"!!!get back in here and love me"../images/Emo95.gif
מי שיש לה YES בטח רואה את הפרומואים של "איש משפחה" - הסדרה המצוירת והמצחיקה. והתינוק צועק לאמא שלו באחד מהפרומואים בכל הכינויים שהוא מוצא ל"אמא", רק בשביל להגיד לה: "היי" - זה כל כך מצחיק, חמוד ונוגע.
יש את זה גם בהוט, אני מאוד אוהבת את הסדרה הזו. ואחלה אזכור של הפרומו, באמת לא ראיתי אותו המון זמן
מעבר לזה, יש המון פרסומות שצובטות לי, בעיקר הפרסומות של פלאפון. אם מישהי ראתה את הפרסומת של הילד שניסה למכור סופגניות (או שזה היה לימונדה, תאמינו לי שמרוב פרסומות אני כבר לא זוכרת, זה שודר מזמן) שאף אחד לא רצה לקנות ומראים את אמא שלו מציצה מהחלון ורואה שהוא מאוכזב, אז היא מתקשרת לכל מיני אנשים שיבואו ויקנו ופתאום! מגיעים 24879686 אנשים מורעבים וקונים. איך הילד היה מאושר... זו פרסומת שבאמת ערערה אותי קצת. מדהים איך שהאנשים האלו יכולים להפוך לנו את הלב ב-60 שניות וכל זאת כדי לגרום לנו לרכוש מוצר. והם מצליחים ובגדול.
אם אני הייתי קופירייטרית, לא חושבת שהייתי מציעה כזו פרסומת. מי שהחיים שלו נמשכו כרגיל, לא יכול להיות רגיש לדבר שהוא כל כך שגרתי - אמא שדואגת, אוהבת, מחתלת, מטפלת.
מה רע בלגרום למדינה שלמה להזדהות עם החוסר ועוד להרויח על זה קצת כסף? (זו כמובן לא דעתי, אני סתם מתארת פה גישה, לדוגמא) וקיימים המון אנשים שזו הגישה שלהם. מצד אחד זה מזעזע. מצד שני זה אפילו קצת מעורר הערצה בעיניי. כמה רחוק אפשר להגיע בשביל למכור? כמה עמוק אפשר לחטט בקרביים של עצמך ושל אחרים כדי להגיע למקום הזה שממנו מגיעה ההשראה ליצירת פרסומת שכל מטרתה היא שיקנו את המוצר שהיא מציגה? מה אומר ומה אגיד. לא אוהבת אנשי מכירות