Climax Blues Band - להקה נשכחת

[giloni]

Climax Blues Band - להקה נשכחת

מכיוון שהתוודאתי לפורום הזה רק לאחרונה, ייתכן ואני חוטא באמירה שבכותרת ואולי נערכו כאן דיונים סוחפים על הלהקה הזו. אם לא, אני שמח להעלות את דל שמם כאן, מכיוון שלא רבים הם המכירים את הלהקה הזו בארץ, ולמען האמת גם בעולם הם לא זכו להערצה סוחפת, למרות שהם חיים ומנגנים מאז סוף שנות השישים. בעוד סגנון הבלוז-רוק התפתח לכיוונים שונים במהלך שנות השבעים, נותר הלהקה הזו, עם מנהיגה קולין קופר הנשפן, נאמנה לצליל של סוף שנות השישים. אמנם, פה ושם, זלגו לתוך המוסיקה שלה אלמנטים ג'אזיים, שרק הוסיפו כמה שכבות להפקה אבל בסך הכל זו להקת בלוז אנרגטית, שמחה, כשרונית וגם כהיא ניסתה ליצור פופ, הוא לא ממש הצליח - מכאן שהנאמנות לצליל נשמרה (אחרת, הם היו מצליחים מן הסתם) הלהקה הפיקה כמה אלבומים בשנות השבעים ועל אחד מהם, היותר קליל, המלצתי בזמנו בשרת העיוור: Stamp Album. אהיה שמח אם יתפתח כאן דיון קצרצר עליהם ואשמח לא פחות אם אגלה שיש עוד כמה ששמעו את שמעה של הלהקה. יקי

 

[LadyG]

The Climax Blues Band

או בשמה המלא איתו הגיחה לעולם The Climax Chicago Blues Band. לא זכור לי שאי פעם הוזכרו פה. הזקנים ביננו בטח יוכלו לגרד משהו מהזכרון. אני מכירה 2 או 3 אלבומים שלהם מסוף הסיקסטיס ותחילת הסבנטיס ולא ידעתי שהמשיכו ליצור גם אחר כך. יש לך איזה שהיא מגירת קסמים שאתה שולף ממנה את כל התופינים המתוקים האלה?

 

[giloni]

אוי התופינים

ב 1982, עם שחרורי מצה"ל, קיבלתי את אחת ההחלטות הטפשיות ביותר שקבלתי בחיי, אם לא הטפשית שבהן. הוריתי לאבי ז"ל לחסל את התקליטיה הצנועה שלי (כ 300 תקליטים שרוטים ומהוהים) כשהוא עשה שיפוץ בבית שגדלתי אך כבר לא התגוררתי בו. מאז, זרמו הרבה מים בקישון, התנקתי מהעולם הזה, התחלתי מסלול חיים בורגני סטנדרטי ושכחתי מכל העסק. כל זה עד חודש נובמבר 2000, כשנכפה עלי כרטיס להופעה של ג'ת'רו טאל בחיפה. החוויה שעברתי באותן שעתיים מופלאות באודיטוריום שבמרכז הכרמל (מרכז ההוויה המוסיקאלית של הנוער החיפאי בשנות השבעים) הכניסה לי כזאת מכה, שממנה אני מתקשה להתאושש עד היום. התוצאה = בילוש אובססיבי וחולני אחרי כל מה שהיה לי אז, ותוך כדי כך גם איתרתי דברים רבים שלא הכרתי או של עניינו אותי בימי נעורי. האובססיה הזו גבתה ממני שעות של בילוי מול אתרי P to p, עלויות עצומות של רכישת דיסקים, מערכת סטריאו חדשה, ריהוט שיתאים לכמויות העצומות שהחלו להצבר וצעקות מרעייתי שתחייה על הסאלון ההולך ונעמס ועל הזמן המוקדש לשטויות במקום להתקדם במסלול הדרגות האקדמי שבו אני שקוע בלי כל אפשרות לצאת. התוצאה = כ 800 דיסקים, רובם מקוריים או רימסטרים, חלקם צרובים, חלקם משוחזרים מוינילים של חברים, חלקם מקבצי MP זמניים. התופינים באים משם. השאלה היא האם גם אתם, כשנזכרים במשהו שאהבתם אחרי שאתם קוראים אודותיו באיזה מקום, רצים לאתר אותו באותה אובססיה שאני נוקט בה?? כי אם לא, ייתכן שאני באמת זקוק לטיפול. מכל מקום, אני מבטיח להמשיך ולהקפיץ מדי פעם פנינים ותופינים מהאוסף הזה, שכנראה אף-פעם לא יהיה מושלם ואסור שיהיה מושלם. יקי

