זה הכל כמקשה שהופך להיות בעייה
את מדברת על שכונה... איזור... אז יש כמה חנויות עם שלט בעברית, והמקומיים בין עצמם מדברים עברית. הם מדברים גם אנגלית כשנדרש לא כך?
תהיי בטוחה שזה לא מורגש אפילו.
כאן מדברים איתך בסדר גודל לאומי \ יבשתי. בכל עיר, בכל איזור. ברמה כזאת שאי אפשר שלא להבחין שמתרחש שינוי אגרסיבי שגוזל מהמקומיים את ערכי הזהות והשייכות הטבעית שלהם למקום.
אף אחד לא מעניין אותו שבמזרח ירושליים הכל כתוב בערבית כי מן הסתם רק ערבים חיים שם. אבל מה היית אומרת אם בכל רחוב בתל אביב יתחילו לצוץ חנויות עם שילוט בערבית?
בנתניה, בת ים, חולון, ראשון, אשדוד.. לא שכונה, מרכזים שלמים שהופכים להיות מעורבים ברמה כזאת שהאווירה שמגדירה את ישראל כישראל (או לצורך העניין את הולנד כהולנד) הולכת ונעלמת, והתחושה הכללית הופכת להיות כזאת של חיים במקום אחר שלא משקף את הזהות שלך. קחי לדוגמא את העיר רמלה, בכל פעם שהייתי נוסע לשם לבקר את אבי התחושה היא שאני לא נמצא בישראל.. אולי בשטחים. ההתנהגות, הכיתוב, השילוט, הנוף, הלכלוך.. הכל ערבי.
שלט בערבית בשכונה שבא מרבית התושבים הם ערביים לא אומר כלום. שלט בערבית במרכז שבו האוכלוסיה מעורבת ואפילו ברמה כזאת שהרוב עדיין אינו דובר או קורא ערבית, אומר בעצם "החנות הזאת לא נוגעת אליכם וכנראה אין לכם מה לחפש כאן". האם זה מעיד על רצון להשתלב או לגוון את התרבות המקומית?
אין בעייה עם מנהגים. אני חושב שההולנדים עשו עבודה טובה מאד בלקבל את מנהגיהם של הזרים, אך האם הזרים מקבלים את מנהגיהם של ההולנדים? או שטוב להם להמשיך ולהדגיש את עובדת היותם זרים.
יחודיות היא אשלייה. כל אדם הוא אינדבידואל כחלק מחברה אינדבידואלית בעלת ערכים מסויימים. וכמו שהרצון של כל אדם הוא לשמר את האינדבידואליות שלו כך גם רצון החברה לשמר את האינדבידואליות שלה. וכמו שכבר ציינתי, אותם ערכים אינדבידואלים של אותה חברה הם בעצם אילו שיוצרים את הסיבה מלכתחילה שאדם כיחיד בוחר או שכן או שלא להיות חלק ממנה.
אנדבידואליות אומר תתלבש איך שבא לך, תראה איך שבא לך ותעשה את כל הדברים שמשפיעים אך ורק עליך איך שבא לך. אך כשהרצון לאינדבידואליות של אחד דורס באופן בוטה את הרצון לאינדבידואליות של אחר או את רצון שימור האינדבידואליות של אחר, האנדבידואליות הופכת לאנומליה. והמערכת החברתית לא סובלת אנומליות מכיוון שהגדרותיהן באות בעצם לשלול את החברה מזכותה לשמר את האינדבידואליות שלה.
איבוד כל שמץ?
רחוק מזה בעליל!
הגבלה הגיונית מתוך רצון לשימור עצמי ושמירה על האינדבידואליות שגורמת לך להרגיש בהולנד כמו בהולנד, ולא כמו בטורקיה למשל, היא לגיטימית ואפילו הכרחית לחלוטין. לפעמים גם במחיר של שלילת אספקטים יחודיים מהאינדבידואל. החברה כישות כללית קודמת לאדם כפרט, כי בלעדיה האדם כפרט כלל אינו מוגדר כקיים!
ושוב, הם בחרו לבוא לחיות כאן, כמו שבאותה מידה יכלו לבחור ללכת לחיות באירן. אז למה הולנד כן ואירן לא? מה רע באירן? מה טוב בהולנד?
אולי כי האינדבידואליות-יחודיות של הולנד כמו שהיא טובה יותר מזאת של אירן.
