את יודעת, נדמה לי שזוהי הזדמנות להצביע על נקודה מעניינת.
שאולי מתמצתת/חושפת דברים מועילים:
דומה שבהכרה שלך, לפי הבנתך, מספיק לך
להבין דברים כאלה ואחרים, בכדי להיות ערה, להיות במדיטציה וכו'.
בהכרה שלי, לפי הבנתי, כל זה זניח יחסית. הבנה כזאת או הבנה אחרת. זאת עדיין הבנה ותו לא. מנקודת מבטי, כדי להיות ערה או במדיטציה, עלייך לעבור "שינוי" הווייתי שאפשר לכנות "להזדהות פחות" או "להזדקף ולהתנער מבחינה פנימית" או "להתעורר" או בכל כינוי בלתי-מספק אחר. הבנה היא יותר תוצאת-לוואי מאשר גורם, במקרה זה.
לכן, דיבורים ונסיונות-הבנה כאלה ואחרים, בנוגע למחשבות, בנוגע לעצמי, בנוגע לכל דבר שהוא, אינם אלא קשקושים, מנקודת מבטי,
בהשוואה לערות הפנימית. קשקושים יכולים להיות מועילים, כשם שתנועות יכולות להיות מועילות, כשם שמזון יכול להיות מועיל, כשם שנשימה הינה מועילה מאד וכן הלאה; וכמובן שגם ערוץ הקשקושים (כדוגמת שיחה זו) מגוייס לטובת הגברת האור המענגת הזאת, אולם כל עוד עצמיותי החולמת
מחפשת את עצמה בתוך קשקושים והבנות, היא מוצאת עוד ועוד חלומות ונבלעת בתוכם.
מה שקוראים, פחות חשוב
מאיך קוראים.