Cheap Trick!
Cheap Trick באילינוי, קרוב לשיקגו, יש עיירה בשם Rockford. זוהי עיירה תעשייתית קטנה ואפורה, אך כיאה לשמה, היא חייבת לפחות אגדת רוק אחת. בניגוד לאחותה הגדולה, שיקגו, שדרכה עברו אינסוף אמנים של בלוז, סול, Fאנק ורוק, מרוקפורד יצאה להקה גדולה אחת. להקה שחייה תמיד בשוליים של המיינסטרים, עם חיבה קלה לביזאר ולהמצאת כלי נגינה. להקה ששמה הולך לפניה בארצות הברית וביפן אך כמעט ולא מוכרת בשאר מחוזות העולם. להקה שאף אחד לא הצליח אף פעם לתייג – הם קצת Pאנק, קצת מטאל, קצת פופ, הרבה מלודיה – והרבה הרבה רוק'נ'רול. להקת Cheap Trick. הלהקה קמה בשלהי 1974, והיא מורכבת מארבעה חברים: הסולן הבלונדיני, לדעתי בעל אחד הקולות המיוחדים והעוצמתיים ביותר ברוק – רובין זאנדר (Robin Zander), שנשמע כמו שילוב של רוג'ר דאלטרי עם פיטר פרמפטון; הגיטריסט ריק נילסן (Rick Nielsen), אדם ענק (גם אישית וגם פיזית), "קלוץ", שנראה כמו ההיפוך המושלם מכוכב רוק, הוא למעשה הכוח היצירתי המרכזי בלהקה – הוא כותב את רוב השירים והוא אחראי לריפים העוצמתיים המאפיינים אותם. הוא גם אספן גיטרות מושבע, ואחד מסימני ההיכר שלו היא 5-neck (!!!) שעוצבה במיוחד בשבילו – באחד הלהיטים הגדולים שלהם, Surrender, הוא מנגן על 5 גיטרות שונות, ופעם הוא היה עולה לבמה כאשר תלויות עליו 5 גיטרות שונות ובמהלך השיר הוא היה מחליף בינהן! באיזשנו שלב, יצרו במיוחד בשבילו גיטרה אחת עם כל מה שהוא צריך בשביל לנגן את השיר. בנוסף, הוא חיבר מנדולינה לצ'לו לכלי שנקרא (איך לא) מנדוצ'לו; טום פטרסון (Tom Peterson) הבסיסט, מנגן בסגנון מאוד מלודי. גם לו יש חיבה לעיצוב כלי נגינה, והוא בנה את גיטרת הבאס בעלת ה-12 מיתרים הראשונה (4 מיתרים ראשיים, כל אחד מהם עם שניים משניים – על אותו רעיון של גיטרת 12 מיתרים, רק כאן זה 4X3 במקום 6X2). הוא עדיין מנגן עליה ברוב שירי הלהקה; ועם עד עכשיו הלהקה לא מוזרה מספיק – מגיע המתופף, באני קארלוס (Bun E Carlos) מונצואלה. שמן, קרח, עם חליפה, הוא נראה כמו הדוד הזקן והטרחן של שאר חברי הלהקה. מבחינת מראה, כל קשר בינו לבין רוק'נ'רול נראה תלוש לחלוטין... אך כשהוא מתיישב מאחורי התופים, הוא נהיה מתופף עוצמתי ודינמי, בעל נוכחות מאוד מאוד חזקה. החל משנת 1977, Cheap Trick שחררה שורה של אלבומי מופת – רוק טהור, מהיר ומשחרר עם שירי פופ-רוק ושירי אהבה מתקתקים מצד אחד, ושירים אפלים על התאבדות, רציחות ופדופיליה מצד שני, כאשר כולם מתערבבים עם כולם עד שלפעמים לא שמים לב מה זה מה. הלהקה פעילה עד היום באותו הרכב קלאסי שהצגתי לפניכם (למרות שלמספר שנים בשנות השמונים הם פעלו עם בסיסט אחר). לעניות דעתי, זאת אחת מהלהקות שהתעלמו ממנה הכי הרבה בפורום הזה – לא שזה מפתיע אותי, כי באמת לא מכירים אותם ממש מחוץ לארצות-הברית. אז אני החלטתי לתקן את ה"עוול", ולפתוח בסדרת ביקורות על האלבומים הקלאסים של הלהקה. זאת היתה הקדמה קצרה אודותם, ובקרוב אפרסם את הביקורת הראשונה על האלבום הראשון שלהם, Cheap Trick משנת 1977.
