Deep Purple + Scorpions + Dio
על במה אחת. ואת כל זה יצא לי לראות ב-4 באוגוסט ב-Greek Theatre בלוס אנג´לס. הנה הסיקור שלי - לצערי, יצא לי ללכת רק להופעה אחת (אבל איזו הופעה!) - הופעה משותפת של דיפ פרפל עם הסקורפיונס (ועם חימום של להקת ההאבי מטאל - DIO). ניסיתי להשיג כרטיסים להופעה של הסטרוקס והוייט סטרייפס בניו יורק, אבל נאמר לי שכל הכרטיסים כבר SOLD OUT מלפני חודשיים. הייתי אמור גם ללכת להופעה של סוניק יות´ בסנטרל פארק, אבל הבעיה היא שלא ידעתי באיזה שעה ההופעה, הנחתי שהיא תהיה בערב, אז הגעתי למקום ב-8, ולצערי נאמר לי במקום שההופעה הייתה אחרי הצהריים ב-4, אז פיספסתי אותה.. וגם להופעה של They Might Be Giants לא יכולתי ללכת, כי באותו יום נסעתי בחזרה לטורונטו מניו יורק.. אז נחזור להופעה של Deep Purple + Scorpions + Dio - קודם כל, כרטיס למקום טוב באמצע עלה לי 55 דולר..די יקר, אבל נסלח בגלל שזה 3 להקות בהופעה אחת..(אז זה יוצא 18.3 דולר ללהקה). ההופעה הייתה אמורה להתחיל ב-6, אז הגעתי למקום שעה לפני כדי לתפוס את המקום שלי..(ושלא יהיה לי כאב ראש אם אני אאחר..). אז נכנסתי ל-Greek Theatre בלוס אנג´לס, שזה מקום מדהים שנמצא באמצע הפארק של לוס אנג´לס, ומעוצב בסגנון אמפיתיאטרון יווני עם אריכקטטורה יוונית, וכשהגעתי כמובן כל 15,000 הכרטיסים כבר היו SOLD OUT. בכניסה מכרו חולצות, דיסקים ו-DVD´s של כל הלהקות, ואבא שלי (שדיפ פרפל הייתה להקת הילדות שלו, ושזה כמו חלום בשבילו להיות בהופעה שלהם), קנה בלי שביקשתי ממנו DVD של דיפ פרפל (הופעה חיה שלהם באוסטרליה ב-99). ההופעה התחילה כאמור ב-6 עם להקת ההאבי מטאל - DIO. אני חייב לציין שמעולם לא שמעתי על הלהקה עד לרגע שראיתי אותם על הבמה. אבל מסתבר שבקהל דווקא הרבה הכירו אותם, ואפילו ראיתי די הרבה אנשים שבאו במיוחד בשבילהם, עם חולצות DIO, והשתוללו ב-DIO ודווקא בדיפ פרפל ובסקורפיונס הם נהיו קצת יותר שקטים. ומה יש לי לומר עליהם? רק דברים טובים. מאוד הרשימו אותי DIO. נתנו הופעה בת זונה, דפקו מלא סולואים מורכבים, והמוזיקה שלהם הזכירה לי מאוד את איירון מיידן (בחלק מהשירים הייתי בטוח שאני נמצא בהופעה של איירון מיידן..), וגם ניכרת בהם השפעה ברורה של בלאק סאבת´. אפילו לרגע היה נדמה לי ששמעתי מהם שיר מטאל פסיכדלי. בקיצור, להקה טוב מאוד, נתנה הופעה מעולה, ואני נהנתי. אז לכל מי שלא מכיר אותם, ואוהב את את איירון מיידן והאבי מטאל, אני ממליץ עליהם. אז דיו נתנו הופעה מעולה ואנרגטית של שעה, ולאחר הפסקה קלה, עלו, למרבה ההפתעה - Deep Purple. דבר שמאוד הפתיע אותי (ואת אבא שלי). הייתי בטוח שדיפ פרפל יסיימו את המופע ושהם המופע המרכזי, הרי אחת הלהקות שהכי השפיעו על הסקורפיונס היא - דיפ פרפל. ולא להפך, אבל כנראה שהמארגנים חשבו אחרת. שיהיה. בכל מקרה, מהרגע הראשון שדיפ פרפל עלו על הבמה כל 15,000 הצופים קפצו מהכיסאות שלהם ולא התיישבו עד שהמופע נגמר. וההופעה עצמה? עדיין יש להם את זה! הקול של איאן גיליאן עדיין אותו קול עמוק.. והמוזיקה עדיין אותה מוזיקה חייתית כמו מלפני 20 ו-30 שנה.. הם נתנו סט ענק שכלל כמעט את כל הקלאסיקות שלהם (אבל חוץ מהשיר האהוב עליי שלהם - Soldier of Fortune). והגיטריסט החדש שלהם Steve Morse, שצעיר משאר החברים בבערך 20-15 שנה..