אהלן delete! מה נשמע?!
אכן, אתה צודק, אכן נראה לי קצת בעיה להסביר את זה בלי להבין את שיטת הלימוד שלי, אבל אני אנסה!!! תחשוב רגע על שיטת הלימוד שאתה מכיר אצלך... אני חושב שבהקבלה למקרה שאתה מתאר, זה כאילו כל הקאטות או הסדרות או הטכניקות או התנועות או מה-שלא-יהיה שלפיו מאורגן אצלך החומר, מועברות לתלמיד בהתחלה בצורה שטחית (ולא מוקפדת) כחלק מ"בסיס רחב" - ואחר כך הוא בוחר מתוך הכמות הזאת להתמחות ולהתמקצע בתחום מסויים מתוך החומר או הידע הזה, כרצונו. ואת התחום הצר שהוא בחר - הוא לוקח ברצינות ומפתח בו רמה גבוהה של מיומנות. כלומר, בהתחלה הוא מחוייב ללמוד הכל בשטחיות רבה (להיחשף להכל, לכל החומר) - ואחר כך הוא מתבקש להתמקצע ולהתמחות. ואם באמצע הוא מתחרט, או קופץ לתחום אחר, או מגדיר מחדש את התחום להתמחות, או קופץ מקאטה לקאטה - מותר לו!!! אז מקסימום יקח לו יותר זמן לפתח כך מיומנות, כי הוא לא מחליט... זה הכי גרוע שיכול לקרות לו. אבל לא מופעל עליו שום לחץ והוא פשוט יכול לעשות מה שהוא רוצה. ותחשוב שתוך כדי התמחות זו (בתחום צר של החומר) הוא גם אמור לקחת כמה נקודות מתוך אותו חומר ולפתח אותן לכיוונים חדשים... ואולי הוא יעשה את זה גרוע, אולי הוא יעשה את זה טוב, אבל זה חלק מההכשרה שלו... ותחשוב שאת מה שהוא מפתח, הוא לא מפתח בחלל הריק עם עצמו, אלא בסיוע מנחה שחלק מההכשרה המקצועית שלו היא לעזור לאותו תלמיד לפתח דברים חדשים... ולחקור... אני חושב שאם תדמיין את כל זאת, תקבל איזו שהיא תחושה שדומה קצת לשיטת הלימוד שלי, גם אם זו עדיין טעימה שטחית וחסרה, כמו שראיה של תלמיד טאי צ´י היא שטחית וחסרה אם יש מאחוריו רק 2 שיעורים... הוא עדיין לא מבין מי ומה ולמה (ויקח עוד הרבה מאוד זמן עד שהוא יבין...). טוב, אני באמת סקרן עכשיו לדעת מה הבנת! ההסבר שלי היה מאוד חלקי ולקוי, אבל אולי בכל זאת...? תגיד לי בבקשה מה דעתך! שלך, בן
