רייסטלין מאגר
New member
Digimon Guardians: פרק שלוש!
"להב כנף וי!" אינפרמון נגרר על האדמה והוטח בכוח בקיר בניין, ואז החל להתפוגג. איירו וידראמון וידא שהוא נהרג, ואז הסתובב והחל לעוף משם. "הוא שוב הציל אותנו." אמר ריי בבלבול. "הוא לא הציל אותי. אני רק הייתי צריך להתחמם." תיקן שינומון. ריי הביט בו והרים גבה. "בוא נלך." אמר השני, פרש את כנפיו ועף משם. "חכה לי!" קרא הנער והחל לרוץ אחריו. לאחר הקרב עם מגה קאבוטרימון, ריי ושינומון נאלצו להתמודד עם עוד כמה דיג'ימוני על-וגילו שזה מעל ליכולתם. בכל פעם, איירו וידראמון היה מגיע כדי להציל אותם ומסתלק מיד אחר-כך. בפעם היחידה ששינומון ניסה לדבר איתו, הוא קיבל הצלפה מהזנב החזק של איירו וידראמון והתרסק. בבוקר המחרת, ריי התעורר למשמע צפצוף חזק. הוא ניסה לכבות את השעון המעורר כמה פעמים, וזינק מהמיטה במהירות כשנזכר שאין לו שעון מעורר, ושהצפצוף מגיע מהדיג'יכלי. "דיג'ימון." אמר שינומון. "כן." אמר ריי לאחר שבדק. הדיג'ימון תפס בו ועף דרך החלון, אל עבר הנקודה האדומה שהבהבה על צג הדיג'יכלי. ככל שהתקרבו אל הדיג'ימון, הבחינו ביותר ויותר אנשים נמלטים מהמקום. "אנחנו מאחרים! מהר יותר, שינומון!" קרא ריי. "כן, המפקד!" השיב השני והגביר מהירותו. הם היו כעת בדיוק מעל הנקודה האדומה, והביטו בתימהון בדיג'ימון ובאנשים הנמלטים. "מה, לעזאזל, הדבר הזה?" שאל חום השיער. באותו רגע, הדיג'ימון הביט למעלה וראה אותם. "הוא עומד לתקוף!" אמר ריי ועצם את עיניו בחוזקה. אך דבר לא קרה. "שינומון?" שאל הנער בעיניים עצומות. "הוא רק...עומד שם." ריי פקח את עיניו באיטיות והביט בדיג'ימון. הוא היה לבן לגמרי, חסר תווי פנים ובעל גוף שהזכיר חליפת שריון מוזרה. "אז אנחנו נרד אליו." אמר, ושינומון החל לצלול. הוא נחת מול הדיג'ימון והניח את ריי על האדמה. "ריי אוסאקה ושינומון," אמר הדיג'ימון הבלתי-מזוהה. "חיפשתי אתכם." ריי פער את עיניו בתדהמה, שרק גברה כאשר הדיג'ימון כרע ברך והרכין את ראשו. "אני האגאנמון, שליח המועצה העליונה של העולם הדיגיטלי. יש לי משימה בעבורכם." "דבר." אמר הנער. האגאנמון קם על רגליו והישיר את מבטו חסר העיניים אל עיניו החומות של שומר כדור-הארץ. "העולם הדיגיטלי וכדור-הארץ בסכנה גדולה." פתח ואמר. לסתו התחתונה של ריי נשמטה. "דיג'ימון בשם ניאו דווימון מורד במועצה ומנסה לכבוש את כל העולמות. הוא זה ששולח דיג'ימוני על לעולם שלכם." האגאנמון עצר לרגע. "כרגע, ניאו דווימון שולט כבר בכמה עולמות, ולאלה שאינם נשלטים על-ידיו הכניסה חסומה. כדור-הארץ והעולם הדיגיטלי בסכנה גדולה, ואתם נבחרתם להציל אותם." הוא הראה להם ארבע תמונות של ילדים שונים: נער מחייך וחום שיער, ילדה בהירה בעלת שיער כתום ומבריק, נער מרכיב משקפי שמש בעל שיער שחור וקוצני, ונער בעל מבט עצוב ושיער בצבע קש. הדיג'ימון הציג אותם לפי הסדר: "יוטה, נקו, קאטסואו, וסייגי." "אני לא מכיר אותם." אמר ריי. "תצטרך להכיר." אמר השני והמשיך: "המועצה חושבת