נראה לי שאני יודע למה
יש סרטים שמצליחים להעביר טוב מאד הרגשה שלדעתי טבועה בכולנו: העובדה שיש שם משהו בחוץ, שמשפיע עלינו (אולי שולט בנו) אבל אנחנו לא מצליחים אפילו לתאר לעצמנו שהוא/זה/הם שם. חלק מאיתנו מרגישים בברור ש"משהו לא בסדר" בדרך שבה אנו חיים. יש חוסר הקבלה גדול בין הפוטנציאל, היכולת של כל אדם, לבין איך שאנחנו חיים. ברגע שאתה רואה סרט כזה, ש"מזכיר" לך שהמציאות היא הרבה מעבֵר לְמה שאמא סיפרה לך כשהיית ילד, אז משהו בך מתפצל: - הצד שבטוח שמה שאתה רואה הוא המצאיות, כל המציאות, ושום דבר מלבד המציאות - מול הצד שזוכר/יודע/מרגיש הרגשה לא מילולית, אפלה, לא מודעת, אולי מתקופת הילדות בה היית פתוח יותר. הרגשה שאומרת - יש שם מישהו.