Even In The Quietest Moments...
טוב, יש לי כאן כמה מילים, שיתארו (אני מקווה שבצורה לא מייגעת מידיי) את אחד האלבומים היותר טובים שיצא לי לשמוע בתקופה האחרונה , שבה אני שרוי בשפע מוסיקלי יחסי, והאלבום הזה מנצנץ משאר הפנינים משום מה. את Supertramp , הכרתי עד לאלבום הזה, מאותו מבט חטוף בקליפ של "logical song" אבל משום מה, תמיד הייתי בטוח שזאת להקה של כמה שירים, מקסימום אלבום אחד. לא תיארתי לעצמי עד כמה אני טועה. מה שגיליתי בדיעבד שמדובר באחת הלהקות המופלאות יותר שיש לעשור ההוא להציע לנו (שזה כבר אומר הרבה, לא?). מתעלם בהפגנתיות, מאותו אלבום פופי עם האישה השמנה (, ( Breakfast in Americaרכשתי לעצמי עותק של "Even In The Quietest Moments" שם מאד מפתה, אם לחשוב על זה טוב, מה קורה באמת ברגעים הכי שקטים שלכם? (טוב, כל אחד שיענה לעצמו
) על העטיפה יש תמונה של פסנתר שחור, מחוסה בשלג צח ועליו מונח ספר תווים שפתוח על היצירה "Fools Overture" הנועלת את האלבום הקסום. אין מה להצטדק, השלג תפס אותי על ההתחלה! בתור בן אדם שקשור לשלג מכל מיני סיבות נוסטלגיות ואמוציונאליות, לא יכולתי שלא להתחבר למילים, שהיו מונחות שם על הפסנתר: "So you tell me that you find it hard to grow well, I know, I know, I know and you tell me that you've many seeds to sow well, I know, I know, I know " הבית המצמרר מהשיר שמונח על הפסנתר המושלג, אומר את "הכל" בצורה הכי פשוטה ונכונה. אבל, על מי אני עובד כאן? עד כמה שהמילים חשובות לי, אנחנו כאן בשביל המוסיקה. והמוסיקה הנפלאה, היא שגרמה לי להתחבר כל כך אל האלבום והלהקה. מאד מפתה כעת לתת סקירה כרונולוגית של הקטעים ולנפח כמה כל דבר הוא "מדהים"
) אבל, נוותר על זה הפעם. לאמר, באופן כללי, האלבום מתאפיין בכמה וכמה נקודות שיא ויצירות משובחות. "Lover Boy" מגולל סיפור, משעשע, עצוב, אמיתי, של ילד מתאהב, בטוח בעצמו ("He's gonna show 'em who's (wrong and who's right".. אחד הרגעים הנינוחים וה"בלתי מזיקים" באלבום זה "Downstream" כשמו כן הוא, ברגע שאתם נסחפים על הזרם עם סירה בבוקר יום ראשון בלי דאגות, רק אתם והקול הצלול של הטבע. מבחינתי מרגע זה גם האלבום נכנס ל"מצב-גן עדן" בו, אין לכם שליטה על הרגשות המעורבים בהאזנה צפופה לסופרטרמפים. מיד אחרי Downstream , קופץ לו "Babaji", מי צריך להבין את השם הזה? מספיק להבין שיש פה משהו גדול מהחיים בצורה של מוסיקה טהורה. נכון שזה חוזר על עצמו, אך עדיין, אין לי כאן מקום, ומילים לתאר את מה שמתבשל להם בתור המנה הבאה בזמן ה fade away של Babaji הגרנדיוזי. "From now on" , השיר הבא מדמה את התהליך שמתחיל באפקט נחיתה בתוך ענן רך, קפיצה למים קפואים ואז נחיתה על מיטה חמימה עם הרבה כריות( כל זאת ללא אמצעים כימיים למיניהם המלווים את ההאזנה) אני בהחלט לא טוב בפרטים טכניים. מה אני כבר יכול לברבר? שמדובר בלהקה שמתבססת על המון רגש בשירה, לחנים יוצאי דופן, שילוב של הרבה כלים (סקסופון, משרוקית ) אם זאת לא "מתפרעת" ונשארת מינימליסטית רוב הזמן. הם מעבירים מסרים כבדים על החיים בדרך צינית, היתולית וקלילה, מאד נוחה לגישה ויחד עם זאת מורכבת ומרגשת בצורה שלא תיאמן. השאלה היחידה, חברים, עם כל הכבוד והערכה לכם: "איפה, דה פאק, הייתם עד עכשיו ילדים?!? , חשבתי שצריכים להודיע על דברים כאלה במקומות ציבוריים, לדוגמא: אלבום חובה של סופרטרמפ! כולם מחויבים לרכוש, אבל במקום זה הייתי צריך למצוא אותו בטעות ולקלל את כל אותם מיליוני הרגעים שהוא לא היה ברשותי" קאם-און!