שלקבוצה של שומרים יהיה קל יותר להתמודד עם האיום, ועליכם מוטלת המשימה למצוא אותם." "הם הפכו אותי לבייביסיטר?!" הזדעק השני. "תשלים עם זה, או שהעולם שלך שייך להיסטוריה." אמר הדיג'ימון. מאחוריו הופיעה מערבולת של אור לבן והוא נעלם בתוכה. "חכה!" קרא ריי, אך זה היה מאוחר מדי: מערבולת האור נסוגה לתוך עצמה ונעלמה. מאחוריו הותיר האגאנמון ארבעה דיג'יכלים זהים לשל ריי, שנחו על הרצפה. "חרא." קילל שינומון. השני הרים את המכשירים. "יש דיג'יביצים על הצגים." אמר. "אז כדאי שנמצא את הבעלים שלהן, לפני שנצטרך לשמור גם על ארבעה דיג'ימונים תינוקות." אמר שינומון. ריי הביט בו מעבר לכתפו במבט של חרדה, ועווית הופיעה מתחת לעינו. "סלח לי, אדוני..." גמגם הדיג'ימון הקטן שריחף לתוך החדר האפל. "זה תלוי במה שיש לך להגיד." אמר השני. "אז, דמידווימון, חסר-ערך שכמותך, בטלן עלוב וחלשלוש, איפה שליח המועצה עכשיו?" הוסיף לאחר רגע של שתיקה. שיניו של דמידווימון נקשו בפחד. ידו של ניאו דווימון התארכה והצמידה אותו לקיר. "החדשות כבר הגיעו אליי. האגאנמון עבר לכדור-הארץ." אמר. "נכון?" "נ...נ...נכון, אדון ניאו דווימון..." גמגם הדיג'ימון הקטן. ידו של השני לחצה על פניו בכוח והכאיבה לו. "למה?" "כי נכשלתי ב...במשימה, אדון ניאו דווימון..." "נכון!" הרעים האחרון והטיח את משרתו בקיר. " לך למכלאה! הורה לוורדרמון לשלוח את טאסקמון, דרימוג'מון, דוקוגומון ואקאטורימון לכדור-הארץ!" מכאן, קולו של ניאו דווימון הלך והתגבר ממילה למילה. "ודאג! שהם לא! יחזרו! בחתיכות!!!" דמידווימון נופף במהירות בכנפיו הקטנות ונמלט מהחדר כל עוד נפשו בו, מלווה בקול צרחתו של אדונו. "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו, שינומון? איך, לכל הרוחות, אני אמור למצוא את הילדים האלה?" ריי הביט מבעד לחלון חדרו בתסכול. "אנחנו אפילו לא בטוחים שהם בעיר." "הם בעיר." אמר שינומון מיד, והשני הביט בו בהפתעה. "המועצה לא הייתה שולחת אותנו לחיפוש ברחבי הארץ בזמן כזה. הם כנראה נבחרו כי הם קרובים אלינו." "אתה לא רציני, נכון? המועצה בחרה את הילדים האלה כי הם קרובים? ומה אם...מה אם הם הבחירה הגרועה ביותר? לא יכול להיות שהם נבחרו רק בגלל שהם קרובים!" אמר ריי. "זה לא חשוב." השיב הדיג'ימון. "אחת הסיבות שהם נבחרו היא שיהיה לנו קל למצוא אותם. המועצה לא תקשה עלינו כל-כך." "באמת?! לתת לנו להילחם לבד בדיג'ימונים מסוכנים כל השנים האלה לא נקרא להקשות? אתה יודע כמה פעמים הייתי במרחק של כמה שניות ממוות?" צעק ריי. "זו לא עבודה לבן-אדם אחד! הם היו צריכים למנות את השומרים האלה מההתחלה!" "אני אצא לחפש את האחרים." אמר שינומון ועף משם. "לעזאזל." קילל השני והביט בו מתרחק. ילד קטן, חום שיער, שכב בחדרו החשוך ונחר בשקט. הוא לא ידע שבאותו רגע משקיפים עליו דיג'ימונים מעולם אחר, ושבעוד מספר דקות חייו ישתנו לנצח. הילד פקח את עיניו למשמע צפצוף חזק והתיישב במיטתו, תוהה מהיכן הוא מגיע. כשעקב אחר מקור הקול, גילה