DES: סיפור אופטימי

shaygalli

New member
לכולם בהרבה אהבה../images/Emo23.gif

סיפור קטן
מאת: shaygalliו 21/09/03 | 09:29 כמו שאמרו כולם אסור להתיאש...
בואי אספר מה שאני עברתי.. אולי זה ייחזק אותך, אני נשואה 9 שנים. כשנישאנו גילנו שיש בעיה בזרע שלו, החתלנו לעשות הכל כדי לטפל הורמונים , השבחות, כבר אז זה היה קשה!!! הזריקות , המאמץ הפיזי והנפשי. כלום לא עזר!
כל המשפחה הייתה בהריון, ואני הייתי בדיכאון! בכיתי לילות כימים, קראתי מלא תהילים! ואז הגעתי לפרופסור ... (בטח אסור להגיד שם)רק אגיד שהוא ענק הייתי בבית חולים אסותא, והוא מהר שלח אותי ל IVF בליבי, חשבתי תיק תק , אני מצליחה כמו גדולה והכל נגמר 7 אמפולות של פרגונל (למדתי להזריק לרגל...) לא מדברת על השאיבה שזה כאבי תופת. על טונה זקיקים שצומחים בגוף ואוגרים נוזלים... והטיפול ראשון.... לא ייאמן הצלחה הייתי בשמיים, לא זזתי, לא נשמתי, רק שיצליח.
היה גם קצת דימום, אבל אמרו לי שההריון קיים (לפי HCG) הגיע אולטרא ראשון, הרופא מסתכל... מסתכל מחפש... אין דופק!!! ואז הוא אומר לי, תשמעי, היו לך כנראה שלישיה, שתיים נפלו, נשאר אחד וצריך לעשות גרידה כי אין דופק!!! השמיים נפלו עלי הורדנו את הראש ואת הדגל של הגאווה. אמרתי לא נורא, הטיפול הבא בטוח יצליח. המשכנו ככה בבכי ודמעות, ועצב, והתנפחות,עשינו עוד 8 טיפולים קשים כולל ZIFT (ניתוח) בשמיני הייתה הצלחה
שמחנו.. אבל זה היה מוקדם מידי, כי השק הריון יום אחד פשוט החליק לי מהגוף ישר לתוך האסלה!!!
זה ממש כמו סטירה חזקה לפרצוף! בכיתי ואמרתי שלעולם כבר לא יהיו לי ילדים!!! זהו הייתי בטוחה שגמרנו!! כבר לא הייתי בטוחה בכלום. מסביבי המשפחה כבר לחצה עלי לעשות הפסקה של שנה, כי הייתי נראית כמו פיל!!! לא ויתרתי, המשכתי... רק בטיפול ה- 10 נקלטתי...ולגבי כסף, זה עלה לנו הון.
היום יש לנו בת מקסימה ויקרה מפז. ונחשי מה? מיד אחרי הההריון לא שמרנו כי לא האמנו שיכול להיות בכלל הריון אחרי כל הסבל הזה!!! והנה לפני 4.5 חודשים נולדה לנו בת.
לכן אגיד לך בשיא הכנות איבדנו את אושרנו, איבדנו גם את כל חברינו, עברנו את התקופה הקשה ביותר בחיינו, גם האהבה חרקה, והיה קשה מנשוא, אך הזמן חולף ואיתו הכאב. הרימי ראשך צעדי קדימה עם חיוך קחי הכל בקלות, אפילו עם ייכאב, דעי שאת הולכת למטרה נעלה, והיי בטוחה בהצלחתך ותראי שתצליחי וזה היה שווה הכל עוד כולם ייסתכלו עלייך ויגידו שהצלחת בגדול!
אני מוכנה אם את רוצה לדבר איתך טלפונית כיתבי לי למייל- [email protected]
 

נועם@בת

New member
וואו, איזה סיפור

מחה לשמוע על הסוף הטוב, ועל ההמשך היותר טוב שלו. אני מקוה שגם להבא ההריונות יהיו ספונטיניים
. רק הערה קטנה, רופא שנותן 7 פרגונל כשי שטונות של זקיקים- לא בדיוק נחשב לרופא ענק בעיני
. שנה טובה שבה השמחה עם הבנות תרפא את צלקות העבר. נועם
 

shaygalli

New member
../images/Emo20.gifהזקיקים נוצרו

רק לאחר שקיבלתי את הפרגונל, הלוואי והיו לי 20-30 זקיקים ככה מהטבע... וכשכל טיפול מסתיים הזקיקים הולכים איתו. תודה על התגובה
 

נועם@בת

New member
בדיוק לזה התכוונתי

ייצור 20-30 זקיקים הוא מסוכן ויש צורך להוריד את המינון. מינון של 7 אמפולות הוא גבוה למדי, ואין שום סיבה לתת מינון כזה אם התגובה כל כך חזקה. אבל העיקר שזה עבד בסוף
. נועם
 

shaygalli

New member
האמת ש

ניסינו כל כמויות שונות אבל, רק מינון כזה השפיע עלי טוב, והביציות היו הכי בשלות ומתאימות. וסמכנו על פרופ' משיח מאוד, האמת הוכיח את עצמו, לא??
 

מריםXX

New member
DES: סיפור אופטימי

מצרפת לטובת השואלות בעבר ובעתיד. לגיסתי יש DES. מי שלא יודעת (ואשריה), זהו כינוי להורמון שניתן בשנות החמישים עד השבעים בארה"ב ובאירופה בעיקר (אך גם כאן) לנשים הרות, משום הסברה שהוא מסייע להן לשמור על ההריון. לעזרה הזו היו תוצאות מרות: בחלק ניכר מן המקרים התגלו כתוצאה מהשימוש בו דפורמציות ברחמן של עובריות ממין נקבה. גם אצל גיסתי, שנולדה וגדלה בצרפת, התגלתה דפורמציה כזו. כשהגיע הזמן מבחינת אחי וגיסתי לחשוב על דור ההמשך, הם הלכו לקליניקה מיוחדת המתמחה בטיפול בנפגעות DES. בצרפת יש לא מעט כאלה, היות וממדי הבעיה הגיעו לכדי מה שהם מכנים טראומה לאומית. אז הם הלכו לאחת המפוארות שבהן. רצה המקרה (?) ובאותו זמן הם גם גילו שלמרות הסיכוי הלא גבוה (בגלל העיוות ברחם) היא בהריון. מגיעים, נכנסים, ומה אומר להם הרופא? "עם רחם כמו שלך, לא תחזיקי מעבר לשבוע ה – 16. הרחם לא תצליח להתרחב כמו שצריך". לפני שבוע גיסתי ילדה במז"ט, בשבוע ה – 38, תינוק בריא אחרי הריון תקין וקל. וכמו שאני אומרת – הרבה יותר קל מזה של הגיסה הפקצה עם הרחם הנורמלי (אני!!!) שפעם אמרה להם שאם יהיה צורך, היא תהיה הפונדקאית שלהם. מצרפת את זה כדי להשמיע משהו על אי הוודאות הנורא, על התחושה האיומה של הימור על חיי ילדך שבמקרה המוכר לי התבדתה. אני יודעת שיש הרבה מקרים אומללים, שאין עליהם נחמה, אבל לעתים גם מקרים שנראים אבודים מסתיימים לבסוף בכי טוב. וכן… כמה טוב שגם רופאים מהוללים טועים, ובגדול.
 
למעלה