שם: ניק ניקולאטוס ניקודומוס הניקי והניקולאי
הגיל שלכם בספרות רומיות: XXXIX
(האמת שלא הייתי בטוח, כי חשבתי שאולי אפשר לכתוב IXL. הרי XL זה 40 אז אז הגיוני שאם שמים לפניו I אז זה יהיה 39. אבל בדקתי בגוגל ולא מראים את זה כאופציה)
מה הנקמה שאתם מתכננים אלי על זה שלא פרסמתי את השאלון ב1 לחודש? אני הולך לנקום בכל אלו שכועסים על זה בכך שחודש הבא אני אפרסם את השרשור רק ב5 בנובמבר
סדרות החודש:
זהו זה - כמה פרקים שהיו החודש. לפעמים נורא מצחיקים
Clone Wars - המשכתי את הצפיה החוזרת והגעתי לשתי העונות האחרונות שעוד לא ראיתי וסיימתי את הסדרה. הסדרה הזאת צריכה לקבל יותר קרדיט בתור אחד הדברים הכי טובים של מלחמת כוכבים שהיו. בהחלט יותר טוב מרוב הסרטים. והסיום היה במיוחד נהדר.
The Bad Batch - סדרת בת של clone wars אז המשכתי מיידית אליה. יש לה כרגע רק עונה אחת שגמעתי בימים בודדים. פחות טובה מclone wars, אבל גם די טובה.
Star Wars: Rebels - עוד סדרת בת של clone wars זאת הופקה ושודרה בעשור הקודם, אבל מתרחשת כרונולוגית מאוחר יותר. היא גם פחות טובה. ראיתי בעבר את שתי העונות הראשונות ואני עכשיו צופה שוב מההתחלה ואמשיך לעד הסוף (סך הכל יש 4 עונות)
אנדור - עוד סדרת מלחמת כוכבים. זאת אומנם סדרת הלייב אקשן הרביעית של מלחמת כוכבים, אבל היא הראשונה שאני רואה. היא יצאה רק החודש אז אני רואה אותה במתכונת שבועית.
Star Trek: Lower Decks - סדרת האנימציה בעולם של מסע בין כוכבים ממשיכה והיא ממש טובה.
House of the Dragon - אני די נהנה מהסדרה הזאת והתהפוכות בה.
Resident Alien - הסתיימה עונה 2 ואני מאוד מצפה לעונה 3. אחרי שבעיקר החצי הראשון של עונה 2 לא היה משהו הסדרה השתפרה, במיוחד בפרקים האחרונים.
She Hulk - אני עדיין די נהנה. לא מדהים ויש בעיות, אבל בסך הכל כיף לי איתה.
שר הטבעות: טבעות הכוח - סדרת פנטזיה ממש טובה. אני ממליץ לכל מי שאוהב פנטזיה. לא נראה לי שצריך להכיר את שר הטבעות.
Never have I ever - לקח לי קצת זמן להכנס חזרה לסדרה הזאת, אבל באופן כללי עונה 3 הייתה חמודה וכיפית כמו העונות הקודמות.
ריק ומורטי - סדרת המד"ב הפסיכית הזאת חזרה ובגדול. אחרי שעונות 4 ו5 די איכזבו אותי בחלקים שלהם, בנתיים עונה 6 מפציצה עם פרקים מעולים.
Monster: The Jeffrey Dahmer Story - מטריד ועדיין לא החלטתי אם יותר אהבתי את זה או הייתי מוטרד מזה.
Ghosts (הבריטי) - כל העונה הרביעית נחתה והיה כיף גדול.
סיפורה של שפחה - זה ממשיך וזה רק נעשה הזוי יותר.
משפחת קונור - ביזבוז זמן חסר טעם
Welcome to Wrexham - ראיתי שני פרקים ראשונים של הסדרה התיעודית הזאת על כך שריאן ריינולדס ורוב מקאלהניי קונים קבוצת כדורגל וולשית. קיוויתי שזה לא יהיה משעמם וזה בנתיים מצליח. זה גם מצחיק לפעמים, אבל עוד יותר חשוב זה שזה מרגש לפעמים.
ארץ נהדרת - היה כיף גדול שהיא חזרה. ופרק ראשון מעולה
סרטי החודש:
מלך האריות - הסרט הראשון של מועדון דיסני שלנו. היה כיף, אבל זכרתי את זה כל כך טוב שהרגיש כמעט חסר טעם לראות שוב.
הקיסר נפל על הראש - פעם ראשונה שראיתי את הסרט הזה. היה מצחיק אם כי כל חוויית הצפיה הייהת מוזרה בגלל שצפיתי בו מסטול.
מלחמת הכוכבים: נקמת הסית' (פרק 3) - סרט גרוע. ראיתי כי זה היה נקודה חשובה בסאגת צפיית סדרות מלחמת כוכבים.
wreck it ralph - פעם ראשונה שראיתי גם אותו. היה ממש כיף.
פו הדוב (1977) - גם פעם ראשונה. גם מסטול. אני ממש לא בטוח מה בעצם קרה שם. (יש סיכוי שגם הסופר היה על משהו)
שלגיה ושבעת הגמדים - אני לא חושב שזאת פעם ראשונה שראיתי. ברור שהכרתי המון קטעים, אבל זה כי זה סרט ידוע. בהחלט היו קטעים שלחלוטין לא זכרתי.
הוקוס פוקוס - הסרט מ1993. עדיין מוצלח מאוד.