מכשיר אפור בעל שלושה כפתורים צהובים על אדן החלון הפתוח. הוילונות התנופפו ברוח הקרירה ואור הירח חדר פנימה והאיר את החדר. "לעזאזל, מה הרעש הזה באמצע הלילה?" הוא לא זכר אם סגר את החלון או לא, וזה לא היה אכפת לו, הוא רק התקדם אל עבר החפץ המצפצף. על הצג הופיעה ביצה שבורה. "מה הדבר הזה?" ואז, קרן של אור לבן בקעה מהמכשיר והילד זינק לאחור. האור התגבר עד שנעווה מעוור כמעט, ומתוכו פסע יצור מפחיד דמוי אדם: הוא היה גבוה יותר מכל אדם שהילד ראה אי פעם, על גבו היו שתי כנפי עור קטנות וזנבו העבה התפתל מאחוריו. הוא ניער את אוזני השועל הארוכות שבצבצו תחת לקסדתו הכסופה. עיניו של חום השיער נפערו לרווחה, והוא רק בהה ביצור ללא מילים. בראשו חלפו מחשבות על המוות הנורא שמחכה לו, כשלפתע, היצור כרע ברך. "מ...מה...?" גמגם הילד. "ריי אוסאקה," אמר היצור. "שמי שינומון, דיג'ימון מהעולם הדיגיטלי, ואני השותף שלך. המועצה העליונה של העולם הדיגיטלי בחרה בך כשומר כדור-הארץ." ריי היה המום. "הם אף-פעם לא סיפקו שום הסבר, רק העירו אותי באמצע הלילה וכמעט גרמו לי להשתין במכנסיים." מלמל ריי לעצמו. "כל ילד אחר היה יוצא מזה בלתי שפוי. ואחר-כך הם מצפים שאני, ילד בן שבע, פשוט אתחיל להילחם במפלצות שיכולות למעוך אותי כמו חרק. הרבה פעמים מאז קיוויתי שכל האירוע הזה יימחק, ששינומון יימחק, שאני אהיה ילד רגיל. היום כבר לא. היום שינומון חבר טוב שלי, ואני רוצה שיישאר, ושהעולם הדיגיטלי יישאר. אני רק רוצה להפסיק להילחם כבר."
"להב כנף וי!" אינפרמון נגרר על האדמה והוטח בכוח בקיר בניין, ואז החל להתפוגג. איירו וידראמון וידא שהוא נהרג, ואז הסתובב והחל לעוף משם. "הוא שוב הציל אותנו." אמר ריי בבלבול. "הוא לא הציל אותי. אני רק הייתי צריך להתחמם." תיקן שינומון. ריי הביט בו והרים גבה. "בוא נלך." אמר השני, פרש את כנפיו ועף משם. "חכה לי!" קרא הנער והחל לרוץ אחריו. לאחר הקרב עם מגה קאבוטרימון, ריי ושינומון נאלצו להתמודד עם עוד כמה דיג'ימוני על-וגילו שזה מעל ליכולתם. בכל פעם, איירו וידראמון היה מגיע כדי להציל אותם ומסתלק מיד אחר-כך. בפעם היחידה ששינומון ניסה לדבר איתו, הוא קיבל הצלפה מהזנב החזק של איירו וידראמון והתרסק. בבוקר המחרת, ריי התעורר למשמע צפצוף חזק. הוא ניסה לכבות את השעון המעורר כמה פעמים, וזינק מהמיטה במהירות כשנזכר שאין לו שעון מעורר, ושהצפצוף מגיע מהדיג'יכלי. "דיג'ימון." אמר שינומון. "כן." אמר ריי לאחר שבדק. הדיג'ימון תפס בו ועף דרך החלון, אל עבר הנקודה האדומה שהבהבה על צג הדיג'יכלי. ככל שהתקרבו אל הדיג'ימון, הבחינו ביותר ויותר אנשים נמלטים מהמקום. "אנחנו מאחרים! מהר יותר, שינומון!" קרא ריי. "כן, המפקד!" השיב השני והגביר מהירותו. הם היו כעת בדיוק מעל הנקודה האדומה, והביטו בתימהון בדיג'ימון ובאנשים הנמלטים. "מה, לעזאזל, הדבר הזה?" שאל חום השיער. באותו רגע, הדיג'ימון הביט למעלה וראה אותם. "הוא עומד לתקוף!" אמר ריי ועצם את עיניו בחוזקה. אך דבר לא קרה. "שינומון?" שאל הנער בעיניים עצומות. "הוא רק...