)
טוב, יש לי כאן כמה מילים, שיתארו (אני מקווה שבצורה לא מייגעת מידיי) את אחד האלבומים היותר טובים שיצא לי לשמוע בתקופה האחרונה , שבה אני שרוי בשפע מוסיקלי יחסי, והאלבום הזה מנצנץ משאר הפנינים משום מה. את Supertramp , הכרתי עד לאלבום הזה, מאותו מבט חטוף בקליפ של "logical song" אבל משום מה, תמיד הייתי בטוח שזאת להקה של כמה שירים, מקסימום אלבום אחד. לא תיארתי לעצמי עד כמה אני טועה. מה שגיליתי בדיעבד שמדובר באחת הלהקות המופלאות יותר שיש לעשור ההוא להציע לנו (שזה כבר אומר הרבה, לא?). מתעלם בהפגנתיות, מאותו אלבום פופי עם האישה השמנה (, ( Breakfast in Americaרכשתי לעצמי עותק של "Even In The Quietest Moments" שם מאד מפתה, אם לחשוב על זה טוב, מה קורה באמת ברגעים הכי שקטים שלכם? (טוב, כל אחד שיענה לעצמו
) על העטיפה יש תמונה של פסנתר שחור, מחוסה בשלג צח ועליו מונח ספר תווים שפתוח על היצירה "Fools Overture" הנועלת את האלבום הקסום. אין מה להצטדק, השלג תפס אותי על ההתחלה! בתור בן אדם שקשור לשלג מכל מיני סיבות נוסטלגיות ואמוציונאליות, לא יכולתי שלא להתחבר למילים, שהיו מונחות שם על הפסנתר: "So you tell me that you find it hard to grow well, I know, I know, I know and you tell me that you've many seeds to sow well, I know, I know, I know " הבית המצמרר מהשיר שמונח על הפסנתר המושלג, אומר את "הכל" בצורה הכי פשוטה ונכונה. אבל, על מי אני עובד כאן? עד כמה שהמילים חשובות לי, אנחנו כאן בשביל המוסיקה. והמוסיקה הנפלאה, היא שגרמה לי להתחבר כל כך אל האלבום והלהקה. מאד מפתה כעת לתת סקירה כרונולוגית של הקטעים ולנפח כמה כל דבר הוא "מדהים"
) אם זאת לא "מתפרעת" ונשארת מינימליסטית רוב הזמן. הם מעבירים מסרים כבדים על החיים בדרך צינית, היתולית וקלילה, מאד נוחה לגישה ויחד עם זאת מורכבת ומרגשת בצורה שלא תיאמן. השאלה היחידה, חברים, עם כל הכבוד והערכה לכם: "איפה, דה פאק, הייתם עד עכשיו ילדים?!? , חשבתי שצריכים להודיע על דברים כאלה במקומות ציבוריים, לדוגמא: אלבום חובה של סופרטרמפ! כולם מחויבים לרכוש, אבל במקום זה הייתי צריך למצוא אותו בטעות ולקלל את כל אותם מיליוני הרגעים שהוא לא היה ברשותי" קאם-און!
