!Drive my car

[noosh]

!Drive my car

בשעה טובה ומוצלחת (ויקרה, אבל מתעלמים מזה), החלטתי לשדרג את חיי ולקחת אוטו מהעבודה שלי. אני חושבת על כל הדלתות שנפתחות בפניי, על הכבישים שאוכל לנסוע בהם, על החופש וחוסר התלות ברכבות ואוטובוסים (ומשתדלת מאוד שלא לחשוב על הפקקים המתישים בהם אבלה די הרבה זמן מחיי בזיהום כדור הארץ ושתיית הקפה-של-הבוקר, ועל העובדה שאני בטח לא אקרא יותר לעולם). הנחמה העיקרית שלי היא, שזה יהיה זמן טוב להקשיב למוזיקה. כבר ראיתי את זה בעיני רוחי: הרוח בחוץ, הגשם מכה על הזגוגיות, ג'ניס ג'ופלין ואני שרות יחד בקולי קולות בלי שאף אחד יכול לשמוע, הנוף מתחלף במהירות (או איטיות, תלוי בשעה) מבעד לחלונות הרכב... בקיצור - מוזיקה לנהיגה, וכל סוג של נהיגה - עם מה הכי כיף לכם לנהוג בקיץ? בחורף? כשהכביש פתוח? כשזוחלים בפקק? כשאתם לבד? ועם אנשים? יאללה, סקירה מקיפה של הדיסקים שהם מאסט בכל אוטו, לדעתכם.

 

[LEATHER REBEL]

לשמוע מוסיקה בנהיגה?

אני אישית מוצא זאת מסוכן מאד. אני אישית לא שומע מוסיקה בזמן נהיגה.

 

[noosh]

באמת? זה דווקא עוזר לי להתרכז

אם אני נוהגת בלי מוזיקה רוב הסיכויים שאני אהיה פחות עירנית ומרוכזת.

 

[melancholy man]

לא רק שזה עוזר לי להתרכז

אני לא מסוגל לסוע בלי, המלצות, בקרוב. והמון מזל טוב על האוטו נושי!

 

[pasteran]

יש גם כאלה שלא שותים בזמן נהיגה

זה לא אומר שישנם אלו שאלכוהול עוזר להם לשפר את הריכוז הקשבי ושינוע האצבעות

 

[LEATHER REBEL]

בגלל זה דויד לוי התייבש בנסיעה

אמרו לו שאם שותים לא נוהגים, אז הוא חשב שגם ההיפך נכון.

 

[Papa Johnny Road]

אם כבר ג'ניס ג'ופלין

אז איך אפשר בלי Me and Bobby McGee? נלך על הביצוע של דולי פרטון

 

[AeroTom]

Road Albums...

