The RedFox
New member
Dr Jekyll and Mister Hyde
Dr. Jekyll: ייאוש, לחץ, תסכול?
Mister hyde: לא...
Dr. Jekyll: חרדה... פחד?
Mister hyde: גם לא...
Dr. Jekyll: וכמה זמן אתה סובל מנדודי השינה?
Mister hyde: זה בא והולך, אתה מבין דוקטור, אני רעב.
Dr. Jekyll: רעב... ?
Mister hyde: זה מגרד מתחת לעור, כמו גחלה קטנה ששורפת מבפנים.
Dr. Jekyll: אתה משתמש במשחות, תרופה כלשהי?
Mister hyde: אני לא בטוח שאתה מבין דוקטור...
Dr. Jekyll: אתה רוצה להסביר לי?
Mister hyde: מעדיף להראות לך.
Dr. Jekyll: אתה יודע שזה לא עובד ככה, בוא וננסה לנתח מאיפה זה נובע מה גורם לכך?
Mister hyde: דוקטור... אתה חובב כלבים?
Dr. Jekyll: כן... מרחוק, בוא נתמקד בך...
Mister hyde: באנגליה עד המאה ה 18 אנשים היו משתמשים בכלבי ציד כדי להשיג אוכל, הם היו משחררים את הכלבים לטרף אחרי שובל של ריח. שלא כמו בני אדם כלבים מסוגלים להתחבר ליצר שלהם, לשחרר את החייתיות שבהם.
Dr. Jekyll: אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתך...
Mister hyde: הם יכלו לצוד דוקטור..., מתי פעם אחרונה צדת?
Dr. Jekyll: אני לא צריך לצוד, התקופה שונה, הכל מגיע מוכן ואם אין זמן להכין משהו תמיד אפשר ללכת למסעדה.
Mister hyde: מסעדה ?!, אתה שומע את עצמך מאופק... רך... כבוי...
Dr. Jekyll: אנחנו פה בשבילך לא בשבילי mister hyde
Mister hyde: אתה מריח את זה?
Dr. Jekyll: את מה אני אמור להריח?
Mister hyde: אותה, את שיער המשי שלה, העור החלק והעיניים החודרות, חיוך קטן ומכושף, החזה המזדקר. היא שם מסתתרת בוחנת ושקטה, מחשבה שובבה שהיא שומרת לעצמה.
Dr. Jekyll: אני לא מריח את זה...
Mister hyde: בוא איתי ואראה לך.
Dr. Jekyll: אני לא בטוח שזה רעיון טוב, זה לא מקצועי...
Mister hyde: אז למה אתה לא ישן בלילה דוקטור.
Dr. Jekyll: זה יעבור, משהו זמני...
Mister hyde: אתה גם חושב עליה, לוחשת לך באוזן, הגוף החם שלה והציפורנים ששורטות וצורבות את העור בתשוקה, הלשון החמה וכוס הרטוב.
Dr. Jeckll: אני לא יודע על מה אתה מדבר.
Mister hyde: אז למה אתה ער?
Dr. Jekyll: רעב...
Dr. Jekyll: ייאוש, לחץ, תסכול?
Mister hyde: לא...
Dr. Jekyll: חרדה... פחד?
Mister hyde: גם לא...
Dr. Jekyll: וכמה זמן אתה סובל מנדודי השינה?
Mister hyde: זה בא והולך, אתה מבין דוקטור, אני רעב.
Dr. Jekyll: רעב... ?
Mister hyde: זה מגרד מתחת לעור, כמו גחלה קטנה ששורפת מבפנים.
Dr. Jekyll: אתה משתמש במשחות, תרופה כלשהי?
Mister hyde: אני לא בטוח שאתה מבין דוקטור...
Dr. Jekyll: אתה רוצה להסביר לי?
Mister hyde: מעדיף להראות לך.
Dr. Jekyll: אתה יודע שזה לא עובד ככה, בוא וננסה לנתח מאיפה זה נובע מה גורם לכך?
Mister hyde: דוקטור... אתה חובב כלבים?
Dr. Jekyll: כן... מרחוק, בוא נתמקד בך...
Mister hyde: באנגליה עד המאה ה 18 אנשים היו משתמשים בכלבי ציד כדי להשיג אוכל, הם היו משחררים את הכלבים לטרף אחרי שובל של ריח. שלא כמו בני אדם כלבים מסוגלים להתחבר ליצר שלהם, לשחרר את החייתיות שבהם.
Dr. Jekyll: אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתך...
Mister hyde: הם יכלו לצוד דוקטור..., מתי פעם אחרונה צדת?
Dr. Jekyll: אני לא צריך לצוד, התקופה שונה, הכל מגיע מוכן ואם אין זמן להכין משהו תמיד אפשר ללכת למסעדה.
Mister hyde: מסעדה ?!, אתה שומע את עצמך מאופק... רך... כבוי...
Dr. Jekyll: אנחנו פה בשבילך לא בשבילי mister hyde
Mister hyde: אתה מריח את זה?
Dr. Jekyll: את מה אני אמור להריח?
Mister hyde: אותה, את שיער המשי שלה, העור החלק והעיניים החודרות, חיוך קטן ומכושף, החזה המזדקר. היא שם מסתתרת בוחנת ושקטה, מחשבה שובבה שהיא שומרת לעצמה.
Dr. Jekyll: אני לא מריח את זה...
Mister hyde: בוא איתי ואראה לך.
Dr. Jekyll: אני לא בטוח שזה רעיון טוב, זה לא מקצועי...
Mister hyde: אז למה אתה לא ישן בלילה דוקטור.
Dr. Jekyll: זה יעבור, משהו זמני...
Mister hyde: אתה גם חושב עליה, לוחשת לך באוזן, הגוף החם שלה והציפורנים ששורטות וצורבות את העור בתשוקה, הלשון החמה וכוס הרטוב.
Dr. Jeckll: אני לא יודע על מה אתה מדבר.
Mister hyde: אז למה אתה ער?
Dr. Jekyll: רעב...
, נראה דיי שקט פה.
