Felt

SickAgain

New member
Felt

טוב, אז ראיתי לאחרונה שיש כאן פינת "מין המרתף" שכזאת וכמה אנשים דיברו על להקות או אמנים שנשכחו להם או לפחות נעלמו מין הידיעה הקולקטיבית בצדק או שלא (כמובן שלא!) אז החלטתי גם אני לנסות. :0) יש לזכור שתמיד יש אמנים ומוסיקאים צעירים שעושים מוסיקה מדהימה וברוב המקרים הם לא רק נעלמים אלא בכלל לא מגיעים לתודעה של קבוצת אנשים כלשהי. אז כאשר מדובר בלהקה שהיא לא משהו-בואו נאמר בינונית, זה עוד נסלח; אם הלהקה טובה זה דיי חבל. אבל במקרה של להקה מדהימה זה כבר פספוס ענק. תחשבו לרגע, שקיים אי-שם הרכב כל כך טוב, ברמה של אחת הלהקות האהובות עליכם. הייתם רוצים לפספס אותו? איך הייתה ההרגשה אם הייתם פתאום מגלים איזו להקה נשכחת של אלבום נדיר יחיד שהיה נקרא למשל: "Aqualung-Jethro Tull" ? אז זה בדיוק המקרה של להקת "Felt" עם אלבומה היחיד עם אותו השם . בואו תשמעו שנייה איך אני הרגשתי כשהרגשתי את "הרגשתי" (זאת השורה שרציתי למחוק כי זה נשמע יותר מידיי מנופח
..) זה מתחיל בשיר "Look At The Sun" המלטף שהיה בקלות נכנס ל Pet Sounds של הביץ' בויס. לקראת הסוף המנגינה הופכת את עורה ונכנסת לרקע גיטרה מדהימה שממשיכה לשלוט באלבום לצד כל שאר הכלים. מפה לשם יש ג'אז רוק מקפיץ, שמשלב גם פסיכדליה ועוד ועוד. אני זורק פה סגנונות, ככה חופשי, כי כמו תמיד אי אפשר באמת להעביר "הכול" בלי לחטוא.. הסאונד עצמו הוא ממש טוב ו"אמיתי" של להקת רוק גרנדיוזית, שכמדובר בעצם בהרכב שאיש לא שמע עליו. ממאט הפרטים שאפשר היה לדלות באינטרנט מסתבר שהמקור של החבר'ה האלה שנשמעים בריטיים לחלוטין הוא מאלבאמה . האלבום הזה שהוא גם היחידי שלהם הוקלט ב1971 עבור Nasco הקטנה. Myke Jackson -guitars Mike Neel -drums Tommy Gilstrap-bass Stan Lee-guitars Allan Dalrymple-keyboard ג'קסון היה אחראי גם על כתיבת רוב החומר (המקורי!) של האלבום שמשלב: בלוז, פרוגרסיב, ג'אז ונגיעות ווקאליות עדינות וכל זה מעוטר בנגינה מטמטמת עד וירטואוזית שמועברת ע"י קלידים ג'אזיים וגיטרת ווא-ווא. הפסקתי את מחרוזת השבחים כדי לעבור לקטע השני באלבום –"Now She's Gone" שמביא אותה ברוק- ג'אז מלהיב. וזה בדיוק מה שזה. נשמע מאד רענן, נקי וטרי כמו כל העסק. אולי האורגזמה האמיתית של היצירה זה הקטע הבא שנמצא כאן תחת השם- "Weepin' Mama Blues" . בלוז אמיתי, מרגש וכל מה שתרצו. סולו גיטרה. נקודה. כל כך פשוט, כל כך נדוש, אבל מה סולו גיטרה יכול כבר לעשות?! ומה שהוא יכול לעשות! וואי, וואי, וואי. אולי זה ייתן מושג עד כמה אהבתי את זה אם ניסיתי לרשום את המילים מהשמיעה המעוותת שלי בלבד :0) My mama never had nothing that she could call her own, When I was three my daddy left me and my mother all alone I had to quit school and get a job so I could pay my way I broke my back in a cotton field for 15 cents a day, But don't cry mama don't you cry… Ohh…mama!! Don't you cry אתם יודעים מה, כבר אי אפשר לתאר את הסגנון. אם זה משהו כל כך טוב, זאת באמת בעיה. אני מטבעי נגד ז'אנרים והגדרת סגנונות, במיוחד כאשר זה כמעט בלתי אפשרי לדחוק את המוסיקה לאיזה מדף, כמו במקרה הזה. חזרנו. בהמשך תפגשו את "World" ו "Destination" המצוינים (אני נשמע כמו מבקר מתלקק!! ואני שונא את זה) . אבל מה לא עושים כדי לרתום את המילים היחידות שנותרו לנו בעברית המודרנית על מנת לתאר כזה דבר. טוב, אני יורד מהמונולוג הפנימי שלי, בדיוק ברקע של הקטע הלפני אחרון, שהוא הפעם יותר ממצוין. הוא נקרא בפשטות "The Change" , מין יצירה מיני-אפית שכזאת, להרחיב אין צורך, פשוט לשמוע. אני גיליתי את הלהקה\אלבום ב"קצת אחרת". שם גם אתם יכולים לגלות אותו. ולפי הלך הרוח בפורום והטעמים המוסיקליים שלנו, אני יותר מבטוח שכל אחד מכם יאמר משהו בסגנון: "איך זה יכול להיות שאני או אף אחד אחר לא שמע על זה עד עכשיו?!"
 
ענק

מה ששוב מעלה את השאלה מה זה שגורם להרכב אחד להצליח ולשני להשכח, בכל מקרה שוב, גם זו הקפצת הקישור
 
למעלה