[email protected]
שבוע טוב לכולם! בעקבות המצב הקשה הקיים החלטתי לשתף אותכם בקטע שקראתי. מקווה שתקחו לשימת לב. ``לעיתים קרובות אני תמה מדוע איננו מתרגשים יותר? מדוע אנו נשארים אדישים נוכח התרחשויות החמורות והתופעות המחרידות בחיי הציבור והפרט. וממשיכים לרדוף אחרי המותרות והראוותנות.וההתקשטות האקסלוסיבית.ומסיבות הפאר ומסעדות היוקרה וערבי הבידור והטיולים לשוויץ. כאילו לא קרה דבר. ואז שואלים אותי יהודים טובים. ``ובכן מה אתה רוצה? האם אתה רוצה שאנשים יפסיקו לאכול? שיפסיקו לחיות? שיהיו כואבים ודואבים כל הזמן על צרות הכלל ועל מדוי הפרט והירידה הרוחנית וההידרדרות החברתית?`` לא. אינני רוצה. שאנשים יסתובבו בדכדוך נפש ויינזרו מתרנגולים מפוטמים ומכל מיני מטעמים. אני יודע ``שהנזיר נקרא חוטא מפני שהזיר עצמו מן היין`` וידועים לי גם דברי הירושלמי בסוף קידושין:``אמר רבי חזקיה בשם רב. עתיד אדם לתת דין וחשבון על כל מה שראה עיניו ולא אכל`` ואני זוכר טוב מאוד את אמרתו של רבי נחמן מברסלב``שמצווה גדולה להיות תמיד בשמחה`` אבל זה לא אומר שאנשים יהיו אדישים לתלאות ולמצב בו הם חיים מי שיש בו אהבת ישראל אמיתית. מי שכואב את כאבו של הזולת. ומי שחש בצרות הכלל חי אחרת ומגיב אחרת. גדולי התורה בכל הדורות קיימו תמיד את הפסוק ``עבדו את ה` בשמחה`` אך עם זאת הם קיימו בעת ובעונה אחת את הפסוק השני ``וגילו ברעדה`` תמיד היו מרגישים את הכלל ודואגים על תלאות הפרט והיו שופכים נחלי דמעות בתפילה ובתחנונים לפני המקום. ואילו אנחנו לא חלים ולא מרגישים. שומעים את החדשות קוראים את הפרשנויות כלי התקשורת נותנים ``כיסוי מלא`` לכל מאורע והענין נסגר. עוברים לסדר היום. עכשיו כל אחד יכול לפנות לעסקיו ולקניותיו לעינוגיו ולמריבותיו ועולם כמנהגו נוהג. מסופר על רבי מנדל גפנר זצ``ל. שנכנס אצל אביו רבי שמואל גפנר זצ``ל ומצא אותו כשהוא עומד לגמור את ספר התהילים .בהגיעו לסיום נשם אביו נשימה עמוקה ונאנח לרווחה. כאדם הגומר משימה גדולה מאוד. הדבר היה לפלא בעיניו שכן בשביל אביו לסיים את כל ספר התהילים. היה דבר של מה בכך.הוא שאל איפה את אביו.``מה יום מיומיים``? מדוע הפעם אתה כ``כ נרגש? מה הסיבה? חכך רבי שמואל בדעתו לספר או לא לספר? ולבסוף אמר.: ``חשבתי לא לגלות.. אבל אולי כדאי שתשמע... תוך כדיי שתספר לדור הבא``.. מסתבר שלפני חודשים רבים הגיעו לארץ ידיעות מחרידות על רדיפות וגזירות קשות ביותר נגד יהודי עיראק. זה היה לאחר מלחמת השיחרור עיראק היתה במצב מלחמה עם ישראל והיו שם למעלה מ-30 אלף יהודים.שסבלו נוראות מהשליטים האכזריים ומהאוכלוסיה העויינת. אני זוכר שהיתה אז התעוררות גדולה בירושלים. הכריזו על יום תפילה כללי וכינוס עצרת תפילה מיוחדת ברחבת ``ישועות יעקב`` במאה שערים. המוני תושבי העיר באו לשפוך שיח לפני המקום. אמרו תהילים וסליחות ותקעו בשופרות והיתה התרגשות גדולה מאוד. אך עם תום התפילה התפזר הקהל כרגיל איש איש לביתו ולעסקיו. ואליו רבי שמואל לא הסתפק בתפילת ציבור זו. הוא היה כ``כ נרעש ונרגש וגורל יהודי עיראק כ``כ נגע לליבו. שעמד וקיבל על עצמו לומר אלף פעמים את כל ספר התהילים למען הצלת יהודי עיראק!... ועכשיו גמרתי את הפעם האלף..``- סיים רבי שמואל והוסיף ברוב ענווה.`` לא הייתי צריך לדבר על כך.. אבל כיון שנכנסת ברגע זה סימן שעליך לדעת..`` כך יש להרגיש בצערם של ישראל וכך יש להתפלל על צרות הכלל. ובוודאי יעניין אותכם לדעת. שהתפילות אכן התקבלו ובדרך נס ממש 30.000 אלף היהודים הצליחו לצאת מעיראק. וכולם הגיעו בשלום לישראל.