עומד שם." ריי פקח את עיניו באיטיות והביט בדיג'ימון. הוא היה לבן לגמרי, חסר תווי פנים ובעל גוף שהזכיר חליפת שריון מוזרה. "אז אנחנו נרד אליו." אמר, ושינומון החל לצלול. הוא נחת מול הדיג'ימון והניח את ריי על האדמה. "ריי אוסאקה ושינומון," אמר הדיג'ימון הבלתי-מזוהה. "חיפשתי אתכם." ריי פער את עיניו בתדהמה, שרק גברה כאשר הדיג'ימון כרע ברך והרכין את ראשו. "אני האגאנמון, שליח המועצה העליונה של העולם הדיגיטלי. יש לי משימה בעבורכם." "דבר." אמר הנער. האגאנמון קם על רגליו והישיר את מבטו חסר העיניים אל עיניו החומות של שומר כדור-הארץ. "העולם הדיגיטלי וכדור-הארץ בסכנה גדולה." פתח ואמר. לסתו התחתונה של ריי נשמטה. "דיג'ימון בשם ניאו דווימון מורד במועצה ומנסה לכבוש את כל העולמות. הוא זה ששולח דיג'ימוני על לעולם שלכם." האגאנמון עצר לרגע. "כרגע, ניאו דווימון שולט כבר בכמה עולמות, ולאלה שאינם נשלטים על-ידיו הכניסה חסומה. כדור-הארץ והעולם הדיגיטלי בסכנה גדולה, ואתם נבחרתם להציל אותם." הוא הראה להם ארבע תמונות של ילדים שונים: נער מחייך וחום שיער, ילדה בהירה בעלת שיער כתום ומבריק, נער מרכיב משקפי שמש בעל שיער שחור וקוצני, ונער בעל מבט עצוב ושיער בצבע קש. הדיג'ימון הציג אותם לפי הסדר: "יוטה, נקו, קאטסואו, וסייגי." "אני לא מכיר אותם." אמר ריי. "תצטרך להכיר." אמר השני והמשיך: "המועצה חושבת שלקבוצה של שומרים יהיה קל יותר להתמודד עם האיום, ועליכם מוטלת המשימה למצוא אותם." "הם הפכו אותי לבייביסיטר?!" הזדעק השני. "תשלים עם זה, או שהעולם שלך שייך להיסטוריה." אמר הדיג'ימון. מאחוריו הופיעה מערבולת של אור לבן והוא נעלם בתוכה. "חכה!" קרא ריי, אך זה היה מאוחר מדי: מערבולת האור נסוגה לתוך עצמה ונעלמה. מאחוריו הותיר האגאנמון ארבעה דיג'יכלים זהים לשל ריי, שנחו על הרצפה. "חרא." קילל שינומון. השני הרים את המכשירים. "יש דיג'יביצים על הצגים." אמר. "אז כדאי שנמצא את הבעלים שלהן, לפני שנצטרך לשמור גם על ארבעה דיג'ימונים תינוקות." אמר שינומון. ריי הביט בו מעבר לכתפו במבט של חרדה, ועווית הופיעה מתחת לעינו. "סלח לי, אדוני..." גמגם הדיג'ימון הקטן שריחף לתוך החדר האפל. "זה תלוי במה שיש לך להגיד." אמר השני. "אז, דמידווימון, חסר-ערך שכמותך, בטלן עלוב וחלשלוש, איפה שליח המועצה עכשיו?" הוסיף לאחר רגע של שתיקה. שיניו של דמידווימון נקשו בפחד. ידו של ניאו דווימון התארכה והצמידה אותו לקיר. "החדשות כבר הגיעו אליי. האגאנמון עבר לכדור-הארץ." אמר. "נכון?" "נ...נ...נכון, אדון ניאו דווימון..." גמגם הדיג'ימון הקטן. ידו של השני לחצה על פניו בכוח והכאיבה לו. "למה?" "כי נכשלתי ב...