civil war- הסיכום שלי
שימו לב, כמובן שאי אפשר לדבר על האירוע הזה מבלי "לגלות את הסוף", אז קחו בחשבון שיש פה כמה ספוילרים קלים. בתכל'ס, אני לא חושב שהם מפריעים בכלל למי שלא קרא את מה שמתרחש שם, במיוחד כשהסיום הגדול כבר ידוע לכולם: קפטן אמריקה נכנע ואז נרצח. בדיוק כמו שהאמריקאים הפגיזו את היורושימה ונגסקי אחרי שהן הגישו מסמכי כניעה. בכל מקרה, אני מדבר רק על החוברות המרכזיות באירועים, אלו שנקראות civil war. אגב, הן כבר באוגדן, בקרוב ההארד קאבר. אני מאוד נהניתי, אם כי לדעתי הסיום קצת דבילי. ראשית, האומנות. כבר המון זמן שלא ראיתי אומנות כל כך יפה וטובה בקומיקס. היא מקורית, מעניינת, מאוד מוקפדת ומושקעת, ופשוט נעימה לעין. למרות שבעיקרון הצייר התמודד עם תנוחות מוכרות, הוא מעביר אותם בצורה זורמת ויפה, ועל הכל הוסיפו מאנקר מוכשר ואיש צבע מדהים. בהחלט תוצאה מעולה. חידוש מעניין במשבר הזה לעומת משברים אחרים ביקומי הקומיקס, הוא שלא צריך לקרא 700 חוברות בשביל לעקוב אחרי העלילה. מספיק לקרא את civil war בשביל להתעדכן בהכל. אם בכל זאת מעניין אתכם לפתח, אתם יכולים לפנות לחוברת המתאימה. אבל הכיס לא נפגע. יובל הירקן ציין בביקורת שלו שלדעתו היה פספוס גדול כאשר לא התייחסו בחוברות הללו לממצאים שגילה וולברין בחוברות שלו (על כך שהפיגוע שהצית את המלחמה היה בעצם מתוכנן מראש) או על הגילוי כי יש מניעים אפלים ואינטרסנטים ביותר מאחורי חוק הרישום. לדעתי הוא טועה. לא משנה אם הפיגוע היה מתונן, ולא משנה מי מנסה להעביר את החוק, הנזק נעשה. העם האמריקאי רוצה את חוק הרישום. גיבורי העל התחלקו לשתי קבוצות: אלו שתומכים בחוקי המדינה גם כשהם לא מסכימים איתם, ואלו שקובעים לעצמם את החוקים. גם אם יבוטל חוק הרישום, הדברים לא יחזרו להיות כמו שהם היו פעם, ולכן טוב שלא התעסקו בכך. מלחמת האזרחים הזאת עשתה רק טוב לדמויות של מרוול. הדמויות, שהיו כבר על סף שחיקה משעמום לדעתי, קיבלו סוף סוף ריענון משמעותי (כמה מהם אף התרעננו למוות!). הם נאלצו להתמודד מול שאלות קשות באמת, לבחון מחדש את ערכי המוסר שלהם, ולהגדיר מחדש את סדרי העדיפויות שלהם. עד היום הם רק נלחמו בפשע והצילו את העולם מגלקטוס, במלחמה הם היו צריכים להחליט כמה רחוק הם מוכנים ללכת על מנת לנצח, והרבה מהם הלכו הרבה יותר רחוק ממה שאנחנו היינו חושבים שהם ילכו. לדעתי, הרגע החזק ביותר היה בחוברת השישית (זהירות, ספויילר), כאשר "גב-יהלום" מביאה למחבוא המורדים צמד רעים (רעים כמו bad, לא כמו הדוסים המזמרים האלה) שרוצים לאחד כוחות לאור המאבק המשותף. מי שקרא יודע שלפני שמישהו הספיק למצמץ, פרנק קסטל עושה משניהם מסננת עם זוג עוזי. ואז, בשיא הטבעיות, הוא שואל "what?". זה אומנם נראה כמו אנקדוטה קומית (וזה אכן משעשע), אבל זוהי עוד דילמה עבור הקורא והדמויות: עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת עבור המטרה שלך? פרנק לא מוכן לשתף פעולה עם רוצחים וגנבים, גם אם המטרה של שניהם זהה וחשובה. השאלה היא, אתם כקוראים, מה אתם הייתם עושים? הרבה דילמות, הרבה חשיבה, ארוזים עם הרבה אקשן וסיפור מצויין. אני נהנתי. עכשיו נותר לראות איך ימשיך היקום של מרוול מכאן הלאה.