שבוע טוב לכולם! בעקבות המצב הקשה הקיים החלטתי לשתף אותכם בקטע שקראתי. מקווה שתקחו לשימת לב. ``לעיתים קרובות אני תמה מדוע איננו מתרגשים יותר? מדוע אנו נשארים אדישים נוכח התרחשויות החמורות והתופעות המחרידות בחיי הציבור והפרט. וממשיכים לרדוף אחרי המותרות והראוותנות.וההתקשטות האקסלוסיבית.ומסיבות הפאר ומסעדות היוקרה וערבי הבידור והטיולים לשוויץ. כאילו לא קרה דבר. ואז שואלים אותי יהודים טובים. ``ובכן מה אתה רוצה? האם אתה רוצה שאנשים יפסיקו לאכול? שיפסיקו לחיות? שיהיו כואבים ודואבים כל הזמן על צרות הכלל ועל מדוי הפרט והירידה הרוחנית וההידרדרות החברתית?`` לא. אינני רוצה. שאנשים יסתובבו בדכדוך נפש ויינזרו מתרנגולים מפוטמים ומכל מיני מטעמים. אני יודע ``שהנזיר נקרא חוטא מפני שהזיר עצמו מן היין`` וידועים לי גם דברי הירושלמי בסוף קידושין:``אמר רבי חזקיה בשם רב. עתיד אדם לתת דין וחשבון על כל מה שראה עיניו ולא אכל`` ואני זוכר טוב מאוד את אמרתו של רבי נחמן מברסלב``שמצווה גדולה להיות תמיד בשמחה`` אבל זה לא אומר שאנשים יהיו אדישים לתלאות ולמצב בו הם חיים מי שיש בו אהבת ישראל אמיתית. מי שכואב את כאבו של הזולת. ומי שחש בצרות הכלל חי אחרת ומגיב אחרת. גדולי התורה בכל הדורות קיימו תמיד את הפסוק ``עבדו את ה` בשמחה`` אך עם זאת הם קיימו בעת ובעונה אחת את הפסוק השני ``וגילו ברעדה`` תמיד היו מרגישים את הכלל ודואגים על תלאות הפרט והיו שופכים נחלי דמעות בתפילה ובתחנונים לפני המקום. ואילו אנחנו לא חלים ולא מרגישים. שומעים את החדשות קוראים את הפרשנויות כלי התקשורת נותנים ``כיסוי מלא`` לכל מאורע והענין נסגר. עוברים לסדר היום. עכשיו כל אחד יכול לפנות לעסקיו ולקניותיו לעינוגיו ולמריבותיו ועולם כמנהגו נוהג. מסופר על רבי מנדל גפנר זצ``ל. שנכנס אצל אביו רבי שמואל גפנר זצ``ל ומצא אותו כשהוא עומד לגמור את ספר התהילים .בהגיעו לסיום נשם אביו נשימה עמוקה ונאנח לרווחה. כאדם הגומר משימה גדולה מאוד. הדבר היה לפלא בעיניו שכן בשביל אביו לסיים את כל ספר התהילים. היה דבר של מה בכך.הוא שאל איפה את אביו.``מה יום מיומיים``? מדוע הפעם אתה כ``כ נרגש? מה הסיבה? חכך רבי שמואל בדעתו לספר או לא לספר? ולבסוף אמר.: ``חשבתי לא לגלות.. אבל אולי כדאי שתשמע... תוך כדיי שתספר לדור הבא``.. מסתבר שלפני חודשים רבים הגיעו לארץ ידיעות מחרידות על רדיפות וגזירות קשות ביותר נגד יהודי עיראק. זה היה לאחר מלחמת השיחרור עיראק היתה במצב מלחמה עם ישראל והיו שם למעלה מ-30 אלף יהודים.שסבלו נוראות מהשליטים האכזריים ומהאוכלוסיה העויינת. אני זוכר שהיתה אז התעוררות גדולה בירושלים. הכריזו על יום תפילה כללי וכינוס עצרת תפילה מיוחדת ברחבת ``ישועות יעקב`` במאה שערים. המוני תושבי העיר באו לשפוך שיח לפני המקום. אמרו תהילים וסליחות ותקעו בשופרות והיתה התרגשות גדולה מאוד. אך עם תום התפילה התפזר הקהל כרגיל איש איש לביתו ולעסקיו. ואליו רבי שמואל לא הסתפק בתפילת ציבור זו. הוא היה כ``כ נרעש ונרגש וגורל יהודי עיראק כ``כ נגע לליבו. שעמד וקיבל על עצמו לומר אלף פעמים את כל ספר התהילים למען הצלת יהודי עיראק!... ועכשיו גמרתי את הפעם האלף..``- סיים רבי שמואל והוסיף ברוב ענווה.`` לא הייתי צריך לדבר על כך.. אבל כיון שנכנסת ברגע זה סימן שעליך לדעת..`` כך יש להרגיש בצערם של ישראל וכך יש להתפלל על צרות הכלל. ובוודאי יעניין אותכם לדעת. שהתפילות אכן התקבלו ובדרך נס ממש 30.000 אלף היהודים הצליחו לצאת מעיראק. וכולם הגיעו בשלום לישראל.