אחלה רעיון לשרשור חדש

ותתחדשי גם שוב על הגלגלים...אני לא נוהג הרבה, נסיעות אצלי בדרך כלל זה באוטובוסים שם אני חייב מוזיקה. אבל גם בנהיגות זה מוצר מוצרך בהחלט ולא מעט אלבומים מביאים את החשק הזה לשים אותם באוטו ולשמוע תוך כדי נסיעה. Little Feat - Feats Don't Fail Me Now כל האלבומים הראשונים שלהם לדעתי מלאים בהרגשה הזאת של הדרך...אבל לקחתי את האלבום הספציפי הזה. כבר מהעטיפה זה מביא חשק, עם וושינגטון ומרילין מונרו במכונית כחולה בהרים שמסביב. אני ממש אוהב את העטיפה הזאת. Little Feat להקה מעולה לדרכים. עם החופש שבדבר שמורגש אצלהם הרבה במוזיקה. Rock N Rol Doctor Oh Atlanta ו- Skin It Back יכולים לפתוח בכיף כל נסיעה. Down The Road יהיה שיר הנושא של הנסיעה גם בשמו וגם בתוכנו, ו-Spanish Moon יחנה אותה כשהלילה ירד מבעד לחלונות. אחלה של אלבום נסיעה עם שירים שהם גם כיף אחד גדול וגם עומק מוזיקלי מגוון שרק הלהקה הזאת יודעת לתת. Tom Petty - Highway Companion כתבתי בהרחבה בעבר על אלבום הסולו השלישי של פטי שיצא בשנה שעברה. מיד אחרי השמיעה הראשונה שלו ציינתי לעצמי שזה ממש Road Album בהרגשה הכללית שלו. Flirting With Time Down South Turn This Car Around ו-Night Driver הם דוגמאות טובות, שגם הם וגם הרצועות האחרות באלבום פשוט נוצרו בשביל שמיעה ביום חם באוטו בחלונות פתוחים בדרך למקום טוב או שיעלה בך חיוך, ביום חופש שכזה. פטי ושוברי הלבבות עם כל אלבום שלהם לדעתי רק הלכו והשתפרו מאז Full Moon Fever של 1989 ועד היום, וזה דגש מיוחד על פטי עצמו ששלושת אלבומי הסולו שלו פשוט מקסימים ("Full Moon" שהוזכר כאן, "Wildflowers" מ-94 והאחרון שלו שאני מדבר עליו). מרגישים את הבגרות, את המקום שבו הוא נמצא באלבום הזה, ואת הרצון להגיע לשם גם. או לפחות לנהוג עם זה ברקע ולהגיע גם למקום אחר פחות מסעיר... Lynyrd Skynyrd - One More From The Road/Second Helping לא ידעתי איזה שלהם לבחור, אז הלכתי על ה-2 שלדעתי הכי מתאימים. Second Helping, האלבום השני, ו-One More From The Road, אלבום הלייב של הלהקה המקורית. Skynyrd הם חובה לאלבומי נסיעות. בכלל, רוק דרומי בנוי לזה מאוד. שיר הפתיחה של "Helping" שכולם מכירים, Call Me The Breeze שהוא משירי הדרך האולטימטיבים שלי שתמיד מעלים חיוך ומביאים הרגשה של חופש (שקשורה מאוד לנסיעה), The Needle & The Spoon ועוד שירים פשוט שמעלים חיוך עם משב רוח טוב בפנים שילך גם טוב עם משב רוח אמיתי באמצע הדרך. One More From The Road הוא אלבום הופעה שישב מצויין במכונית וייקח אותך עם הלהקה לאיפה שלא תיסע באווירת הלייב הנהדרת שלו. שירים שהזכרתי באלבום הקודם שנמצאים גם פה, יחד עם Travellin' Man ו-Searching הנפלא, והביצוע כאן ל-Simple Man שממלא אותי בצמרמורת טובה כל פעם ואני בהחלט רואה את עצמי זועק את המילים שלו בנסיעה. Crossroads הכ"כ מתאים של קלפטון בביצוע המעולה פה וכמובן הציפור החופשית על רבע השעה שלה כמעט פה. אלבום עם שם מהדרכים שיתאים מאוד לחזור לדרכים של כל חובב מוזיקה בנסיעה. The Traveling Wilburys Vol. 1+3 עוד אחד עם הרגשה של נסיעה. החופש המוזיקלי, האווירה, הכיף והשירים שזורמים עם אהבה גדולה של כמה מוזיקאים שיודעים וידעו טוב מאוד את הנסיעות בדרכים...נראה לי שלשים את המארז המעולה שיצא השנה ל-2 האלבומים באוטו יכול להנעים כל נסיעה שהיא. גם פקקים ייראו טוב יותר כשהשירים מ-2 האלבומים יגיעו ברקע. בטח אוסיף עוד מאוחר יותר...

 

[melancholy man]

