Dancing In The Moonlight

[Investigations]

Dancing In The Moonlight

מישהו יודע מי המבצע של השיר המעולה הזה?

 

[LEATHER REBEL]

THIN LIZZY

אכן שיר טוב

 

[Investigations]

ממ בחיים לא הייתי מנחש

 

[LEATHER REBEL]

מכל האמנים ששמעתי...

רק צ'אק ברי ו AC/DC זה אמנים שניתן לומר עליהם בבטחון מלא "שמעת תקליט אחד - שמעת את כולם". זה נקודה טובה לחשוב עליה: מה קורה כשאמן שמוכר בזכות צליל מסויים, מנסה דרכים אחרות. יש אמנים ששילמו על כך מחיר כבד, כי הקהל, כשהוא אומר "אני לא אוהב את התקליט הזה", הוא לא מתכוון "זה תקליט גרוע", כי אם "זה לא מה שאנחנו רוצים לשמוע מהאמן המסויים".

 

[Investigations]

יש גם כאלו שהמעבר טוב להם:

כמו דיפ פרפל- לא שלא אהבתי את התקופה הפרוגית, אבל ככה קיבלנו שני להקות מעולות! דיפ פרפל-דיפ פרפל ודיפ פרפל-משין הד, שני רגעים מעולים כל אחד בתחומו. לעומת זאת הרבה להקות עשו מעבר שהרס אותן כגון (להקה שלא קשורה לכאן, אני מכניס רק לשם דוגמה, אז על תהרגו אותי. פליז) מאטליקה שעשתה מעבר נוראי פשוט. לרוב אומרים שאומנים ותיקים עושים את זה בשביל כסף לדעתי אם הם יעשו אלבומים כמו שעשו בעבר הם ימכרו יותר!.

 

[melancholy man]

זה לא עובד ככה

פופ בהגדרה שלו, הוא דבר עכשיוי, אמני פופ, אם הם רוצים שמישהו ימשיך לשמוע את מה שהם עושים, חייבים להתאים את עצמם לסאונד והאווירה של התקופה, אם פינק פלויד, היו עושים היום עוד piper או עוד dark side (או לצורך הדוגמא אם ג'נסיס היו עושים עוד selling England או אם הסטונס היו עושים עוד Let it bleed) זה היה נתקל במקרה הטוב במבוכה וניסיון פאטטי לשחזר את העבר. הבעיה היא כמובן, שאי אפשר להיות מעודכן לנצח, לכן, זה נשמע פאטטי כשאנשים בני ארבעים וחמישים מנסים לעשות פופ צעיר ועדכני (ולא, אין שום כוונה להגיד שוב ג'נסיס בהודעה הזאת), נדמה לי שהרעיון כא הוא להשאר נאמן לעצמך, אם אתה כבר לא מתחבר למה שעושים בחוץ ולמה שמוכר לא לנסות בכוח ומצד שני, גם לא לנסות להעלות את החומרים הישנים כמו גירה שאבד עליה הקלח (מי אמר מיק אולדפילד ולא קיבל??)

 

[מורנא007]

פופ זה עניין של אופנה

אבל רוק אינו תמיד פופ.

 

[melancholy man]

מצד אחד אני שונא את הויכוחים האלה

מצד שני, מת על שרשורים אלכסוניים... תשמע, כמעט כל מה שמדברים עליו כאן, או דיברו עליו בחמש השנים האחרונות, הוא פופ, אבל בגדול, רעיונית, רוק לא חייב להיות פופ.

 

[מורנא007]

אז בוא נריץ שירשור אלכסוני ../images/Emo13.gif

מה דעתך על הקליף הבא?

 

[melancholy man]

נחמד

אישית, אני מעדיף מוסיקה, אבל נחמד

ולא אוונגרד, RIO ושאר אנשים שנמצאים שם בשביל הרעש והרעיונות המורכבים הם לא פופ, רוב הזמן, זה בקושי מוסיקה....