פשוט דפק סולואים חייתים, כולל 2 שירי סולו שלם שלו. התחיל לשחק משחקים עם הגיטרה שלו ולהמציא צלילים אוונגארדיים...היה ענק. השירים שהכי אהבתי בהופעה היו - Woman From Tokyo - שיר שבו איאן גיליאן הוכיח שהוא עדיין סולן ענק ועדיין לא איבד את אותו קול מפני 30 שנה.. Perfect Strangers, Hush, Lazy, שירי הסולו של סטיב מורס, וכמובן הקלאסיקה הכי גדולה שלהם - Smoke On The Water, כשכל הקהל מצטרף אל איאן בשירה אדירה (Smoke on the water and fire in the sky), והם סיימו את ההופעה בעוד 2 קלאסיקות גדולות כששוב הקהל מצטרף בשירה - Black Knight ו-Highway Star. פשוט הופעה קלאסית ללהקה קלאסית. ואז, לאחר שוב הפסקה קטנה של 10 דקות, עלו סוף סוף המופע האחרון והחותם של האירוע - ה-Scorpions. וכנראה שהייתה סיבה לכך שהם היו המופע החותם, אם בדיפ פרפל כל הקהל היה על הרגליים ושר, אז בסקורפיונס, לא רק שהקהל היה על הרגליים ושר, הוא גם קפץ והשתגע ועשה הרבה יותר רגע מ-2 ההופעות הראשונות.. כנראה שרוב האנשים הגיעו בעיקר בשביל הסקורפיונס. וגם הסקורפיונס פשוט הדליקו את הקהל, נתנו הופעה עם המון אנרגיות, צרחות, היה ענק. ואם אמרתי שלדיפ פרפל היה גיטריסט משוגע, אז לסקורפיונס היה מתופף משוגע. כמעט כל שיר הוא נתן סולואי תופים חייתיים, ונוסף לזה הוא גם ניגן, ואני לא מגזים, בערך 20 דקות של סולו תופים אחד גדול..מאיפה היה לו כוח לזה אני לא יודע, והוא לא עשה הפסקה אפילו לשניה אחת במשך על ה-20 דקות, ולא רק שזה לא שיעמם זה פשוט הטריף את כל הקהל, הוא שינה מקצבים כל 15-20 שניות, עבר מתיפוף איטי לסופר-מהיר..ומה לא.. בערך בדקה ה-15 של התיפוף הוא הוריד את החולצה שלו שהייתה כבר כולה מים וזרק אותה על הקהל..ואז שוב המשיף לעוד סולו של 5 דקות..מדהים. הגרמנים האלו פשוט מכונות. והוא לא שתה אפילו פעם אחת בהופעה. רובוט או לא רובוט? רובוט. וחוץ מהמופע יחיד של המתופף שלהם - הייתה גם להם הופעה. גם הסקורפיונס ביצעו את כל הקלאסיקות שלהם, דפקו סולואים, ולמרות שהסולן התחנף לקהל לא פעם, נסלח לו, כי המוזיקה הייתה טובה והאווירה עוד יותר. רגעי השיא בהופעה שלהם היו בבלדה Wind of Change ב-No One like You, בסולואי התופים של המתופף הרובוט שלהם, ב-The Zoo, ב-Blackout והסיום שלהם שהחל בעוד התחנפות קטנה של הסולן לקהל כשהוא כשהוא קרא ל-Still Loving You - Still Loving You Los Angeles.. והישר האחרון והמעולה שלהם, כשהסולן קלאוס מיין הודיע שהוא לא יתן לנו ללכת לפני - Rock You Like A Hurricane..ואכן הוא לא נתן לנו ללכת עד שהוא לא ביצע את הקלאסיקה המעולה הזאת וגם לכבוד סיום האירוע הענק הזה, הוא הזמין את הגיטריסט החייתי של דיפ פרפל לעזור להם בשיר הזה.. והוא אכן עזר להם, והפך את השיר הזה משיר גדול..לשיר ענק. וכך הסתיימו להם 4 שעות של מוזיקה מעולה.. ומה שבטוח, ישנתי טוב באותו לילה.