your a highway star

כמה אלבומים לכמה מצבים... מאחר ולילה עכשיו וקר ובטח ירד גשם, נתחיל עם משהו שמתאים לנסיעה עכשיו, ביחוד נסיעה לילית גשומה וארוכה: Roy harper- stormcock בנסיעות ליליות שכאלה, כשרק רעמים מבחוץ (ואם האוטו שלך דפוק כמו שלי, אז גם הרעש המונטני של המגבים) חודרים בקושי מבעד לדלתות הנעולות של הרכב, זה הזמן לפולק איטי וכבד, אבל עדיין זורם ועצוב מתוק, ובאלבום הזה של הרפר, רק צריך להכניס את האלבום ולהתמכר ללילה ולגשם. אם יש לך מזל ויש איזה ברק בסביבה אז בכלל שיחקת אותה. (עוד אלבום לאותו זמן ממש: Neil Young- Harvest Moon) לנסיעות בגשם, גם ביום, יעש קצב ומוסיקה משל עצמם, לארועים כאלה, אצלי בא הכי טוב אוסף הסינגלים של הסטונס: \rolling stones - singles collection the london years (ביוחד הדיסק השני, אבל כל האוסף עובד), השילוב המאוד שימשי של רוק אנד רול סוער, עם הבלאדה המזדמנת, הבלוז הממיס ואווירת הסיקטיס הלונדונית הזאת, הופך כל נסיעה לסוג של כיף. (עוד אלבום לסיעה חורפית ביום: Ten Years After- cricklewood green) ולמרות שהקיץ רחוק (לא מספיק רחוק, אבל רחוק) להקת העל שלהנסיעות הקיציות, היא CCR, האמת, תבחרי איזה אלבום שבא לך, אבל אם צריך אחד והוא לא הבוקסא שלהם, אז לכי על ה VOL1 של ה Chronicle שלהם, כל שיר פצצת דרך וכל תו מטען צד יש סוג מיוחד של נסיעות קיץ ארוכות, נסיעות קיץ ארוכות בכביש הערבה, בשביל הארוע הזה במיוחד בנו במדינת אוקלהומה קאובאים זקנים מהסוג של JJ Cale והוא הביא לנו את Naturally האלבום הכי מדברי בצד הזה של טולסה, עם השילוב המדויק של גיטרות איטיות, קול חם ואווירת מדבר רק תשמרי על עצמך שם בחוץ נושקה

 

[AeroTom]

Road Albums #2 - Night Time

מקודם רשמתי על אלבומי הנסיעה שלי לשעות היום יותר. לשמש ומה שמסביב. עכשיו תורם של אלבומי הנסיעות של הלילה, הקריר יותר והחשוך. Neil Young - After The Gold Rush/Comes a Time חשבתי לשים פה בהתחלה את Tonight's The Night, שמתאים גם עם השם שלו...אז קחו בחשבון גם אותו, אבל רציתי לציין יותר את אלו שהדגשתי. 2 אלבומים שבלילה מקבלים תוספת קטנה לדעתי ובנסיעה לילית הם יספקו כל אחד בתוכן שלהם. הקור הנוגע והמקסים של "Gold Rush" עם כל רצועה ורצועה שפשוט חודרת לך עמוק בפנים. עם הקור של הלילה ועוד יותר בטח ירגש בנסיעה לבד עם האלבום. ואווירת הקאנטרי והפולק של Come a Time מאוד מתאימה לנסיעה וזה גם אלבום שהלילה יעשה את שלו עם שמיעה שלו. Buffalo Springfield - Buffalo Springfield אלבום הבכורה של יאנג והחברים האחרים פה ללהקה הוא עוד אחד שיבוא לך עמוק בשעת הלילה בדרכים. החלונות סגורים, הפנסים או האורות לצידי הכביש חולפים, והרצועות של הספרינגפילד כאן יחלפו גם הן במשב לילי רגוע וטוב. Bob Dylan - Time Out of Mind אי אפשר אלבומי דרך בלי לציין לפחות דילן אחד. יכולתי בכיף לקחת אחד מקודם גם לנסיעה בשמש והרגשה חופשית ברוח החמה, אבל רציתי להביא אחד פה דווקא לנסיעה הלילית. האלבום הזה מ-97 הוא הבחירה שלי כי מעבר להרגשת המסע שהוא מציג, הרגשי הזה וכ"כ אמיתי, הוא יכול לעורר בך כמות רגשות עוד יותר גדולה כשאתה רואה את הלילה מבעד לחלון ואתה ממשיך ליסוע ליעד שלך. זה אחד מאלבומי הלילה שלי והמסע שלו מתאים גם למסע בדרכים, באוטו, עם עצמך או שותפים (נראה לי לבד הוא יותר טוב). הפתיחה של Love Sick ו-Dirt Road Blues פשוט מושלמת לזה. מחשבות על אהבות כאלה או אחרות, בעבר או בהווה, שכאבו. הדרך בשיר ושלפניך...זה אלבום מושלם בשביל זה. Million Miles, Trying To Get To Heaven...לשמוע את Not Dark Yet ולחייך חצי חיוך של כאב ורגש כשהלילה חולף על פניך בנסיעה. זה אלבום לנסיעה לילית מושלם מבחינתי. David Crosby - If I Could Only Remember My Name זהו עוד אחד מאלבומי הלילה המובהקים שלי. אלו שמקבלים קסם חדש כששומעים אותם לבד בחדר באמצע הלילה, עם המחשבות שלך והתקופה. וזה גם אלבום נסיעה טוב מאוד לדעתי, ככה שזה שילוב מצויין לאלבום דרכים בשעות של החושך. להתניע את המנוע בלילה הקר, לשמוע את הצלילים הראשונים הכ"כ נכונים של Music Is Love, ולהישאב על הכביש עם הרצועות הבאות ברקע. Chris Robinson & The New Earth Mud - This Magnificent Distance זהו האלבום פה שבטח לא יותר מדי מכירים...זה אחד האלבומים היותר מושלמים שקיימים בשבילי, היותר מקסימים ואחד מהאלו שאני מחשיב כמכרה זהב ענקי שרק מחכה שימצאו אותו. זהו אלבום הסולו השני של כריס רובינסון, מ-2004. בזמן שהבלאק קרואוז עוד היו בפירוק שלהם. יש לאלבום הזה עוצמה כ"כ גדולה ועומק חודר ומרגש שקשה לי להסביר. זה אלבום שהחיבור החזק שלי איתו הגיע בנסיעה בזמנו, כשהרחובות והכביש חלפו מבעד לחלון והאוזניים שלי והגוף כולו היה צמוד לאלבום באופן מאוד קרוב. יש בו רגעים קצביים יותר שמתאימים לנסיעה טובה, ויש בו רגעים שקטים יותר, קודרים מעט ועוצמתיים, שמתאימים עוד יותר לנסיעה בלילה. רק תכניסו אותו לאוטו לבד בשעות האלה ותישאבו לקסם שאופף אותו. זה אחד מהאלבומים הכי טובים שיצאו ב-30 שנה האחרונות בשבילי. כשיגיע באמצע האלבום השיר הכ"כ מתאים When The Cold Wind Blows At The Dark End of Night כבר תדעו על מה אני מדבר...