במשימה, אדון ניאו דווימון..." "נכון!" הרעים האחרון והטיח את משרתו בקיר. " לך למכלאה! הורה לוורדרמון לשלוח את טאסקמון, דרימוג'מון, דוקוגומון ואקאטורימון לכדור-הארץ!" מכאן, קולו של ניאו דווימון הלך והתגבר ממילה למילה. "ודאג! שהם לא! יחזרו! בחתיכות!!!" דמידווימון נופף במהירות בכנפיו הקטנות ונמלט מהחדר כל עוד נפשו בו, מלווה בקול צרחתו של אדונו. "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו, שינומון? איך, לכל הרוחות, אני אמור למצוא את הילדים האלה?" ריי הביט מבעד לחלון חדרו בתסכול. "אנחנו אפילו לא בטוחים שהם בעיר." "הם בעיר." אמר שינומון מיד, והשני הביט בו בהפתעה. "המועצה לא הייתה שולחת אותנו לחיפוש ברחבי הארץ בזמן כזה. הם כנראה נבחרו כי הם קרובים אלינו." "אתה לא רציני, נכון? המועצה בחרה את הילדים האלה כי הם קרובים? ומה אם...מה אם הם הבחירה הגרועה ביותר? לא יכול להיות שהם נבחרו רק בגלל שהם קרובים!" אמר ריי. "זה לא חשוב." השיב הדיג'ימון. "אחת הסיבות שהם נבחרו היא שיהיה לנו קל למצוא אותם. המועצה לא תקשה עלינו כל-כך." "באמת?! לתת לנו להילחם לבד בדיג'ימונים מסוכנים כל השנים האלה לא נקרא להקשות? אתה יודע כמה פעמים הייתי במרחק של כמה שניות ממוות?" צעק ריי. "זו לא עבודה לבן-אדם אחד! הם היו צריכים למנות את השומרים האלה מההתחלה!" "אני אצא לחפש את האחרים." אמר שינומון ועף משם. "לעזאזל." קילל השני והביט בו מתרחק. ילד קטן, חום שיער, שכב בחדרו החשוך ונחר בשקט. הוא לא ידע שבאותו רגע משקיפים עליו דיג'ימונים מעולם אחר, ושבעוד מספר דקות חייו ישתנו לנצח. הילד פקח את עיניו למשמע צפצוף חזק והתיישב במיטתו, תוהה מהיכן הוא מגיע. כשעקב אחר מקור הקול, גילה מכשיר אפור בעל שלושה כפתורים צהובים על אדן החלון הפתוח. הוילונות התנופפו ברוח הקרירה ואור הירח חדר פנימה והאיר את החדר. "לעזאזל, מה הרעש הזה באמצע הלילה?" הוא לא זכר אם סגר את החלון או לא, וזה לא היה אכפת לו, הוא רק התקדם אל עבר החפץ המצפצף. על הצג הופיעה ביצה שבורה. "מה הדבר הזה?" ואז, קרן של אור לבן בקעה מהמכשיר והילד זינק לאחור. האור התגבר עד שנעווה מעוור כמעט, ומתוכו פסע יצור מפחיד דמוי אדם: הוא היה גבוה יותר מכל אדם שהילד ראה אי פעם, על גבו היו שתי כנפי עור קטנות וזנבו העבה התפתל מאחוריו. הוא ניער את אוזני השועל הארוכות שבצבצו תחת לקסדתו הכסופה. עיניו של חום השיער נפערו לרווחה, והוא רק בהה ביצור ללא מילים. בראשו חלפו מחשבות על המוות הנורא שמחכה לו, כשלפתע, היצור כרע ברך. "מ...מה...?" גמגם הילד. "ריי אוסאקה," אמר היצור. "שמי שינומון, דיג'ימון מהעולם הדיגיטלי, ואני השותף שלך. המועצה העליונה של העולם הדיגיטלי בחרה בך כשומר כדור-הארץ." ריי היה המום. "הם אף-פעם לא סיפקו שום הסבר, רק העירו אותי באמצע הלילה וכמעט גרמו לי להשתין במכנסיים." מלמל ריי לעצמו. "כל ילד אחר היה יוצא מזה בלתי שפוי. ואחר-כך הם מצפים שאני, ילד בן שבע, פשוט אתחיל להילחם במפלצות שיכולות למעוך אותי כמו חרק. הרבה פעמים מאז קיוויתי שכל האירוע הזה יימחק, ששינומון יימחק, שאני אהיה ילד רגיל. היום כבר לא. היום שינומון חבר טוב שלי, ואני רוצה שיישאר, ושהעולם הדיגיטלי יישאר. אני רק רוצה להפסיק להילחם כבר."