על במה אחת. ואת כל זה יצא לי לראות ב-4 באוגוסט ב-Greek Theatre בלוס אנג´לס. הנה הסיקור שלי - לצערי, יצא לי ללכת רק להופעה אחת (אבל איזו הופעה!) - הופעה משותפת של דיפ פרפל עם הסקורפיונס (ועם חימום של להקת ההאבי מטאל - DIO). ניסיתי להשיג כרטיסים להופעה של הסטרוקס והוייט סטרייפס בניו יורק, אבל נאמר לי שכל הכרטיסים כבר SOLD OUT מלפני חודשיים. הייתי אמור גם ללכת להופעה של סוניק יות´ בסנטרל פארק, אבל הבעיה היא שלא ידעתי באיזה שעה ההופעה, הנחתי שהיא תהיה בערב, אז הגעתי למקום ב-8, ולצערי נאמר לי במקום שההופעה הייתה אחרי הצהריים ב-4, אז פיספסתי אותה.. וגם להופעה של They Might Be Giants לא יכולתי ללכת, כי באותו יום נסעתי בחזרה לטורונטו מניו יורק.. אז נחזור להופעה של Deep Purple + Scorpions + Dio - קודם כל, כרטיס למקום טוב באמצע עלה לי 55 דולר..די יקר, אבל נסלח בגלל שזה 3 להקות בהופעה אחת..(אז זה יוצא 18.3 דולר ללהקה). ההופעה הייתה אמורה להתחיל ב-6, אז הגעתי למקום שעה לפני כדי לתפוס את המקום שלי..(ושלא יהיה לי כאב ראש אם אני אאחר..). אז נכנסתי ל-Greek Theatre בלוס אנג´לס, שזה מקום מדהים שנמצא באמצע הפארק של לוס אנג´לס, ומעוצב בסגנון אמפיתיאטרון יווני עם אריכקטטורה יוונית, וכשהגעתי כמובן כל 15,000 הכרטיסים כבר היו SOLD OUT. בכניסה מכרו חולצות, דיסקים ו-DVD´s של כל הלהקות, ואבא שלי (שדיפ פרפל הייתה להקת הילדות שלו, ושזה כמו חלום בשבילו להיות בהופעה שלהם), קנה בלי שביקשתי ממנו DVD של דיפ פרפל (הופעה חיה שלהם באוסטרליה ב-99). ההופעה התחילה כאמור ב-6 עם להקת ההאבי מטאל - DIO. אני חייב לציין שמעולם לא שמעתי על הלהקה עד לרגע שראיתי אותם על הבמה. אבל מסתבר שבקהל דווקא הרבה הכירו אותם, ואפילו ראיתי די הרבה אנשים שבאו במיוחד בשבילהם, עם חולצות DIO, והשתוללו ב-DIO ודווקא בדיפ פרפל ובסקורפיונס הם נהיו קצת יותר שקטים. ומה יש לי לומר עליהם? רק דברים טובים. מאוד הרשימו אותי DIO. נתנו הופעה בת זונה, דפקו מלא סולואים מורכבים, והמוזיקה שלהם הזכירה לי מאוד את איירון מיידן (בחלק מהשירים הייתי בטוח שאני נמצא בהופעה של איירון מיידן..), וגם ניכרת בהם השפעה ברורה של בלאק סאבת´. אפילו לרגע היה נדמה לי ששמעתי מהם שיר מטאל פסיכדלי. בקיצור, להקה טוב מאוד, נתנה הופעה מעולה, ואני נהנתי. אז לכל מי שלא מכיר אותם, ואוהב את את איירון מיידן והאבי מטאל, אני ממליץ עליהם. אז דיו נתנו הופעה מעולה ואנרגטית של שעה, ולאחר הפסקה קלה, עלו, למרבה ההפתעה - Deep Purple. דבר שמאוד הפתיע אותי (ואת אבא שלי). הייתי בטוח שדיפ פרפל יסיימו את המופע ושהם המופע המרכזי, הרי אחת הלהקות שהכי השפיעו על הסקורפיונס היא - דיפ פרפל. ולא להפך, אבל כנראה שהמארגנים חשבו אחרת. שיהיה. בכל מקרה, מהרגע הראשון שדיפ פרפל עלו על הבמה כל 15,000 הצופים קפצו מהכיסאות שלהם ולא התיישבו עד שהמופע נגמר. וההופעה עצמה? עדיין יש להם את זה! הקול של איאן גיליאן עדיין אותו קול עמוק.. והמוזיקה עדיין אותה מוזיקה חייתית כמו מלפני 20 ו-30 שנה.. הם נתנו סט ענק שכלל כמעט את כל הקלאסיקות שלהם (אבל חוץ מהשיר האהוב עליי שלהם - Soldier of Fortune). והגיטריסט החדש שלהם Steve Morse, שצעיר משאר החברים בבערך 20-15 שנה..