fuego

gatinho

New member
fuego

אז ככה, אתמול הייתי בהופעה שהתקיימה בירושלים. אני לא מבין גדול בפלמנקו אבל זכיתי לראות כמה מופעים (בעיקר בספרד) ורציתי לחוות דיעה. קודם כל המופע כולל שני חלקים. הראשון הוא חלק מאוד מרשים ויזואלית, הרבה משחק של אור, צבע ועשן וממש יפה לראות. בחלק הזה המון רקדנים מה שמקשה להתרכז בכל אחד (גם תנועות וגם איכות הרקדן), ומאפשר התרכזות בתמונה השלמה. יש לציין שאופי הריקוד בחלק זה הוא ממש לא פלמנקו טהור, אלא משהו בסגנון פלמנקו שכולל הרבה דברים אחרים (גם בריקוד וגם בתלבושות). אפילו יש קטע אחד שבנות לבושות בבגדי גברים ומבצעות את אותו הקטע שגברים מבצעים... זה נורמלי?? נקודה חשובה: המוזיקה היא מוקלטת ולא חיה! בשלב זה די התבאסתי כי ציפיתי ליותר פלמנקו למרות שהיה ממש מרשים. אבל אז הגיע החלק השני שהוא שונה לגמרי מהראשון. קודם כל, המוזיקה היא חיה, מה שמעביר המון אנרגיות שלא היו קודם. המופע גם כן השתנה לכיוון פלמנקו אמיתי ויותר מסורתי, למרות שמספר הרקדנים לא השתנה. מה שכן הצלחתי לשים לב זה שהרקדנים (בעיקר הגברים) לא ברמה הכי גבוהה שיש (טובים אבל ממש לא בקנה מידה רציני) ומבחינת הרקדניות היו חסרים יותר סולואים לטעמי. זהו, חוות דעת לא ממש מושכלת, אבל זה מה יש... הייתי שמח לשמוע עוד תגובות מאנשים שיותר מבינים, בסה"כ אני נהנתי, חבל שלא צילמתי...
 

שומדית

New member
מקסים....../images/Emo41.gif

כמו שכתבתי למעלה אומנם זה לא פלמנקו אבל זה היה פשוט מחול מודרני מדהים, התנועה של הרקדנים על הבמה, המקצבים, הצבעים, יצאתי משם מחייכת מאוזן לאוזן.
 

gatinho

New member
נתקלתי היום

בביקורת בעיתון על המופע, שימו לב: הכותרת: פלמנקו בסגנון לאס וגאס. "..... החלק הראשון של התוכנית נוצר בהשראת ברודווי ולאס וגאס. הרקדנים נעים על הבמה בשני מפלסים ובקווים ישרים ומדויקים, במעגלים מהוקצעים, בתלבושות בעלות צבע אחיד. התנועה זורמת, קולחת, אבל הרקדנים מחוקים. אין ביטוי לאינדיבידואל. כאן חשוב אפקט המאסה של כל הקבוצה כגוש אחד. הרקדנים נראו כאילו יצאו מאותו פס יצור, עם הידיים המונפות מעלה ועבודת הרגליים הוירטואוזית. יש השקעה רבה בתלבושות גרנדיוזיות, בכוריאוגרפיה של השמלות ארוכות השובל ושלל הצעיפים שמוסיפים אפקט לתנועה, וכמובן במשחקי תאורה כמתבקשים מהז'אנר. מרשים אך בלי נשמה. בחלק השני של התוכנית מפסיקים לפזול לאמריקה וחוזרים באופן חלקי לשורשים, לפלמנקו הספרדי-צועני, לסלסולי השירה שנדמה שהם יוצאים מהמעיים, אל קטעי סולו של הרקדנים שיוצאים ממכבש השטאנץ ונפתחים לקהל. קטעי הסולו האלה הם נשמת הפלמנקו, ואז גם הקהל נכבש ומריע ל'אש המחול הספרדי'. " מאוד התרגשתי לראות שהביקורת הזאת מזכירה ממש את הביקורת שלי, אז אולי אני כן קצת מבין... חחח
 
למעלה