Forno עוברים לחו"ל

[לירן רביב]

Forno עוברים לחו"ל

יוצרי המגזין המאוייר Forno החליטו לשווק את הגליונות הבאים בארה"ב וגרמניה, כי שם יותר משתלם ויש יותר התעניינות ופתיחות לחומרים מהסוג הזה, לדבריהם. היוצרים ימשיכו להיות מתוצרת ישראל. בארץ יצא רק גליון אחד של המגזין, בספטמבר 2003. במוצ"ש הקרוב תהייה במועדון "הצופה" מסיבת פרידה בה יוצגו כל עבודות הגליון הבא שלהם, שכאמור יצא רק בחו"ל. מה אתם אומרים, באמת אין בארץ כדאיות או טעם להפקת לדברים מהסוג הזה?

 

[In Limbo]

תמיד יש טעם

תמיד יש טעם לאומנות! כדאיות זה כבר משהו אחר.. כשעובדים על משהו הרבה זמן, פרוייקט כ"כ מושקע ומעניין וחוץ מכמה כתבות וכמה עיתונים, קצת רעש ואז דממה.. זה קצת עצוב ומדכא את הרצון והמוטיבציה להמשיך הלאה. אני חושבת שהם עושים לטובה שהם לוקחים את הרגליים והולכים למקום שבו הם יודעים שיעריכו אותם יותר.

 

[מתלהב]

אני לא מבין מה הבעיה להמשיך להפיץ

כמה גיליונות גם בארץ?! (זה לא באמת משנה איפה מדפיסים, כשם שלא באמת משנה שאת הנשיונל ג'אוגרפיק בעברית מדפיסים בספרד..) אמיתי, אתה קשור אליהם, לא? אולי נקבל באמת איזה הבהרה..?

 

[e m i l y]

ככה זה

בארץ שלנו, כמה שאתה יותר טוב ככה אתה אוכל אותה יותר, אני אפילו לא חושבת שיש קשר לחומרים שהם מציגים, פשוט עשו משהו טוב וקיבלו טריקת דלתות מכל מיני קנאים...(אני מניחה) ככה זה בארץ...ואם אתם רוצים לראות דוגמה מצויינת לפירגון הישראלי תכנסו לוואלה ותיקראו את הרשמים המאוד לא חכמים של בחורה בשם טלי שמיר על קבוצת אקטוס... ביזיון.

 

[לירן רביב]

כן, צודקת.

קראתי. בהחלט ביקורת מטופשת ולא חכמה בכלל.

 

[amitais]

לא מסכים בכל המישורים

לגבי פורנו: חברה, אין מה לעשות. אמנות צריך גם לדעת לשווק. הקונספט של פורנו היה מראש בעייתי מבחינה שיווקית, ומראש זה היה פרוייקט נישה אליטיסטי לקהל מצומצם. בדרך, עורכי פורנו עשו כל טעות שיווקית אפשרית. כך שלא מפתיע שהם לא הצליחו. וזה לא קשור לכמות החשיפה, כי הם קיבלו פירגון וחשיפה במקומונים כמו כל פרוייקט אליטיסטי\אמנותי מהסוג הזה (כמו דימונה, A4 וכו) בקיצור: לא הקהל אשם. לא תמיד. לגבי אקטוס: אני מסכים עם כל מילה של טלי שמיר. כל יוצר שרוצה להגיע לקהל רחב יותר מהברנז'ה של היוצרים במדיום הנישתי שהוא בחר בו, צריך לספק סיפור שיעניין גם אנשים שאין להם עניין מיוחד במדיום הזה. גם לי אין שום עניין בכל מיני וידאו-ארטים פלצנים שמענינים במקרה הטוב רק יוצרים אחרים של וידאו-ארטים. במשך השנים אקטוס סיפקו סיפורים מעניינים יותר או פחות. אבל באופן כללי יש הרגשה של דלות הסיפור. אקטוס פועלים בשדה בינלאומי של אמני קומיקס אלטרנטיביים\אמנותיים, ששמים במידה רבה דגש גדול יותר על האמנות מאשר על הנרטיב (נרטיב=סיפור). אם אתה לא אמן קומיקס או מאייר, אלא סתם חובב תרבות ואמנות כמו טלי ורבים אחרים, אתה קצת מתאכזב מהסיפורים. טלי קוראת ספרים טובים על עלילות מענינות, רואה סרטים טובים על עלילות מרתקות, ולא רואה סיבה למה בקומיקס היא צריכה לעשות הנחות למישהו.

