טוב אני לא הכי מפוקסת בשעות האלה של
הלילה, במיוחד לאחר עומס מכל הבא ליד, אבל אנסה לכתוב משפטים בהירים ונהירים. אמרתי למטה, שהנושא טעון וכבד ואני אסביר את עמדתי בנושא מנקודת מבטי. יש קונפליקט מתמיד בין הרצוי למצוי. מההיבט הזה, אני מאוד מסכימה איתך אייג, שהרצוי הוא לצאת מהר ככל האפשר מהארון המעיק והמחניק. והוא הופך לכזה ככל שאתה מתקדם בחיים - כוונתי גם בגיל. החיים בארון קשים, אבל יש גם המצוי או המציאות שבה אתה חי וצריך להתאים את עצמך אליה ולא משנה עד כמה היא קשה, אשר מאלצת "התנזרות" או בלשון אחר "להתארנסט" מכורח הנסיבות, שיפורטו דלעיל: ראשית, כפי שתיארה רו (והיא תיכף תחלוק עליי
), על כף המאזניים עומדת הפרופסיה שלך שמאלצת אותך לנהוג בכל מה שאישי ופרטי לך בדיסקרטיות מוחלטת (כמובן שיהיו דברים שמלכתחילה לא תרצה לשתף, כי זה לא צריך לעניין אף אחד), במילים אחרות להתארנסט מרצון ומנגד הרצון להיות מה שאתה כפי שאתה, ללא מסכות ואו עמידה על המשמר למניעת פליטות פה מיותרות. אני לא פסיכולוגית, אבל בתחום עבודתי, אני ממלאת תפקידים שונים (כך שאני מחליפה כובעים רבים ביום עבודה אחד), שמביאים אותי, כן, להבין את גבקייק ורו! דפוסי הפעולה אינם צריכים להטות ולהשפיע על מי שעומד מנגד (במיוחד אם הינך נתפס כמנהיג, מוביל ובעל השפעה). בשונה משתי האחרונות, ובשל אסכולות רבות ומנוגדות, יש גריסה דווקא בעד השיתוף כדי לאפשר התקרבות, פתיחות והיפתחות שיובילו לעזרה המיוחלת (ולא שאני מסכימה עימה לחלוטין, יש לי את הסייגים שלי). אבל ואבל גדול פה, בסביבה הומופובית, סגורה והנשענת על סטראוטיפים מהמאה ה-12, לא האוריינטציה המינית היא שעמדה על הפרק כשחבו אותם הוגי דיעות בדברם על השיתוף והפתיחות. וכשאני מדברת על הסביבה, אני מכוונת לחברה הרחבה בארץ היהודית והערבית כאחד, שלא יטעו אתכם כי בנקודה זו יש שוני, בפירוש לא. שנית, בכובעים עצמאיים יותר שלי, אני מחוץ לארון אבל לחוג מאוד מצומצם, זאת מפאת הומופוביה מיותרת, אשר אם לא תחליש מכוחי האדמיניסטרטיבי והיכולת להנהיג את הספינה, תעלה לי לצערי במשרתי ובהכפשת שמי לשווא. וכאן, אני חלוקה איתך אייג (ויכול להיות שאני טועה), כתבת שזה מה יש וצריך להתמודד, מסכימה להתמודד אבל עם נבערים וראייה חשוכה קשה להתמודד, זה כמו להכות ברוח עד שתש כוחך - אז מה הטעם ומה החוכמה? כתבת עוד "אני לא בעד להתחבא בשביל שום שיקול כלכלי תעסוקתי." גם פה אני חלוקה עליך, לא נראה לי ששר האוצר יעמוד לימיני בשעות מצוקה כלכלית, ואף לא הגבורה והתעוזה בליבי לא יביאו פת לחם אל פי, ושוב אני מסייגת אולי היני טועה, ובזמן אחר דווקא כן הייתי מרימה את שלט המפכה האישי (יש טיימינג לכל דבר) אבל לא כעת. ונקודה אחרונה, המשפט האחרון של אייג, היכה בי קשות. כן, גם לי נשבר לשחק מחבואים מסתבר, ולכן בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי יוצאת מהארון (אם כי עדיין בזהירות) ליותר ויותר אנשים, ולמי שיש תהיות קטנות בלב, אני לא משאירה ספק בלב עם ההתכווננות לחשיפה, וזה לא עושה לי טוב האמת. מכירה את הקלישאה שאומרת, שהיציאה מהארון משחררת - לא כן, בשבילי לצערי. אבל זה רק מבלבול יוצרות. ודרך אגב, אני מכירה הרבה חברים שנמצאים במדינות אירופאיות, שפועלים היטב להסתיר את זהותם המינית, כדי לא לאבד מקומות עבודה, ולא זה לא מנחם אותי כלל. ולמי שהגיע עד לפה מגיעה מדליה וכתר
מתנצלת על האורך ומקווה שיצא קוהרנטי, הולכת לישון למי יש בכלל כוח לשוב ולקרוא את הכל
)))