 

[LEATHER REBEL]

יש כאלה שלא מתחשבים באופנה ונשארים פופולרים

לדוגמה: HAWKWIND. בשנת 1971 נראה היה שהפופולריות של הפסיכדליה בבריטניה גוועת? HAWKWIND החליטו "לא לשים לב" ולהמשיך במעשיהם... וראה איזה פלא, הקהל לא בדיוק נטש אותם. זה מראה שלאופנה לא תמיד יש כוח כנגד רצון של אמן לעשות את מה שמתחשק לו.

 

[Investigations]

אולי הם פשוט צריכים לדעת מתי די

מתי מספיק להביך את עצמך ברגעים אלו ואחרים ופשוט להתרפק על המה שהיה להמשיך להופיעה פשוט או סתם לפרוש. הבעיה שמעצם היותם אומנים היצר עדיין גואה בהם והם רוצים להמשיך להוציא עוד. כמובן שיש כאלה שפועלים לא מהצד היצירתי אלא כספי ואת אלא כמובן אני לפחות לא אוהב. אבל שוב יש כאלה שממשיך והולך להם לא רע ראה ערך רולינג סטונס, אולי מיצו את עצמם יצירתית אבל עדיין מוצאים מוזיקה טובה.

 

[almogi]

לא.

להקות יכולות לעבור שינוי וללכת לכיוונים מוסיקללים אחרים וזה בסדר גמור. הבעיה שלי היא עם להקות שמחליטות לעבור ממוסיקה איכותית (מכל סגנון שהוא) למוסיקה נחותה (שוב - מכל סגנון שהו) ולהקריב את האיכות על מזבח הפופולריות. ג'נסיס היא כמובן הדוגמא האוטימטיבית של להקה שעברה ממוסיקה אומנותית למוסיקה נחותה בהרבה (ואכן, הרבה יותר פופולרית). דוגמא נוספת הוא דייויד בואי שאחרי שלישית Low / Lodger / Heroes עבר מהפך למוסיקת מצעדים והוציא את Let's dance (כן, אני יודע שבדרך הוא עשה עוד כמה דברים). גם לפיטר גבריאל נמאס לעשות דברים איכותיים שלא מוכרים ולכן הוא התחיל להפציץ מצעדים עם Sledge Hummer ו Shock the monkey. דוגמא ללהקה שידעה לעשות המון מהפכים מוסיקלים ועדיין להשאר איכותית ומיוחדת היא כמובן King Crimson, אבל יגידו לי שזו בס"כ להקת הליווי של פריפ (אגב, היא לא) שהוא חריג איזוטרי. השאלה האמיתית (ואין לי עליה תשובה) היא האם האמנים הללו עשו מוסיקה איכותית כי הם רצו לעשות אותה בכל מחיר או בגלל סיטואציה נדירה וחד-פעמית שהיתה בתחילת שנות השבעים שבה המוסיקה האיכותית (והמורכבת וקשה לעיכול !) התחברה עם טעם הקהל כך שלהקות שניגנו שירים של 25 דקות פלוס ועשו מוסיקה א-טונלנית עם אלמנטים של פוליריתמיקה ומקצבים מוזרים פוצצו איצטדיונים.

 

[מורנא007]

תשובה

לפי הספר של האיש שמקובל להשמיצו שלא בצדק בפורום זה, התשובה היא שחברות המוסיקה בראשית שנות ה-70 חיפשו את הביטלס הבאים, כדי להרוויח כסף. היות והביטלס בעצמם עשו רוק אומנותי שנמכר היטב בסוף שנות ה-60 (כמו סרג'נט פפר), יצירה של רוק כזה לא הפריעה לחברות המוסיקה, להפך יתכן שהם עודדו והמריצו את אותן להקות ואומני רוק אומנותי.