 

[הניבלונגים]

אוהבים אותך יקי

גם לי בנערותי היה אוסף תקליטים ענק שנאסף בקפידה, עם השנים, העבודה והאוניברסיטה, חדלתי לעדכן אותו והפכתי למאוד נדיב בהשאלת אלבומים לחברים (וחברות שהפכו עם השנים לחברות לשעבר, שלא נעים לבקש מהן תקליטים בחזרה) וכך הצתמק לו משהו האוסף המפואר שלי, בשנים האחרונות התחלתי לבנות אותו מחדש במשנה מרץ. אחת הדרכים האהובות עלי בחידוש האוסף הוא לקרוא פורומי מוסיקה טובים במיוחד ולהשיג את האלבום המדובר, אני כמו אוהבי מוסיקה אחרים, מצר מאוד על המעבר מתקליטים לדיסקים, אך שמח על קיומן של חנויות יד שניה, שמאפשרות לקנות תקליטים מעולים באיכות טובה ובמחיר שווה לכל נפש (כך שיחזרתי את just one night של קלפטון ב 18 ש"ח לפני כמה חודשים). בקשר ל Climax Blues Band, קודם ברכה שיש לי הרגשה שתהפוך למסורתית איתך: ברוך מזכיר נשכחות. מעבר לזה, הבלוז בנד היו אומנם להקה בריטית אבל בניגוד למרבית הלהקות הברטיות הם תמיד היו אמריקאים בעיניי, יש הרי R&B ויש בלוז רוק, ההבדל בין השניים הוא בעיקר יבשתי, בעוד הבריטים נוטים לבלוז כבד יותר סטייל קלפטון או קופר בלומפילד וסטילס (אני אמשיך להזכיר אותם עד שכולם פה ידעו על מה אני מדבר) אותו ניתן לכנות בלוז רוק, האמריקאים מושפעים יותר מסול וגוספול ולעיתים גם מג'אז חופשי ויוצרים סיגנון מוסיקאלי שיותר שמהוא רוק, הוא פיתוח מקורי חדש לסגנונות הנשמה הכושים: רית'ם אנד בלוז. הקלימקס בלוז בנד, שייכים לדעתי יותר לרית'ם אנד בלוז מאשר לבלוז רוק, הם יצרו יצירה כיפית ומשוחררת, אומנם יותר בלוזית ממקבילותיה האמריקאיות אך הרבה יותר מלודית וקלה מאמני בלוז מהסוג של קלפטון או זפלין, בכל מקרה, למרות שהיום אינני מחזיק בידי שום דבר שלהם (אף שפעם היה לי את ה stamp album עליו המלצת), אין שום ספק שבמסגרת השריטה שלי אני אחזור ואשמע אותם בקרוב, כאמור ברוך מזכיר נשכחות

 

[גדי שבת]

קלימקס בלוז בנד - הופיעו בארץ

ראיתי אותם בהופעה בארץ ב -1983 במסגרת פסטיבל שנקרא אז "פסטיבל הכוכבים" (או משהו כזה). הפסטיבל התקיים באצטדיון רמת גן והופיעו בו כמה וכמה להקות (דיוויד קנופלר - אחיו של מארק, פיטר גרין שהיה מעולה, בילי קובהם ואחרים). בין היתר הופיעו גם קלימקס בלוז בנד. סה"כ רוב ההופעות באותו פסטיבל היו די בינוניות, אבל עד כמה שאני זוכר (טוב, עברו כבר עשרים שנה) הם דוווקא נתנו שם הופעה לא רעה. אבל כנראה לא מספיק טובה כדי ליצור בי סקרנות ועניין לקנות תקליטים שלהם, כך שעד היום אין לי שום דבר שלהם.