fcb8
היתה אהבה היתה אהבה כל כך חזקה שהתפוררה וכל חלקיק ממנה מתפזר ונעלם. אם רק היה אפשר לאסוף ולאגור את כל החלקקים הללו , רק בשביל להשאיר את עצם קיומה סביבי , את ההרגשה שהיא עוד קיימת . הכל קפא ונדם ויתפוגג עם הזמן . אבל גם כשהכל והקול נדם , אני עוד אהייה שם לעולם . אמשיך לחכות , אמשיך לדעת שהנשמה שלי שייכת לה . אין אחרת , אין אחרת , אין שום אפשרות אחרת שיכולה להחליף את מיקומה . אין אחרת , אין אחרת שיכולה להשתוות ליופי של פניה ולתמימות של מבטה . אם רק היה אפשרות להכנס לתוך הלב , ללב של הלב ולראות כמה הוא אוהב . אם רק היה אפשר לשים בצד את כל הרוע המרחף באוויר ולראות אהבה . זה לא הגעגוע שאוכל את הנשמה , זה הידיעה שהיא זו שאוהב לנצח . אומרים שמתגברים והכאב עובר , גם כשהכאב יעבור היא תשאר בין כל חלקקי הזיכרון . הדמעות שמצטברות לא מקלות , אלו דמעות שימשיכו לזלוג גם כשהכאב יעבור . הדקות , השעות , הימים, השבועות והחודשים עוברים כמו ללכת לאיבוד ולהקרע בין כאב לזיכרון . מנסה למצוא רגעים של נחת בין חברים ותחביבים אבל תמיד חוזר לאותה נקודה , לנקודה שהיא שם , לנקודה שהיא תמיד שם , לנקודה שהיא תשאר שם לעולם , בזיכרון . לא לשכוח ולעבור . לא למצוא דרכים להתגבר . המחשבות והזיכרונות יהיו עצם החיבור בינינו ,זה מה שיתן את ההרגשה שהיא איתי , את זה אני רוצה לנצח . להאמין שהיא תחזור כנגד כל הסיכויים . להתמודד עם האמונה הזו למשך כל חיי ולשנן אותה כל בוקר כל לילה .
היתה אהבה היתה אהבה כל כך חזקה שהתפוררה וכל חלקיק ממנה מתפזר ונעלם. אם רק היה אפשר לאסוף ולאגור את כל החלקקים הללו , רק בשביל להשאיר את עצם קיומה סביבי , את ההרגשה שהיא עוד קיימת . הכל קפא ונדם ויתפוגג עם הזמן . אבל גם כשהכל והקול נדם , אני עוד אהייה שם לעולם . אמשיך לחכות , אמשיך לדעת שהנשמה שלי שייכת לה . אין אחרת , אין אחרת , אין שום אפשרות אחרת שיכולה להחליף את מיקומה . אין אחרת , אין אחרת שיכולה להשתוות ליופי של פניה ולתמימות של מבטה . אם רק היה אפשרות להכנס לתוך הלב , ללב של הלב ולראות כמה הוא אוהב . אם רק היה אפשר לשים בצד את כל הרוע המרחף באוויר ולראות אהבה . זה לא הגעגוע שאוכל את הנשמה , זה הידיעה שהיא זו שאוהב לנצח . אומרים שמתגברים והכאב עובר , גם כשהכאב יעבור היא תשאר בין כל חלקקי הזיכרון . הדמעות שמצטברות לא מקלות , אלו דמעות שימשיכו לזלוג גם כשהכאב יעבור . הדקות , השעות , הימים, השבועות והחודשים עוברים כמו ללכת לאיבוד ולהקרע בין כאב לזיכרון . מנסה למצוא רגעים של נחת בין חברים ותחביבים אבל תמיד חוזר לאותה נקודה , לנקודה שהיא שם , לנקודה שהיא תמיד שם , לנקודה שהיא תשאר שם לעולם , בזיכרון . לא לשכוח ולעבור . לא למצוא דרכים להתגבר . המחשבות והזיכרונות יהיו עצם החיבור בינינו ,זה מה שיתן את ההרגשה שהיא איתי , את זה אני רוצה לנצח . להאמין שהיא תחזור כנגד כל הסיכויים . להתמודד עם האמונה הזו למשך כל חיי ולשנן אותה כל בוקר כל לילה .