 

[ציףציף1000]

לא מדוייק - יותר מזה:

בסוף שנות השישים - בעצם מאז הפסיכדליה - חברות התקליטים החתימו כמעט כל דבר שזז, בנסיון לתפוס את "הגל הבא". בתחילת שנות השבעים אף הוצעו ללהקות - ולחברים אינדיבידואליים בהם - חוזים נדיבים ביותר, ע"מ שיוציאו כל מה שבראש שלהם. המניעים לא היו אמנותיים, אלא כלכליים גרידא: ההשקעה באלבומים היתה, עד תחילת שנות השבעים, נמוכה יחסית, והחברות הניחו שהם יחזירו את ההשקעה הזו. ה-excess הזה הגיע לשיאו באמצע שנות השבעים, עם טורים מנופחים, אלבומי-הופעה משולשים, מטוסי סילון פרטיים, הופעות תאטרליות וגימיקים שונים ומשונים. כדרכן של בועות, גם זו התנפצה.

 

[almogi]

זה לא מדויק

בשנות השבעים להקות שעשו מוסיקה שאינה קלה לעיכול (ואני בכוונה לא אומר 'פרוג' כדי לא להכנס שוב לוויכוח על איכות) עם לפחות התימרות לעשות אומנות ולא בידור זכו לדחיפה של חברות התקליטים שהביאה להצלחה מדהימה וחסרת תקדים. היום יוצרים מצליחים אפילו אינם מתימרים לייצר מוסיקה אומנותית. מי שמנסה לעשות את זה הם אמני שוליים שאכן הלייבלים הקטנים וההפקות העצמאיות מתאימים להם כמו כפפה ביד. לאמן היום (ובעצם משנות השמונים ואילך) אין סיכוי לקבל חוזה בלייבל גדול אם אין לו להיט MTV. השאלה ששאלתי (ושכאמור אין לי עליה תשובה) היא האם המוסיקה הזאת (הנפלאה בעיני, ואני יודע שיש חושבים אחרת) נוצרה כיוון שהאמנים התעקשו על עשיה אומנותית או כיוון שחברות התקליטים אפשרו (מסיבה לא ברורה) חופש פעולה ולא התעקשו שכל אלבום יכיל 10 שירים, שתי בלדות ושני להיטים פוטנציאלים כמו היום. לדעתי הסיבה השניה היא הנכונה, אבל אז אפשר לשאול מדוע ניתן כזה חופש פעולה לאמנים. אגב - ה'בועה' (אם אכן היתה בועה) התנפצה לדעתי עיקר בגלל השינוי שחל בדעת הקהל עם הופעת הPאנק שסימן את הלהקות הללו (ובעצם - סימן כל דבר שלא היה פאנק) כרקוב ודקדנטי, מדביק לחברי הלהקות הללו את הכינוי 'דינוזאורים' (כינוי מגוחך בהתחשב בכך שהמדובר היה בחברה בני שלושים מינוס) ופחות מסיבות כלכליות. אותן להקות דווקא פוצצו איצטדיונים ומכרו מליוני תקליטים, אלא כמו כל סגנון במוסיקה - דור בא ודור הולך ולא כל הלהקות הללו שרדו את חילופי הדורות.

 

[ציףציף1000]

אני חולקת עליך

לעניין ה"בועה". הסיבות לשינוי היו רבות, כמובן, אבל סיבות כלכליות היו חלק גדול מזה, וכמובן שחברות התקליטים, באותן ימים, גם נהו אחר דרישות הציבור. טעות נפוצה, שחוזרת גם בדבריך, הוא שה"פאנק הרג את הפרוג". זה לא נכון. הדיסקו הוא שהרג את הפרוג.