פשוט דפק סולואים חייתים, כולל 2 שירי סולו שלם שלו. התחיל לשחק משחקים עם הגיטרה שלו ולהמציא צלילים אוונגארדיים...היה ענק. השירים שהכי אהבתי בהופעה היו - Woman From Tokyo - שיר שבו איאן גיליאן הוכיח שהוא עדיין סולן ענק ועדיין לא איבד את אותו קול מפני 30 שנה.. Perfect Strangers, Hush, Lazy, שירי הסולו של סטיב מורס, וכמובן הקלאסיקה הכי גדולה שלהם - Smoke On The Water, כשכל הקהל מצטרף אל איאן בשירה אדירה (Smoke on the water and fire in the sky), והם סיימו את ההופעה בעוד 2 קלאסיקות גדולות כששוב הקהל מצטרף בשירה - Black Knight ו-Highway Star. פשוט הופעה קלאסית ללהקה קלאסית. ואז, לאחר שוב הפסקה קטנה של 10 דקות, עלו סוף סוף המופע האחרון והחותם של האירוע - ה-Scorpions. וכנראה שהייתה סיבה לכך שהם היו המופע החותם, אם בדיפ פרפל כל הקהל היה על הרגליים ושר, אז בסקורפיונס, לא רק שהקהל היה על הרגליים ושר, הוא גם קפץ והשתגע ועשה הרבה יותר רגע מ-2 ההופעות הראשונות.. כנראה שרוב האנשים הגיעו בעיקר בשביל הסקורפיונס. וגם הסקורפיונס פשוט הדליקו את הקהל, נתנו הופעה עם המון אנרגיות, צרחות, היה ענק. ואם אמרתי שלדיפ פרפל היה גיטריסט משוגע, אז לסקורפיונס היה מתופף משוגע. כמעט כל שיר הוא נתן סולואי תופים חייתיים, ונוסף לזה הוא גם ניגן, ואני לא מגזים, בערך 20 דקות של סולו תופים אחד גדול..מאיפה היה לו כוח לזה אני לא יודע, והוא לא עשה הפסקה אפילו לשניה אחת במשך על ה-20 דקות, ולא רק שזה לא שיעמם זה פשוט הטריף את כל הקהל, הוא שינה מקצבים כל 15-20 שניות, עבר מתיפוף איטי לסופר-מהיר..ומה לא.. בערך בדקה ה-15 של התיפוף הוא הוריד את החולצה שלו שהייתה כבר כולה מים וזרק אותה על הקהל..ואז שוב המשיף לעוד סולו של 5 דקות..מדהים. הגרמנים האלו פשוט מכונות. והוא לא שתה אפילו פעם אחת בהופעה. רובוט או לא רובוט? רובוט. וחוץ מהמופע יחיד של המתופף שלהם - הייתה גם להם הופעה. גם הסקורפיונס ביצעו את כל הקלאסיקות שלהם, דפקו סולואים, ולמרות שהסולן התחנף לקהל לא פעם, נסלח לו, כי המוזיקה הייתה טובה והאווירה עוד יותר. רגעי השיא בהופעה שלהם היו בבלדה Wind of Change ב-No One like You, בסולואי התופים של המתופף הרובוט שלהם, ב-The Zoo, ב-Blackout והסיום שלהם שהחל בעוד התחנפות קטנה של הסולן לקהל כשהוא כשהוא קרא ל-Still Loving You - Still Loving You Los Angeles.. והישר האחרון והמעולה שלהם, כשהסולן קלאוס מיין הודיע שהוא לא יתן לנו ללכת לפני - Rock You Like A Hurricane..ואכן הוא לא נתן לנו ללכת עד שהוא לא ביצע את הקלאסיקה המעולה הזאת וגם לכבוד סיום האירוע הענק הזה, הוא הזמין את הגיטריסט החייתי של דיפ פרפל לעזור להם בשיר הזה.. והוא אכן עזר להם, והפך את השיר הזה משיר גדול..לשיר ענק. וכך הסתיימו להם 4 שעות של מוזיקה מעולה.. ומה שבטוח, ישנתי טוב באותו לילה.