 

[לירן רביב]

אותו דבר אפשר לומר על

סרטים זרים שעם כמה שיהיו מוצלחים ומרתקים, הם יגיעו לאחוז בודד מאוד באוכלוסיה "צופת הסרטים", כביכול אל הברנז'ה האליטיסתית. קשה מאוד היום להתקבל אצל קהל שהוא לא החוג שממילא קרוב לנושא. מעטים הצליחו לעשות את זה בתחומי תרבות כמו קולנוע, ספרות ואומנות. וגם רבים מאלה שעושים את זה היו צריכים להיעזר בהפקות גדולות או יחצ"נות טובה. טלי שמיר אומרת: "כמה שלא אתנגד לזה, קומיקסאות היא עניין טבעי עבורי בערך כמו בניית איגלו. מה שכן, אני בהחלט יכולה להעריך את ההשקעה הניכרת בציורים המאופיינים והיפים של כל אחד מהמשתתפים, ואת הגימור המושלם והמקצועי של החוברת בכלל..." על סרטים זרים לא נותנים המבקרים ביקורת לפי איכות הפופוקרן שמכרו בקולנוע, אז למה שמיר שמעידה על עצמה שהיא לא בדיוק מבינה גדולה בתחום רואה עצמה בעלת יכולת לנתח ולתת ביקורת על יצירה? אין שום סיבה שאקטוס, שהם בהחלט קבוצת קומיקס אלטרנטיבית-אליטיסטית-יומרנית וטוב שכך, יעשו עבודות שפונות אל קהל שמראש לא ממש מתעניין בתחום. בשביל זה יש חוברות "זבנג" ב-9.90 ש"ח בסטימצקי. אני מסכים עם העובדה שהסיפורים שלהם בעיתיים מאוד. לעזאזל, אני בכלל לא אוהב את הסיפורים שלהם. זה לא אומר שהם עושים עבודה לא טובה. יש המוני יוצרים מהמאה האחרונה שנחשבים "בעיתיים" ועם זאת היו פורצי גבולות ואפילו גאונים בתחומם.

 

[SCaToPHaG]

(לא מסכים אם מה שאתה אומר)

אבל בלי קשר, תרשה לי לתת לך עיצה, שהיא הדרך בה אני מתמודד אם הסיפורים הלא "נורמליים" שאני נתקבל בהם בכל יצירה שמתיימרת להיות אומנותית: כתבת שאקטוס היא "קבוצת קומיקס אלטרנטיבית-אליטיסטית-יומרנית" וגם :הסיפורים שלהם בעיתיים מאוד" "אני בכלל לא אוהב את הסיפורים שלהם" המשוואה נותנת פתרון פשוט: אתה כנראה לא מבין את הסיפורים. גם אני לא. אף אחד לא מבין את הסיפורים. הם לא נועדו שהקהל הרחב יבין אותם תמיד. כמו כל יצירת אומנות. תמיד אפשר *לנסות* לנתח באלף שיטות וכיוונים, מאסכולות שונות וגישות מגוונות, אבל זה רק נסיון. לשפוט קומיקס "אלטרנטיבי-אליטיסטי-יומרני" בכלים שבהם היית שופט קומיקס/סיפור/סרט שנועד למכור היא טעות מבסיסה.

 

[amitais]

תשובה ללירן

טלי הצהירה שהיא לא מבינה בקומיקסאות. אבל היא נתנה את הביקורת שלה על הסיפור, לא על האיור. והיא נתנה את הביקורת שלה כצרכנית תרבות אינטילגנטית, לא סתם עמך. היא צופה בסרטים אליטיסטיים, קוראת ספרים אליטיסטיים ואפילו הולכת לתערוכות אליטיסטיות. הבעיה איננה באליטיזם, אלא באיכות הסיפור. אקטוס אמנם אליטיסטים, אבל הם היו רוצים לפנות לצרכני תרבות אליטיסטים, לא רק לצרכני קומיקס אליטיסטים. וכן, יש יוצרים מענינים שצד אחד של האמנות שלהם מפצה על חסרים בצדדים אחרים.

