לדעתי זה גם אבל לא רק...
גם מל קולינס מוסיף המון לביצועים השונים (במיוחד אלה שהוא לא השתתף בהם במקור) ומוריד חלק מהכובד מלאטימר, למשל קח את Lunar Sea בו שניהם מנהלים דיאלוג גיטרה-סקסופון שנשמע ממש כאילו הם מתחרים אחד בשני, גם הביצוע ל Never Let Go משודרג בכמה רמות ובכלל רוב הביצועים בהופעה הרבה יותר "חדים" מאשר אלה באולפן. דווקא האלבומים של קאמל עם סינקלר הם לא כאלה טובים למרות הפוטנציאל שהיה שם, זה לאו דווקא אשמתו של סינקלייר כי בשני האלבומים ההם (Rain Dances ו- Breathless) כשהראשון מבחינה כרונולוגית הוא טוב לדעתי אבל לא אחיד ברמתו והשני בכלל לא משהו אולי חוץ מהקטע הקראווני Down on the Farm ועוד איזה שתי יצירות גם בגלל שאז התחיל מאבק הרעיונות בין לאטימר לבארדנס שהוביל לבסוף לעזיבה של בארדנס וגם בגלל שדי סירסו אותו מבחינה מוזיקאלית, זה מרגיש כאילו לא ממש נתנו לו להתבטא כמו שהצליח להתבטא הרבה פעמים בקראוון. (וחבל, כי סינקלייר גם היה זמר הרבה יותר טוב מכל השאר שם, לפחות לדעתי)