שימו לב, כמובן שאי אפשר לדבר על האירוע הזה מבלי "לגלות את הסוף", אז קחו בחשבון שיש פה כמה ספוילרים קלים. בתכל'ס, אני לא חושב שהם מפריעים בכלל למי שלא קרא את מה שמתרחש שם, במיוחד כשהסיום הגדול כבר ידוע לכולם: קפטן אמריקה נכנע ואז נרצח. בדיוק כמו שהאמריקאים הפגיזו את היורושימה ונגסקי אחרי שהן הגישו מסמכי כניעה. בכל מקרה, אני מדבר רק על החוברות המרכזיות באירועים, אלו שנקראות civil war. אגב, הן כבר באוגדן, בקרוב ההארד קאבר. אני מאוד נהניתי, אם כי לדעתי הסיום קצת דבילי. ראשית, האומנות. כבר המון זמן שלא ראיתי אומנות כל כך יפה וטובה בקומיקס. היא מקורית, מעניינת, מאוד מוקפדת ומושקעת, ופשוט נעימה לעין. למרות שבעיקרון הצייר התמודד עם תנוחות מוכרות, הוא מעביר אותם בצורה זורמת ויפה, ועל הכל הוסיפו מאנקר מוכשר ואיש צבע מדהים. בהחלט תוצאה מעולה. חידוש מעניין במשבר הזה לעומת משברים אחרים ביקומי הקומיקס, הוא שלא צריך לקרא 700 חוברות בשביל לעקוב אחרי העלילה. מספיק לקרא את civil war בשביל להתעדכן בהכל. אם בכל זאת מעניין אתכם לפתח, אתם יכולים לפנות לחוברת המתאימה. אבל הכיס לא נפגע. יובל הירקן ציין בביקורת שלו שלדעתו היה פספוס גדול כאשר לא התייחסו בחוברות הללו לממצאים שגילה וולברין בחוברות שלו (על כך שהפיגוע שהצית את המלחמה היה בעצם מתוכנן מראש) או על הגילוי כי יש מניעים אפלים ואינטרסנטים ביותר מאחורי חוק הרישום. לדעתי הוא טועה. לא משנה אם הפיגוע היה מתונן, ולא משנה מי מנסה להעביר את החוק, הנזק נעשה. העם האמריקאי רוצה את חוק הרישום. גיבורי העל התחלקו לשתי קבוצות: אלו שתומכים בחוקי המדינה גם כשהם לא מסכימים איתם, ואלו שקובעים לעצמם את החוקים. גם אם יבוטל חוק הרישום, הדברים לא יחזרו להיות כמו שהם היו פעם, ולכן טוב שלא התעסקו בכך. מלחמת האזרחים הזאת עשתה רק טוב לדמויות של מרוול. הדמויות, שהיו כבר על סף שחיקה משעמום לדעתי, קיבלו סוף סוף ריענון משמעותי (כמה מהם אף התרעננו למוות!). הם נאלצו להתמודד מול שאלות קשות באמת, לבחון מחדש את ערכי המוסר שלהם, ולהגדיר מחדש את סדרי העדיפויות שלהם. עד היום הם רק נלחמו בפשע והצילו את העולם מגלקטוס, במלחמה הם היו צריכים להחליט כמה רחוק הם מוכנים ללכת על מנת לנצח, והרבה מהם הלכו הרבה יותר רחוק ממה שאנחנו היינו חושבים שהם ילכו. לדעתי, הרגע החזק ביותר היה בחוברת השישית (זהירות, ספויילר), כאשר "גב-יהלום" מביאה למחבוא המורדים צמד רעים (רעים כמו bad, לא כמו הדוסים המזמרים האלה) שרוצים לאחד כוחות לאור המאבק המשותף. מי שקרא יודע שלפני שמישהו הספיק למצמץ, פרנק קסטל עושה משניהם מסננת עם זוג עוזי. ואז, בשיא הטבעיות, הוא שואל "what?". זה אומנם נראה כמו אנקדוטה קומית (וזה אכן משעשע), אבל זוהי עוד דילמה עבור הקורא והדמויות: עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת עבור המטרה שלך? פרנק לא מוכן לשתף פעולה עם רוצחים וגנבים, גם אם המטרה של שניהם זהה וחשובה. השאלה היא, אתם כקוראים, מה אתם הייתם עושים? הרבה דילמות, הרבה חשיבה, ארוזים עם הרבה אקשן וסיפור מצויין. אני נהנתי. עכשיו נותר לראות איך ימשיך היקום של מרוול מכאן הלאה.