גם כשהיא שרה בלייב בתחילת הקריירה שלה,
היא לה קול סביר מאוד שאותו היא פתחה ממש באותה תקופה במקום לשמר את הקול המדהים שהיה לה כשהיא הייתה קטנה. אני אחת שמכירה את הקריירה של בריטני בצורה מאוד מאוד מעמיקה והביקורת המאוד שלילית שיש לי כלפייה היא לא מהאויר. אני מכירה שירים רבים שלא שוחררו,בלדות אלקטרוניות או בלדות בכללי או שירים אחרים שלעומת כל השירים האחרים שלה,שיצאו באלבומים ובהוצאות רשימית,הם יותר מעניינים,טיפה יותר מורכבים ממה ופחות מסחריים ממה והם עדיין לטעמי האישי לא טובים מספיק ולא ממשים את הפוטנציאל שהיה יכול לצאת ממנה מבחינה ווקאלית ומבחינת עוצמת הרגש בהגשה. (אני מדברת למשל על שירים כמו Mad Love או Strip או אפילו Afterglow ו-Guilty שההפקות שלהם מצויינת ומעניינות ושונות מהטראש הנוראי שאני שומעת בלהיטים שלה ובאלבומים שלה. וגם בשירים הללו הקול שלה עדיין מאנפף,דקיק,מעיק ומפריע לי. בתוצאה הסופית השירים שלה רוב השירים שלה באלבומים נעים בין זבליים לבין משעממים,הקול שלה חסר רגש וגם אם היא מעורבת פה ושם בהפקה או בכתיבה היא עדיין לא יוצרת ואני לא מרגישה שום דבר שהיא מביאה מעצמה לשירים שלה. שום עוצמה,שום רגש,שום עניין,שום תיאטרליות. אפילו בשירים הלא משוחררים שלה שיש להם הפקות מצויינות. אפילו בשירים באין דה זה זון,שיש שם הפקות יפייפיות כמו Breath Of Me,The Touch Of My Hand או Early Morning. הדקיקות הזאת של הקול שלה,נשמע לי כל כך תקוע כזה,לא זורם,כאילו היא מצוננת,כאילו דחפו לה משהו לתחת. יש לה קול מכוער ומציק שמבחינתי מפריע לכל הזרימה היפה של ההפקות באלבום הזה.