את מדברת על שכונה... איזור... אז יש כמה חנויות עם שלט בעברית, והמקומיים בין עצמם מדברים עברית. הם מדברים גם אנגלית כשנדרש לא כך?
תהיי בטוחה שזה לא מורגש אפילו.
כאן מדברים איתך בסדר גודל לאומי \ יבשתי. בכל עיר, בכל איזור. ברמה כזאת שאי אפשר שלא להבחין שמתרחש שינוי אגרסיבי שגוזל מהמקומיים את ערכי הזהות והשייכות הטבעית שלהם למקום.
אף אחד לא מעניין אותו שבמזרח ירושליים הכל כתוב בערבית כי מן הסתם רק ערבים חיים שם. אבל מה היית אומרת אם בכל רחוב בתל אביב יתחילו לצוץ חנויות עם שילוט בערבית?
בנתניה, בת ים, חולון, ראשון, אשדוד.. לא שכונה, מרכזים שלמים שהופכים להיות מעורבים ברמה כזאת שהאווירה שמגדירה את ישראל כישראל (או לצורך העניין את הולנד כהולנד) הולכת ונעלמת, והתחושה הכללית הופכת להיות כזאת של חיים במקום אחר שלא משקף את הזהות שלך. קחי לדוגמא את העיר רמלה, בכל פעם שהייתי נוסע לשם לבקר את אבי התחושה היא שאני לא נמצא בישראל.. אולי בשטחים. ההתנהגות, הכיתוב, השילוט, הנוף, הלכלוך.. הכל ערבי.
שלט בערבית בשכונה שבא מרבית התושבים הם ערביים לא אומר כלום. שלט בערבית במרכז שבו האוכלוסיה מעורבת ואפילו ברמה כזאת שהרוב עדיין אינו דובר או קורא ערבית, אומר בעצם "החנות הזאת לא נוגעת אליכם וכנראה אין לכם מה לחפש כאן". האם זה מעיד על רצון להשתלב או לגוון את התרבות המקומית?
אין בעייה עם מנהגים. אני חושב שההולנדים עשו עבודה טובה מאד בלקבל את מנהגיהם של הזרים, אך האם הזרים מקבלים את מנהגיהם של ההולנדים? או שטוב להם להמשיך ולהדגיש את עובדת היותם זרים.
יחודיות היא אשלייה. כל אדם הוא אינדבידואל כחלק מחברה אינדבידואלית בעלת ערכים מסויימים. וכמו שהרצון של כל אדם הוא לשמר את האינדבידואליות שלו כך גם רצון החברה לשמר את האינדבידואליות שלה. וכמו שכבר ציינתי, אותם ערכים אינדבידואלים של אותה חברה הם בעצם אילו שיוצרים את הסיבה מלכתחילה שאדם כיחיד בוחר או שכן או שלא להיות חלק ממנה.
אנדבידואליות אומר תתלבש איך שבא לך, תראה איך שבא לך ותעשה את כל הדברים שמשפיעים אך ורק עליך איך שבא לך. אך כשהרצון לאינדבידואליות של אחד דורס באופן בוטה את הרצון לאינדבידואליות של אחר או את רצון שימור האינדבידואליות של אחר, האנדבידואליות הופכת לאנומליה. והמערכת החברתית לא סובלת אנומליות מכיוון שהגדרותיהן באות בעצם לשלול את החברה מזכותה לשמר את האינדבידואליות שלה.
איבוד כל שמץ?
רחוק מזה בעליל!
הגבלה הגיונית מתוך רצון לשימור עצמי ושמירה על האינדבידואליות שגורמת לך להרגיש בהולנד כמו בהולנד, ולא כמו בטורקיה למשל, היא לגיטימית ואפילו הכרחית לחלוטין. לפעמים גם במחיר של שלילת אספקטים יחודיים מהאינדבידואל. החברה כישות כללית קודמת לאדם כפרט, כי בלעדיה האדם כפרט כלל אינו מוגדר כקיים!
ושוב, הם בחרו לבוא לחיות כאן, כמו שבאותה מידה יכלו לבחור ללכת לחיות באירן. אז למה הולנד כן ואירן לא? מה רע באירן? מה טוב בהולנד?
אולי כי האינדבידואליות-יחודיות של הולנד כמו שהיא טובה יותר מזאת של אירן.
