DEAD...
כבר 5 שנים שאני מכירה אותה, אישה מבוגרת, עיוורת, היא היתה כמו חברה שלי, כמו אמא שלי, כמו סבתא שלי, הייתי יושבת איתה שעות כדי לשמוע אותה... להנעים את זמנה... היא היתה צלולה עד הרגע האחרון... תמיד ידעה הכל על כולם,דאגה לכולם, כששאלו אותה מה שלומך? היתה עונה שלומי?! מה שלומכם אתם?!!! מה שלום הילדים..המשפחה.. סבלה הרבה, ובשקט... הגעתי אליה במסגרת התנדבותית, ועם הזמן זה הפך להיות גם מעבר לזמן ההתנדבות... היא תמיד היתה שואלת ומתעניינת מה שלומי? גם כשידעה שלא הכל טוב... תמיד נתנה הרגשה טובה למי שהיה אצלה, כשהייתי אצלה ואמרתי לה שאני פה ואם היא תרצה משו-תגיד, כי אני לומדת למבחן בחדר, היא היתה אומרת לי בואי תלמדי אותי מה שאת לומדת, היתה שואלת שאלות כאילו שהיא מבינה...חיה איתי את החומר שהסברתי לה כאילו היא היתה בכיתה... הבינה בכל המקצועות, היתה מורת עזר לאחותי הקטנה כשהתקשתה בחומר כלשהו... והמורות היו נדהמות משיעורי הבית של אחותי... כשאמרתי לה שעוד מעט תבוא הפיליפינית ואני אלך היתה אומרת שהיא רוצה שרק אני אשאר איתה, תמיד אמרה לי שהיא מחכה להזמנה לחתונה... ומבטיחה שהיא תבוא בשני רגליה..על אף שידעה שזה לא ביכולתה, היינו יושבות שעות מדברות... ומדברות..ומדברות.. והסיפורים לא היו נגמרים... אחרי שאמא נפטרה היא היתה מזמינה הרבה פעמים את אחיי הקטנים,מספרת להם סיפורים, מרתקת אותם, שעות על גבי שעות,עוזרת להם בשיעורי הבית, היתה עושה להם ``קייטנה``. הנועם, החיוך, האדיבות, הרוגע, האהבה, השמחת חיים גם כשיש צרות, ולא הכי טוב בחיים, והבריאות לא משו תמיד היא הקרינה... היא תמיד ידעה מה לומר/לעשות בזמן הנכון,במקום הנכון, היא ידעה ותמיד זכרה למי יש יומולדת והיתה מפתיעה... היא היתה אישה גדולה! ממש כמו אמא! אמא- שהלכה, אמא שאהבה, אמא שמסרה את כל כולה למען כולם! ללא יוצא מן הכלל! היום, היא הלכה מאיתנו, היא כבר לא איתנו! יהי זכרה ברוך, ת.נ.צ.ב.ה ------ אסתר, אנחנו כאן למטה, מעריכים, מוקירים, מבכים את מותך... מתגעגעים המון... כל המשפחה. ת.נ.צ.ב.ה
כבר 5 שנים שאני מכירה אותה, אישה מבוגרת, עיוורת, היא היתה כמו חברה שלי, כמו אמא שלי, כמו סבתא שלי, הייתי יושבת איתה שעות כדי לשמוע אותה... להנעים את זמנה... היא היתה צלולה עד הרגע האחרון... תמיד ידעה הכל על כולם,דאגה לכולם, כששאלו אותה מה שלומך? היתה עונה שלומי?! מה שלומכם אתם?!!! מה שלום הילדים..המשפחה.. סבלה הרבה, ובשקט... הגעתי אליה במסגרת התנדבותית, ועם הזמן זה הפך להיות גם מעבר לזמן ההתנדבות... היא תמיד היתה שואלת ומתעניינת מה שלומי? גם כשידעה שלא הכל טוב... תמיד נתנה הרגשה טובה למי שהיה אצלה, כשהייתי אצלה ואמרתי לה שאני פה ואם היא תרצה משו-תגיד, כי אני לומדת למבחן בחדר, היא היתה אומרת לי בואי תלמדי אותי מה שאת לומדת, היתה שואלת שאלות כאילו שהיא מבינה...חיה איתי את החומר שהסברתי לה כאילו היא היתה בכיתה... הבינה בכל המקצועות, היתה מורת עזר לאחותי הקטנה כשהתקשתה בחומר כלשהו... והמורות היו נדהמות משיעורי הבית של אחותי... כשאמרתי לה שעוד מעט תבוא הפיליפינית ואני אלך היתה אומרת שהיא רוצה שרק אני אשאר איתה, תמיד אמרה לי שהיא מחכה להזמנה לחתונה... ומבטיחה שהיא תבוא בשני רגליה..על אף שידעה שזה לא ביכולתה, היינו יושבות שעות מדברות... ומדברות..ומדברות.. והסיפורים לא היו נגמרים... אחרי שאמא נפטרה היא היתה מזמינה הרבה פעמים את אחיי הקטנים,מספרת להם סיפורים, מרתקת אותם, שעות על גבי שעות,עוזרת להם בשיעורי הבית, היתה עושה להם ``קייטנה``. הנועם, החיוך, האדיבות, הרוגע, האהבה, השמחת חיים גם כשיש צרות, ולא הכי טוב בחיים, והבריאות לא משו תמיד היא הקרינה... היא תמיד ידעה מה לומר/לעשות בזמן הנכון,במקום הנכון, היא ידעה ותמיד זכרה למי יש יומולדת והיתה מפתיעה... היא היתה אישה גדולה! ממש כמו אמא! אמא- שהלכה, אמא שאהבה, אמא שמסרה את כל כולה למען כולם! ללא יוצא מן הכלל! היום, היא הלכה מאיתנו, היא כבר לא איתנו! יהי זכרה ברוך, ת.נ.צ.ב.ה ------ אסתר, אנחנו כאן למטה, מעריכים, מוקירים, מבכים את מותך... מתגעגעים המון... כל המשפחה. ת.נ.צ.ב.ה