בכלל, אם לקרוא את המבקרים העכשוויים (למשל, סיימון ריינולדס, ג'ון האריס, אחרים), הן הפאנק והן הפרוג היו ענפים של ארט-רוק - ולא רק בגלל שמדובר בז'אנרים שהונעו, בראשיתם לפחות, ע"י סטודנטים לאמנות. והאזן, למשל, לתוכניתו של סטיוארט מקוני, freak zone, ב"רדיו 6". וכמובן אני חולקת עליך לעניין הפרוג. הסיבה שהפרוג הצליח לא היה היומרות האמנותיות שלו (שבד"כ היו חסרות כיסוי, לטעמי), אלא בגלל שאמני הפרוג לא נטשו את שורשיהם, ונתנו שואו רוקנרולי טהור. הקהל בא בשביל זה, ובשביל המרכיבים האחרים של תת-התרבות הפרוגית: המכנסיים המתרחבים והרקמות, השער הארוך, עולם הפנטסיה וכו' וכיו"ב. זה שהמוסיקה כללה מקצבים כאלו ואחרים, לא הזיז לאף אחד (מלבד זרים, כולל ישראלים, שזו הדרך הכמעט-יחידה שהיתה להם באותם ימים, להתחבר לפרוג).

 

[מורנא007]

בשנות ה- 70 וה- 80 בארץ

גם היו כאלה שהלכו עם מכנסיים מתרחבים ורקמות. עד כמה שאני זוכר, חברת עיצוב ואופנה כמו משכית מכרה מוצרים כאלה באותם ימים.

 

[ציףציף1000]

אופנה מיובאת, לאנשים בעלי ממון

אני זוכרת את התקופה, ואיך רציתי גם כן בגדים כאלו.

אבל זה כמובן היה חיקוי, לא הדבר האמיתי. רוק איננו תרבות טבעית לישראל, זוהי תרבות מיובאת - וגם אז, רק חלקים ממנה מיובאים לארץ, מנותקים מההקשר המקורי שלהם.

 

[almogi]

../images/Emo4.gifאז מה שאת אומרת זה...

...שאנשים הלכו להופעות בגלל השואו, המכנסיים (???), ההשיער הארוך (??????????), רקמות, הפנטסיה הכל חוץ מהמוסיקה

? זו אמירה לא רצינית. היו הרבה סגנונות אחרים שהציעו את הדברים הללו (בואי, סלייד, טי-רקס וכל הגלאם רוק וגם הסטונס וקווין שעשו מופעים מהוקצעים) ובכל זאת - אנשים מילאו אולמות בהופעות של קינג קרימזון, ג'נטל ג'איינט ו ELP והאזינו למוסיקה מורכבת ולקטעים ארוכים ולא קליטים במיוחד (ושוב - אני יודע את דעתך על הפרוג כסגנון ולכן איני נכנס לשאלת האיכות). הלהקות הללו גם מכרו תקליטים במליונים (וכאן אני מקווה שאת מסכימה שזה לא בגלל השיער והמכנסיים). העובדה היא שבתחילת שנות השבעים להקות שלא עשו 'להיטים' לרדיו הצליחו בענק, גם מבחינה כלכלית. יתכן שהיומרות האומנותיות http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/images/sendNewMsg.gif http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/images/sendNewMsg.gifשל הפרוג היו חסרות כיסוי (זה נכון באולי בחלק קטן מהמקרים אבל לא ברובם) אבל הם לפחות דיברו על אומנות וניסו לייצר מוסיקה שלא נקלטת בשמיעה ראשונה ולא צשודר לעולם בגלגל"צ אלא תדרוש האזנה יותר רצינית. זה יותר ממה שאני יכול לאמר על רוב היוצרים ברוק ובמוזיקה הפופולרית בכלל, גם אז וגם היום. לטעון שאנשים קנו תקליטים של ג'נסיס או קינג קרימזון בגלל השיער הארוך או המכנסיים זו הגזמה פראית. אגב - אם אומני הפרוג נתנו 'שואו רונקנרולי טהור' כמו שכתבת (וזה ממש לא נכון לגבי חלק גדול מהם !) - מדוע הם כל כך מוקצים בעיניך ?