 

[melancholy man]

../images/Emo45.gif

חוץ מהאלבום של Robinson שאני לא מכיר, מתאימים כולם וגם אלבומים מעולים בלי קשר, זו הזדמנות טובה לפתוח משהו בקשר לאלבום הזה של קרוסבי, שזוכה למעמד של פרה קדושה בקרב חובבי מוסיקה. אני מת עליו, כתבתי כמה פעמים כמה אני אוהב את האלבום הזה ואני עדיין מאוד אוהב אותו, הקטע עם קרוסבי, שהוא כנראה אחד מכותבי השירים, הכי טובים ובטח הכי רגשים של הפולק/רוק האמרקאי ואולי של הפופ האמריקאי בכלל, שכשמשאירים אותו לבד, יש לו נטייה להגזים, יש משהו בהשתפכות הרגשות הזאת שנשמע מוגזם לעיתים, משהו במוסיקה, שנוטה מפעם לפעם להיות מוגזם וגובל בקיטש, באלבום יש מספיק שירים מהמיטב של קרוסבי בשביל שיצדיק רכישה, אבל לשמוע אותו ברצף היום קצת קשה לי.

 

[AeroTom]

גם אצלי הוא לא נחשב מושלם

אבל הוא אלבום שאני בהחלט נהנה מכולו כרגע וגם אחד מהאלבומים שאני יותר נהנה לשמוע בלילה. אך אצלי הוא יחסית טרי...רכשתי אותו השנה רק ומי יודע מה אני אחשוב עליו עוד ככה וככה שנים. בינתיים בתקופה זו אני נהנה מכולו

 

[the allman brothers]

גאראז' ורוק כבד

בווליום חזק עם חלונות פתוחים .. בקרוב אצלי

WHO'S NEXT - נשמע לי פצצה לנסיעות

 

[oren29at]