 

[e m i l y]

מסכימה

ממש עם כל מילה ועם היה לי כוח לפרט ולנמק אלו היו המילים המדוייקות. או בקיצור: רוצה לקרוא ספר טוב? תקראי ספר טוב ומתוחכם ואליטיסטי עד מחר, רוצה לקרוא קומיקס ישראלי אלטרנטיבי עם איורים יפים ובכלל ערך מוסף איורי, אז תקראי ספר של אקטוס אבל אם את לא קוראת קומיקס ולא מבינה בקומיקס אז לפחות אל תזייני את השכל על אוטומט עם אלף מילים ששירבבת לך ב"תיחכום".

 

[amitais]

ואני רוצה קומיקס שיש בו סיפור טוב

ולא רק איורים טובים. ולא חסרות דוגמאות לקומיקס אלטרנטיבי איכותי שיש בו גם סיפור טוב. גם באקטוס הצליחו לייצר כאלה. הפייבוריטים שלי: סיפור בית המלון של רותו, וסיפור תאומות האופרה של פינקוס, שניהם בפליפר2 משנת 2000. אני גם אוהב את רוב הסיפורים ב"לא באנו להנות", למרות הגולמיות שלהם מבחינה קומיקסאית.

 

[SCaToPHaG]

מטופשת ולא חכמה?!

אני לא מבין איך אפשר להגיד את זה על הביקורת הנ"ל.

 

[לירן רביב]

כנראה שזה אנטי שנוצר אצלי עקב

צורת ההתבטאות שלה (ע"ע הפסקה הראשונה, למשל). מצטער עם קבעתי שפטתי מהר מידיי.

 

[preacher]

ההפך. יש בה לפחות אמירה אחת חשובה

מאוד לתחום - לא יתכן קיום ל counterculture בלי שקיים הבסיס של ה- culture. בארץ אין את הרקע של הקומיקס הרגיל שמולו ניתן לשפוט את הקומיקס שלהם.

 

[SCaToPHaG]

אולי זה נכון, אבל לא חובה.

מצד אחד, אני תומך נלהב מאוד של האמרה "you have to know the rules to break them", והרבה פעמים (לא תמיד!) מעצבן אותי לראות אנשים חסרי כל בסיס סקולסטי/אקדמי או אפילו ע"ב התנסות אישית שמנסים לשבור גבולות, להתחכם, לנסות דברים "גבוהים" בלי שיש להם את הבסיס. (בא לידי ביטוי הרבה פעמים בטיפוגרפיה.) אבל אני לא חושב שזה המקרה. למרות שהזרם של הקומיקס שהם יוצרים נקרא אלטרנטיבי/אומנותי/אליטיסטי/וואטאבר, אני לא חושב שחייבת להיות תרבות של מיינסטרים בשביל שתהיה לו זכות קיום. בד"כ אין בו אמירות נגד, אין בו אידיאלים מניעים, והנסיון שלו לצאת נגד המבנה הקונפורמיסטי שהמיינסטרים הכתיב הוא לאו דווקא בצורת מרד אלא יותר כחלופה. חלופה למה? לכלום, במקרה שלנו. למה אנחנו צריכים לסבול את הקומיקס ההירואי האמריקאי הטיפוסי הצפוי בשביל להנות ספר של אקטוס/דימונה/וכו'? אני חושב שעמישראל בורך בציניות ומודעות עצמית גבוהה, ובניגוד לאמריקאים טיפשים - לנו *יש* ממה לברוח, אבל הומו לבוש בטייטס צבעוני לא עושה את העבודה - ובצדק. המציאות פה יותר מדי in your face בשביל שנאמין שבחור שרירי בחליפה של חרק כלשהו יכול להציל את המצב. אנחנו צריכים יותר מזה - ואני מאמין שהמעט שיש לקומיקס האיכותי בארץ להציע, דווקא עושה את העבודה לא רע.

 

[amitais]

יש אלטרנטיבי בלי מיינסטרים

כי ההבחנה היא חוצת מדיומים. קומיקס יכול להיות אלטרנטיבי למיינסטרים שבטלויזיה, הוא לא צריך להיות אלטרנטיבי למיינסטרים בקומיקס.

 

[SCaToPHaG]

מעניין... אז איפה הגבול?

 

[בילי דה קיד]

בטאבה. אגב תרמתי ציור לגליון האחרון

 

[SCaToPHaG]

שיהיה במזל.