הכי חשוב: אתה מקסים (מ-קסם וקסום).
והמילים החמות שלך היו מה זה במקום ומעבר לזה: התקרבתי לרוחניות כבר לפני בערך 10 שנים. בהתחלה בחשדנות, אחר כך בסקרנות, אחר כך מתוך עניין אינטלקטואלי, אחר כך זה כבר היה לי כל כך מוכר, שהיה חייב להגיע הרגע שגם ארגיש אותה. ואז קראתי ספר שכתב בחור ישראלי שנסע להודו. שכחתי, והסליחה עימו, את שם הסופר והספר, ולמרות שלא התחברתי לבחור, סיפור אחד שם תפס אותי. הוא סיפר על ידידה ש"התעניינה" בנושאים הקשורים לרוחניות, אבל לא באמת היתה "שם בפנים", והוא דימה אותה למי שיודע מה הוא שוקולד, אך מעולם לא טעם אותו. ואז החלטתי שגם לי מגיע לטעום! ובאמת אני טועמת כל יום יותר ויותר, והטעם ענוג, ונעים, ומלטף, ומתוק, כל כך מתוק. ועדיין יש בי מין מעצורים, אולי (ואולי לא אולי אלא בטוח) בגלל החינוך שקיבלתי ושלימד אותי שזה פתטי להאמין שהכל נכון וטוב. שמה שנכון וטוב זה לעבוד, ולעבוד קשה, בשביל שיהיה לך. ובשביל שיהיה לך טוב. ובשביל, בשביל, בשביל. הכל חייב להיעשות למען מטרות מקודשות. היום אני עובדת מאוד חזק על עצמי בשביל לשחרר את עצמי מכל האמונות האלו. ועדיין, באופן לחלוטין לא רציונלי, מאוד נוח לי לקבל אחרים שמאמינים שהכל נכון והכל לטובה,ואופטימיים והכל, אבל כשזה מגיע אליי ולמקרה הפרטי שלי זה נראה לי ... פתטי (!) להאמין כך. איכשהו אני בוחרת באומללות! YEAH, I KNOW, U SAID IT ALREADY: ITS M-Y DREAM אז תודה DEAR דויד, אני תמיד שמחה שמזכירים לי את זה (וגם הדפסתי לי את מה שכתבת, ליתר בטחון, שלא אשכח... במקרה...) ואולי זה גם יעודד או מעודד אותי ב-א-מ-ת להאמין שהכל נכון אני מקווה ומשתדלת ועושה הרבה מדיטציות והחזרות כח על הנושא הזה ונהנית מכל רגע כזה באהבה נימר