משמעותו של הרשע
לנטייה לרשע יש שתי פנים: 1. נטייה הרסנית ואכזרית לגרום נזק בשם הרשע עצמו. 2. נטייה אגואיסטית חזקה במיוחד. עכשיו בואו נסתכל רגע על ציר הטוב-רשע. בגישה אחת, בה לרשע יש את המשמעות הראשונה, והיא הגישה האפית, הגישה הדרמטית יותר, יש בעיה: הרשע יודע שהוא רשע, וזה לא נעים. בסרטים הנבל חי בביוב מוקפים ביצורים שיצאה להם דיבה (נחשים, עכברושים) הוא יכול לומר משהו כמו "כמה טוב להיות רשע" כשהוא עומד לנצח. או לכנות את עצמו "המוח הקרימינלי הגדול של דורנו" (לקס לותור). מה לא בסדר כאן ? מה, הוא אוהב את זה ? לקס לותור לא היה רוצה להיות נאהב כמו סופרמן ? בוודאי שהוא היה רוצה. מעט מאוד נבלים יכולים להצדיק את ההתנהגות שהפן הזה של הרשע דורש מהם. לרוב הנבלים יש גם גבולות אדומים. הגישה הזאת טובה כדי לתאר חוצנים, יצורים נכריים, שדים ושטנים, שאצלהם אין לגיטימציה כלל לכל דבר שהוא טוב או אידיאלי. שוויון, אושר, אהבה - גועל נפש. יצורים כאלה חשים גועל מהמידות האנושיות ומתחרים במין האנושי בנקודות מסוימות ולכן נתפסים כרשעים. כשהמדביר תוקף קן נמלים הוא לא בודק נמלה נמלה אם היא בסדר. אין לו יחס אישי לאף אחת מהן. לא אכפת לו אם הקן יפיפה (אבל הוא נהנה, אני מבטיח לכם, אם הוא גדול ומרשים). הגישה השנייה טובה הרבה יותר ליצורים עם תודעה אנושית (רוב דמויי האנוש חושבים כמו בני אדם. חלקם פשוט מדגישים חלק ספציפי בקשת האנושית, פשוט מכיוון שאנחנו מתקשים מאוד לדמיין אינטיליגנציה זרה או בעלת היקף גדול יותר משלנו, קל הרבה יותר להתמקד בקטע מתוך המרחב האנושי - קלינגונים (אגרסיביות, כבוד), וולקנים (רציונאליות, הגיון, ריחוק רגשי)). לחבורה של בני אדם לא חייבת להיות נטייה דומה. נו, באמת. אנחנו סתגלתנים כל כך במציאות ובמשחקי תפקידים בהרבה מקרים שחקנים מסתכלים על הנטייה שלהם (או ה- Nature, או משהו אחר) ואומרים משהו כמו: "רגע אחד, אני תוהני, אז אני לא רוצה לשלם לשומר בשערי העיר" ומתחילים קטטה. "רגע אחד, אז מה אם כולם רוצים ללכת מערבה, אני מטיל מטבע" ונפרדים מהחבורה. "חבורת האנרכיסטים מטירוס נשמעת מעניינת, אולי אני אלך לרצוח את הסינדיק ואצטרף אליהם" ונהרגים. בן אדם תוהני הוא כזה שמרגיש יותר בטוח ונוח כשאין לו מפקד (אבל יסתדר עם מפקד ברוב מכריע של המקרים, אולי פחות טוב, אבל עדיין) ובן אדם סדרי הוא אחד כזה שמרגיש ביטחון כשהחוקים נשמרים (כי מטרתם להגן עליו ועלינו). לבן אדם תוהני סיכוי טוב יותר לעבור באדום בתור הולך רגל, אבל סביר להניח שהוא לא יעבור באדום בכוונה בתור נהג, אלא אם מדובר באמצע הלילה במקום נטוש למראה (מפחד מעונש) ובן אדם סדרי עלול אולי לפחד מעט משוטר ולא לחצות באדום את הכביש, או לכעוס למראה אדם אחר שחוצה (במיוחד מול ילדים קטנים, איזו מין דוגמה אישית זאת לזלזול בחוק). נטייה לא חייבת להיות קיצונית. החבורה המרושעת: הרשע קיים כבר מאות שנים. נכון מאוד עניין ה"חזק שולט" הזה - מדובר באבולוציה. הרשע עבר אבולוציה קשוחה שחיסלה הרבה מן הטיפשות שמקושרת איתו. בחבורה של דמויות רשעיות לא מדובר באיסוף נק"ן, אני מקווה אלא בחיים ביחד. מה, לרשעים אין חברים ? הם לא אוהבים (אהבה אמיתית, לא סטיות עם גרביוני רשת) ? הגנב לא יודע שהקוסם ירגיש שהאמון נפגע אם הוא יגנוב ממנו מ"נ אחת? הקוסם לא יודע שההקסמה שלו על הלוחם עלולה להתגלות. פעם גנבת אחת דחפה את רוסקו שלי לתוך פתח חשוך (בפנים היה עוג) והוא לא סומך עליה במאה אחוז עד היום. מי רוצה בכלל להיות שליט העולם (כולם) מי מנסה (אף אחד כמעט, נו באמת, כל הקוראים הרשעים תגידו - זה מעניין אותכם בכלל ? לא הייתם מעדיפים שכולם יאהבו אותכם ויחשבו שאתם טובים, גיבורי על ממש ?). רשע זה לא לעשות מה שבא לך. רשע זה לא סתם לפגוע באחרים. רשע זה פשוט להגיד: אני לא פראייר של אף אחד. משהו שכולם במדינה הזאת עושים בזמן האחרון (וחבל). להיות טוב פירושו להיות פראייר. להגיד: אני נותן לא למען טובת ההנאה או כסף או משהו אחר, אני נותן לשם הנתינה עצמה. דרך אגב: גם הטוב עבר אבולוציה. החברה גילתה (דרך ניסוי וטעייה) שדברים עובדים יותר טוב עם אנשים טובים (להיות רשע פירושו, בין היתר, לנצל את הטוב הזה). אנחנו רוצים להיות טובים כי זה משתלם הרבה יותר מסתם להיות. אנשים יתנהגו אליך יותר יפה אם אתה "טוב". המורים יאהבו אותך. בצבא יאהבו אותך. הטוב משתלם בצורה הכי חומרנית, הכי גסה. כך שהטוב שבנו נובע מאגואיזם, ואגואיזם, כמו שכבר כתבתי, הוא יסודו של הרשע.