
only the good die young...

אבל ברצינות, מה זה בכלל EVILLLLLL?! האם להיות אנטי חברתי זה להיות רשע? האם להיות כהן דת שמנסה לכפות את האל שלו על אחרים זה צדיק? כמאט אף בן אדם לא חושב על עצמו שהוא רשע, אפילו היטלר לא חשב על עצמו אפילו לרגע שהוא בן אדם רע. טוב ורע זה בד"כ תוצאה של חלוקה למחנות, וכל מחנה חושב על עצמו שהוא טוב והמחנה השני הוא רע.
 
למעלה