Cheap Trick באילינוי, קרוב לשיקגו, יש עיירה בשם Rockford. זוהי עיירה תעשייתית קטנה ואפורה, אך כיאה לשמה, היא חייבת לפחות אגדת רוק אחת. בניגוד לאחותה הגדולה, שיקגו, שדרכה עברו אינסוף אמנים של בלוז, סול, Fאנק ורוק, מרוקפורד יצאה להקה גדולה אחת. להקה שחייה תמיד בשוליים של המיינסטרים, עם חיבה קלה לביזאר ולהמצאת כלי נגינה. להקה ששמה הולך לפניה בארצות הברית וביפן אך כמעט ולא מוכרת בשאר מחוזות העולם. להקה שאף אחד לא הצליח אף פעם לתייג – הם קצת Pאנק, קצת מטאל, קצת פופ, הרבה מלודיה – והרבה הרבה רוק'נ'רול. להקת Cheap Trick. הלהקה קמה בשלהי 1974, והיא מורכבת מארבעה חברים: הסולן הבלונדיני, לדעתי בעל אחד הקולות המיוחדים והעוצמתיים ביותר ברוק – רובין זאנדר (Robin Zander), שנשמע כמו שילוב של רוג'ר דאלטרי עם פיטר פרמפטון; הגיטריסט ריק נילסן (Rick Nielsen), אדם ענק (גם אישית וגם פיזית), "קלוץ", שנראה כמו ההיפוך המושלם מכוכב רוק, הוא למעשה הכוח היצירתי המרכזי בלהקה – הוא כותב את רוב השירים והוא אחראי לריפים העוצמתיים המאפיינים אותם. הוא גם אספן גיטרות מושבע, ואחד מסימני ההיכר שלו היא 5-neck (!!!) שעוצבה במיוחד בשבילו – באחד הלהיטים הגדולים שלהם, Surrender, הוא מנגן על 5 גיטרות שונות, ופעם הוא היה עולה לבמה כאשר תלויות עליו 5 גיטרות שונות ובמהלך השיר הוא היה מחליף בינהן! באיזשנו שלב, יצרו במיוחד בשבילו גיטרה אחת עם כל מה שהוא צריך בשביל לנגן את השיר. בנוסף, הוא חיבר מנדולינה לצ'לו לכלי שנקרא (איך לא) מנדוצ'לו; טום פטרסון (Tom Peterson) הבסיסט, מנגן בסגנון מאוד מלודי. גם לו יש חיבה לעיצוב כלי נגינה, והוא בנה את גיטרת הבאס בעלת ה-12 מיתרים הראשונה (4 מיתרים ראשיים, כל אחד מהם עם שניים משניים – על אותו רעיון של גיטרת 12 מיתרים, רק כאן זה 4X3 במקום 6X2). הוא עדיין מנגן עליה ברוב שירי הלהקה; ועם עד עכשיו הלהקה לא מוזרה מספיק – מגיע המתופף, באני קארלוס (Bun E Carlos) מונצואלה. שמן, קרח, עם חליפה, הוא נראה כמו הדוד הזקן והטרחן של שאר חברי הלהקה. מבחינת מראה, כל קשר בינו לבין רוק'נ'רול נראה תלוש לחלוטין... אך כשהוא מתיישב מאחורי התופים, הוא נהיה מתופף עוצמתי ודינמי, בעל נוכחות מאוד מאוד חזקה. החל משנת 1977, Cheap Trick שחררה שורה של אלבומי מופת – רוק טהור, מהיר ומשחרר עם שירי פופ-רוק ושירי אהבה מתקתקים מצד אחד, ושירים אפלים על התאבדות, רציחות ופדופיליה מצד שני, כאשר כולם מתערבבים עם כולם עד שלפעמים לא שמים לב מה זה מה. הלהקה פעילה עד היום באותו הרכב קלאסי שהצגתי לפניכם (למרות שלמספר שנים בשנות השמונים הם פעלו עם בסיסט אחר). לעניות דעתי, זאת אחת מהלהקות שהתעלמו ממנה הכי הרבה בפורום הזה – לא שזה מפתיע אותי, כי באמת לא מכירים אותם ממש מחוץ לארצות-הברית. אז אני החלטתי לתקן את ה"עוול", ולפתוח בסדרת ביקורות על האלבומים הקלאסים של הלהקה. זאת היתה הקדמה קצרה אודותם, ובקרוב אפרסם את הביקורת הראשונה על האלבום הראשון שלהם, Cheap Trick משנת 1977.
אז לשימחתי יש עוד אחד ודרך אגב אחד השירים שלהם שאני הכי אוהב לתקלט הוא Ain't that a shame בגירסה מהופעה חיה שאני ישר ממקס אותו עם Surender גם גירסה מהופעה חיה וותאמין לי אף אחד לא נשאר אדיש לדבר הזה !!!