ספרינגסטין, סנדרסון, פטי

1) האובססיה של ברוס ספרינגסטין למכוניות מופיעה לפני ואחרי האלבום Born to Run (השיר Racing in the Streets הוא אחד החזקים והמרגשים בקטלוג של ספרינגסטין), אבל ב Born to Run המכונית כסמל משתלבת מצוין בסיפורים שמספרים שירי האלבום הזה, על הגיבורים האופטימיים/ מיואשים של ניו ג'רזי, שחולמים לברוח מהיום יום המדכא אל עבר עתיד כלשהו- יהיה זה עתיד אופטימי ומלא תקווה (Thunder Road), נואש ומלא תשוקה (Born to Run), או בוגדני ומלא כדורי עופרת (Jungle Land). אם תעצמי את עינייך, המאזדה 3/ פורד פוקוס שלך יהפכו לשברולט מודל 75, שנוסעת על ה New Jersey Turnpike, אל המרחבים שמעבר ליום יום (ואם לא תפקחי אותם בזמן, תעשי תאונה, אז להיזהר, כן?) 2) אלבום שהיה איתי הרבה מאד בחודש האחרון, בנסיעותי מהבית לעבודה ובחזרה, הוא האלבום של להקת דודה (סנדרסון-גוב-עדר-נאדל-קיזלשטיין). האלבום נפתח בחריקת צמיגים אימתנית של "סוסיתא כרמל אדומה" (לידיה הלוהטת), ולא מאבד תנופה לכל אורכו. הרכב יאיץ מעצמו עם "גרעינים", "כל מקום כל שעה" ו "מחפש צרות", ויאיט מעצמו עם "שקט שקט" ו "רכבת הלילה". את "אבן המנדליי" תוכלי לשמוע בלופ כמה שרק תרצי, וכשתגיעי לסוף האלבום, לשיר "נשר" תרגישי גם את שהרכב שלך הצמיח כנפיים, ושאת מרחפת יחד עם האלבום המצוין הזה, שבו גם השטויות של סנדרסון משתלבות ללא מאמץ. 3) Full Moon Fever של טום פטי הוא Ron Mayberg Approved. זהו תו תקן מחמיר במיוחד שהופך כל האזנה, עם הרכב או בלעדיו, לנסיעה בקליפורניה שטופת השמש, ברכב ספורטיבי עם גג נפתח. תוכלי להרגיש את הרוח על פניך ולראות את גלי האוקיינוס עם I Won't Back Down, Feeling a Whole Lot Better או Yer So Bad, וגם לעצור ולראות את השקיעה עם A Face in the Crowd. במשפט אחד- Runnin' Down a Dream (רק תזכרי להעורר מהחלום, אחרת תעשי תאונה, כן?)

 

[AeroTom]

Full Moon Fever ../images/Emo45.gif

חשבתי לכתוב עליו גם אצלי. בהחלט מתאים מאוד, עם הרגשה נפלאה ומוזיקה משובחת. Runnin' Down a Dream הוא כנראה שיר הנושא לנסיעה באלבום הזה מתוך כל הרצועות הטובות והחופשיות. גם קמרון קרואו ראהאת הפוטנציאל דרכים של האלבום כשגרם לטום קרוז לצעוק בקול גדול את Free Fallin באמצע נסיעה ב-"ג'רי מגוויר"

אני ממש אוהב את האלבום (וציינתי גם מקודם ששלושת הסולו של פטי הם כולם משובחים).

 

[Aliti]

../images/Emo91.gifהאלבום של דודה

בדודה מגיש סנדרסון את האלבום הכי בוגר ומגובש שלו (לאזני כמובן) לאחר מפעלות כוורת וגזוז. ולמרות הכריזמטיות של סנדרסון וגוב, וההשמעות של רבים משיריהם, נדמה לי כי השיר רכבת הלילה הוא השיר הכי יפה של סנדרסון שאף אחד לא מכיר.

 

[noosh]

Hit the road

נראה לי שגם אני צריכה לענות על זה. בעקרון, יש לי די הרבה אלבומי-אוטו, כי אני מקשיבה למוזיקה כשאני נוהגת, זה עוזר לי להתרכז וזה משהו שמאוד מתאים לי. יש כל מני סיטואציות ספציפיות שאני זוכרת מאלבומים שהקשבתי להם בנסיעה. למשל, לילות גשומים ונהיגה לבד עם דרק & דה דומינוס וליילה שלהם, או ג'ף באקלי וגרייס, שני אלבומים שליוו אותי הרבה כשהייתי על ההגה. אני ממש אוהבת את החופש הזה בלשיר כשאף אחד לא שומע אותי (אני לעולם לא אשיר כשכן

