Elliott Smith - Elliott Smith (1995)

[Strange Dolphin]

Elliott Smith - Elliott Smith (1995)

עד כה לא העזתי לחשוף את מעיין התחושות שלי בזמן שאני מאזינה למוסיקה.
שמרתי עליו בסתר,כלאתי אותו תחת עיניים עצומות, נתתי לו לשקוע בתוכי מבלי להקרין אותו החוצה,
אולי מתוך חשש שמא טבעתי בתוכו ומעל פני המים הוא ייחשף על רדידותו,
שמא המילים שלי יחווירו את בליל הרגשות שאצרתי.
המחשבה הזו לאזור אומץ ולצאת מהצללים מבעבעת בי מזה חודשים,
רק אתמול היא התנפצה והכריזה: It's now or never.

אז אני יושבת לי בחשכה, מאפשרת למוסיקה לסלול את הדרך אל הבאר שמתוכו
אשאב את המילים שיהדהדו את תחושותיי כשאני מאזינה לאלבום ה-self titled של אליוט סמית'.

Needle In The Hay בוקע ברקע, חלל חשוך נפער ואני נשאבת לתוכו.
עם כל פריטה, הוא שוזר חוטי משי דקיקים, טווה את הקורים שלוכדים אותי בסבך שלהם.
אני לא מנסה להיחלץ או להתנגד, אני נכנעת לפניהם, מאפשרת לו לכרוך אותם סביבי,
להכניס אותי פנימה, לעומק הסבך. התחושות משילות עצמן ממני אט-אט עד למצב של עמעום חושים.
מבין הקורים, חודר אליי חרש קול, מלטף אותי בלחישותיו,
פורט את הכאב והמאבקים הפנימיים שלו, מטפטף אותם לתוך אזני,
ומחדיר בעדינות את המחט מתחת לעורי.

מעתה והלאה שירים משוטטים באפילה, מפזרים ערפל לחשושים ונעלמים,
מתמסמסים אחד לתוך השני. רק אליוט נשאר רכון לצדי, תופר בעצלתיים את סיפוריו דרך בשרי,
פוצע אותו עם קוצי הוורדים של Coming Up Roses שמציפים את החלל בארומה מתקתקה
שמצליחה כמעט לתעתע, עוטפת אותי באופוריה שהולכת ודוהה,
מגיעה לסיומה בצליל דקירה אחת אחרונה ומותירה אחריה שובל של שלוליות דם סביבי.

המחט ממשיכה לנתב את דרכה, לוקחת אותי עד ל-Alphabet Town,
מושכת אותי הפעם עם צלילי מפוחית משכרים בניחוח געגועים למקום רחוק שמרגיש כמו הבית,
ואז נכנסות שוב הלחישות המצמררות של אליוט שמזכירות לי שאנחנו הולכים סוררים בעיר רדופת המחשבות שלו.
משם אנחנו מדדים בגילופין לעבר St. Ideas Heaven, בדרך פוגשים ב-White Lady Loves You More,
והוא מספר לי על הימים בהם התעורר באמצע הלילה כשמכרסמת בו ההתמכרות.
הוא יודע שהיא תסב לו רק כאב, אבל הוא מוכן לשאת בו, ולו רק בשביל לזכות שוב בתחושה החמימה שהיא משרה עליו.
כשהערפל מעט מתבהר,אנו נמצאים בתחנת רכבת תחתית ישנה,
יושבים ומחכים, ממתינים בחשכה.
ואז לבסוף, הוא נפרד בווידוי עם Biggest Lie,
משאיר אותי לבדי עם החלל הריק שנפער בחדרי.
---
אולי כדאי שבהזדמנות זו, אגיד היי

, זה לא הביקור הראשון שלי בפורום. למען האמת,
אני מבקרת כאן מדי יום במשך כבר כמה חודשים, מתענגת על כתיבה של אחרים.
המתנתי בכיליון עיניים לרגע הלא מתאים להפציע
וכעת אצלול לי חזרה למעמקים...

 

[Celluloid Hero]

שמח לראות שמישהו שמע לעצתי-

ברוכה הבאה לצד המואר של הפורום!, או הצד האפל, תלוי איך מסתכלים על אליוט סמית' אני מניח. ומאיזה כיוון מסתכלים עליו. אה, רגע, הוא בעצם לא תלה את עצמו. התבלבלתי עם מישהו אחר כנראה..

זה אלבום מסויים של אליוט סמית' שאין לי (עדיין, יש להוסיף) אבל רק מטעימת השירים ביוטיוב, אני מרגיש כאילו אני מכיר אותם המון זמן. זה קשור בזה שכשמקשיבים לאליוט סמית', וזה לא משנה איזה אלבום, הוא הופך מהר מאוד לחבר מאוד קרוב שלך. כן, אין צד בו שאתה לא נחשף אליו בתהליך. האלבומים שלו אינטימיים to the core, עם תזמור מסביב, עם גיטרה חשמלית מסביב, עם גיטרה אקוסטית בלבד מסביב, זה לא משנה בכלל. יש לו את היכולת לחדור מתחת לעור שלך בכל רגע נתון. למעשה, זה מרגיש כל כך אישי, השירים שלו, והחוויות שפועמות בך בעקבות השירים שלו, שקצת לא נוח לרשום על זה. אלא אם אתה מסוגל לרשום על זה כמו שאת רשמת. מה שאני לא יכול אומנם, אבל זה בסדר, יש לי תכונות אחרות, כמו קטילת ג'אז באופן שאין שני לו בכל הממלכה, שמפצות על זה ..

אבל זאת הייתה חתיכת הודעת/סקירת פתיחה נהדרת, לקריירה ארוכה אני מקווה תחת קורת הגג שלנו. אני מקווה שתרגישי בבית, מקסימום נארגן לך איזה אמבטיה שתוכלי לשכשך בה או משהו .

 

[Barmelai]

גרמת לי לשמוע את האלבום היום

אם זה מה שהתכוונת, הצלחת. כתבת נהדר. לא שכל כך קשה לגרור אותי לשמוע אליוט סמית, במיוחד אם מדובר באלבום המסויים הזה, שמשום מה פחות מגיעים אליו אבל אני אוהב אותו יותר משאר אלבומיו. לא שזה קשה, אבל להקשיב לשירים מחדש, מלווים בהארות שלך זה בכל זאת, מרגיש אחרת.
תודה על הפוסט ואל תהיי כל כך פסיבית בפורום.