הוקוס פוקוס 2 - הסרט החדש. גם מוצלח מאוד. אולי לא מתעלה על הראשון, אבל בהחלט לא מהמקרים שההמשך מביך. השחקניות הראשיות מעולות בשני הסרטים.
See How They Run - ראיתי בקולנוע. סוג של whodunit שמאוד מודע לעצמו. מצחיק למדי. שחנים מעולים (סאם רוקוול, סירשה רונן, רות' ווילסון ועוד).
*אגב את שלושת האחרונים ראיתי ביום האחרון של החודש
שירי החודש: בערך באמצע החודש תפס אותי מאוד חזק הדבר הויראלי הזה שנקרא It's Corn (זה טיפשי, אבל זה מעולה)
ספרי החודש: אני תקוע עם אותו ספר כבר איזה 3 חודשים. אני צריך להחליט מה הספר הבא שאני אקרא כדי לגרום לי להאיץ קצב כבר.
דמויות החודש: אסוקה טאנו (Star Wars: Clone Wars) - היא כל כך מדהימה
שחקני החודש: בט מידלר (הוקוס פוקוס) - גם כי היא מעולה וגם כי מה הסיכוי שאני אראה אותה במשהו שוב מתישהו
קראש החודש: אני מסתכל על רשימת הדברים שראיתי והדבר הראשון (וכמעט יחיד) שעולה לי לראש זה סימבה ממלך האריות.
ויחד עם זה לבחור את אוון פיטרס מהסיפור של ג'פרי דאהמר יהיה יותר מוזר.
ציטוט חודשי: כל החודש אני קולט כל מיני משפטים ובעצם עובר לי בראש המחשבה שאני צריך לכתוב אותם בשביל ציטוט החודש. אבל כמעט מיד זה בורח לי מהראש.
סיבה למסיבה: אני מצליח להתקדם עם השאלון הזה ובמקביל הפרק הראשון לעונה של SNL הוא לא רע
[למתקדמים] סיפור החודש: שיט עשיתי לעצמי ג'ינקס לגבי ההתקדמות עם השאלון ואין לי סיפור...
הזמן לבקבוקי מים עבר. צפרדעים הם ההווה. יומנים שחורים על מדפסות הם העתיד. גולגולת אחת שאלה את החייזר למה הוא לא מדביק את החלום לוילון ונענתה בשתיקה מביכה. הרובוט תהה מתי הוא הפסיק להיות בובת עץ והפרה שמרה את שפתיה סגורות, קרניים מורמות, אוזניים מזדקרות לצדדים. אם התשובות היו נותנות תחושה של סיפוק אז אולי גם הדרדס הקטן ביותר היה יכול להרים זוג מספריים. סגראל הרים את הקאפקייק עם 87 נרות והתחיל לכבות אותם אחד אחד. הוא לא ידע מתי הוא התחיל או איפה הוא מסתיים. הוא נשען לאחור בגלגל, סובב את הכובע שלו ועצם את עיניו מתחת למשקי השמש. "אני רק קוף. בקליפורניה, ב1993. על מדבקה, על הצד של מחשב. הוא פתח את עיניו והוא ראה את האמת לראשונה בחייו. סביבון ירוק ללא ראש ישב על קצה קיסם ארוך ממש מתחתיו. מעליו הייתה פררה, מאחוריו היו גולגולת, חייזר, רובוט, וילון וחלום. מלפניו ולמטה היה פאנקייק עם נרות, מרוח על גיפטקארד שבטח פג תוקפו. הוא הרים את עיניו וכבר ידע מה עוד הוא ימצא: שם הם היו, בקבוק מים, צפרדע, בובת עץ ואפילו יומן שחור על מדפסת. הוא הרגיש בחילה בתוכו וידע שהוא רואה יותר מאי פעם, אבל מסתיר מעצמו עדיין את האמת. את הדבר עצמו. הוא הישיר עיניו, ניסה ללא הצלחה להוריד את משקפיו, והביט ישר. שם מולו ישב האדם. האדם היה מודע לקיומו, אך לא הסתכל עליו. הוא היה עסוק מידי. אצבעותיו מתקתקות על מקלדת, מוחו חושב וממציא, מוחק ומתקן טעויות. הוא מאט מיישר עיניים לרגע בסגראל וחוזר עם עיניו למסך. באותו רגע סגראל הבין שהוא לא באמת קיים. הקיום שלו לא נמצא בגוף של קוף או בקליפורניה, כל הקיום שלו נמצא במוחו של האדם. וברגע שהאדם יחליט שהוא כתב מספיק הסיפור יגמר וזה יהיה סופו. "לא," אמר לפתע האיש, והפנה את מבטו חזרה אל סגראל, "כי אתה נמצא כאן בסיפור, שישלח לאינטרנט." ומי יודע, אולי תחיה כאן אפילו יותר ממני. ובעוד האדם תהה האם זה אומר שגם הקיום שלו יכול להמשך לעתיד דרך סיפורים, הוא התחיל לשכוח מהקוף. הוא התחיל לחשוב על כך שמאוחר והוא רוצה ללכת לישון. הוא קם ולקח את הכדורים של לפני השינה והחליט לסיים את הסיפור כי גם ככה הוא כבר ארוך מידי.
למה מצפים בחודש אוקטובר: חופש ענקי לאורך כל סוכות. יאייייייי
(אני גם מצפה להתקררות, אבל עדיף שאני לא אעשה לזה ג'ינקס)