), ולתת למוזיקה למלא את החלל בלי שזה יפריע לאנשים ואני אצטרך להחליש או לחלוק אותה עם מישהו אחר. זה במיוחד מתאים לי כשאני צריכה לתת למוזיקה להציף ולא רק את האוזניים. ואני גם זוכרת ממש טוב את הפעם הזאת שחזרתי ב-5 בבוקר הביתה אחרי לילה טעון ובשניה שהתנעתי Abbey Road התחיל להתנגן ב-88, לסגור תא הלילה, ופשוט מילא אותי מחדש. או את הפעם הזאת, כשחזרתי הביתה וברגע שנכנסתי לאוטו התחיל סוף עונת התפוזים, וכבר הגעתי לחניה באמצע ולא יצאתי מהאוטו עד שהאלבום נגמר. לנסיעות ביום, עם אנשים או בלי, אני ממש אוהבת את Who's Next, וגם את הרולינג סטונס ואת הביטלס. אני משערת שגם ניל יאנג (Everybody Knows This Is Nowhere ו-Harvest) היו מתאימים לי, אבל עוד לא ניסיתי. זה משמח וכיפי ועושה מצברוח טוב, וכשיש אנשים והם מכירים את השירים, זה בכלל נחמד. גם פאטי סמית' ממש מתחברת לי לנסיעות, כך גיליתי לאחרונה, אבל עוד לא הצלחתי לסווג את זה לזמן ביום או לעונה. בכלל ,חורף בשבילי זה אלבומי בלוז או בלוז-רוק, ושמש זה יותר רוקנרול ופסיכדאליה. ואם בגזרת הדברים-שלא-מהפורום, אז ממש כיף לנהוג עם פיג'יי הארווי (אני משערת שגם איתה, אבל אני מתכוונת למוזיקה). Dry הוא אלבום מעולה לנסיעות, השאר קצת פחות מתאימים לי (יותר להליכות, למרות ש-Uh Huh Her גם נחמד, וחלק לא ניסיתי). וגם קייטי טאנסטל מלווה אותי בימים האחרונים באדיקות, והקאונטינג קרואוז יכולים להתאים מאוד לבקרים סגריריים. אבל עזבו, לפעמים פשוט עדיף לפתוח 88 ולתת להם להרכיב לי את הפלייליסט (אפילו שברוב המקומות לא קולטים אותם ואז זה לא כיף

).

 

[Waltzing Mathilda]

אוטו מהעבודה זה כיף

"אלבומי הנסיעה" שלי הם בדרך כלל בסגנון פולקי/בלוזי/"רוק משאיות" כפי שאני אוהבת לקרוא לו

יתאים לי אישית לנסוע עם ניל יאנג (כל דבר שלו), ספציפית יותר- האלבום deja vu של קרוסבי סטילז נאש ויאנג, מושלם לי לדרך, חוץ מזה שהוא קצר מאד... אבל בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ריקי לי ג'ונס, קרידנס, לינרד סקינרד

הכי חשוב- לנהוג בזהירות!

 

[Waltzing Mathilda]

אה, רגע

באופן יותר ספציפי, אלבומי הדרך של דילן לדעתי הם: john wesley harding ו.... highway 61 revisited שניהם תענוג לנסיעה, אני מעדיפה (אבל ממש בהפרש נקודות קטן) את הייוואי, הוא יותר "מעיף", בעוד שג'ון יותר שקט ושם דילן ממש מנסה לשיר יפה (והתוצאה מקסימה בהחלט). בעיקר, זה תלוי במצברוח שלך על הבוקר

 

[giloni]

נסו את האלבום הזה

זריקת מרץ מלבבת לגבות. קצב מטריף, מקצבים בלוזיים-רוקיים עם יחידת קצב נהדרת, גיטרה שמסתלסלת והופכת תוך כדי תנועה לסקסופון, שחוזרלהיות גיטרה ומתחלף פה ושם לחליל ולקלרינט. אחת הלהקות הכי לא מוערכות בהיסטוריה של הרוק, שנתנה עשור נהדר (1968-1978) ואחר-כך ניסתה - כמו כולם - להרוויח קצת כסף בעולם הפלסטיק... המוסיקה גם היא החלה להשמע קצת כמו פלסטיק יקי