Curved Air
אחת מהלהקות הבולטות בהשפעות הקלאסיות על היצירה שלהם. הגרעין המייסד, זה שיצא עם האלבום הראשון Air conditioning כלל את Sonja Christina הסולונית עם הקול החם (וגם המראה, יש לציין...), את Francis Monkman על קלידים ואת Darryl Way על כינור. מהאלבום הזה זכורים קטעי הויואלדי שמנגנים מונקמן וואי, שגרמו לויואלדי להתהפך כמה פעמים בקברו. שילוב מדהים של מוסיקה קלאסית וג'אז, עם כמה תבלינים רוקיסטיים, שבאים לידי ביטוי גם באלבום השני של הלהקה, שנקרא פשוט Second Album וכולל את אותם נגנים מוכשרים. בעיני רבים זהו האלבום המוצלח ביותר של הלהקה אבל אני מחזיק דווקא מהאלבום השלישי Phantasmagoria שאולי נחשב יותר "פופי" אבל הוא המגובש ביותר לדעתי. כמה שירים שם, Marie Antoinette, Melinda (More or Less), Ultra-Vivaldi, Phantasmagoria הם המקום הנכון להתחיל עם הלהקה הזו. גם באלבום זה הגרעין הוא אותו גרעין והיצירתיות שלהם חוגגת ולא רק בקטעים הנזכרים. האלבום הבא Love Child הוא תחילת הדרך של סוף הדרך. ההרכב השתנה ובמקום וואי ומונקמן נכנסו Kirby Gregory על גיטרה ו Eddie Jobson הצעיר (היה אז בן 18) על קלידים וכינור. ג'ובסון מוכשר כמו שד, וירטואוז אמיתי שרבים נהנו משירותיו אחר-כך (UK, Jethro Tull) אבל האלבום הזה מתחבר פחות טוב מאשר השלושה שקדמו לו. באלבום הבא, Midnight wire שיצא ב 1975, חזר דריל וואי במקום ג'ובסון ואליו הצטרף גם המתופף Stewart Copeland שמעבר לזה שנשא את כריסטינה לאשה, הצטרף אחר-כך לסטינג והקים את להקת Police הנודעת. האלבום בינוני למדי לטעמי וכמוהו גם Airborn שיצא ב 76. לסיכום: אם חיבור בין קלאסיקה לג'אז, וירטואוזיות כינור וקלידים, שירה ממיסה, מקצבים תוססים עושים לך את זה - Curved Air היא בשבילך. לדעתי עדיף להתחיל עם Phantasmagoria לעבור אחר-כך ל Second ואחר כך לראשון ולAir Born. לצערנו, אלה כל אלבומי האולפן שהלהקה הזו הקליטה (יש להם גם אלבום בהופעה חיה שלא שמעתי אותו עדיין), וחבל. אם תרצה לקרוא עוד על הלהקה, תוכל לעשות זאת באתר הרשמי שלהם שכתובתו מצורפת למטה. יקי
