Be Here Now - האם הוא כזה רע?

[sok777]

Be Here Now - האם הוא כזה רע?

מעניין יהיה לעסוק בסוגייה של האלבום השלישי - Be Here Now. האלבום ששבר שיאים ומכר מיליוני עותקים ומנגד - קיבל ממבקרי המוזיקה ביקורות שליליות למדי וחשוב מכל - נואל שונא ליאם אוהב. נתחיל מהתחלה - אחרי שלוש שנים מדהימות בתהילה (94'-96') בהן אואזיס הוציאו 2 אלבומים ששינו את פני המוזיקה הבריטית, המציאו משהו ייחודי שהיה חסר וגרפו לא רק מיליוני מעריצים ברחבי העולם אלא גם מיליוני פאונדים לכיסם, הוציאו אואזיס את אלבומם השלישי: Be Here Now. האלבום כביכול נחשב היה להבטחה הגדולה ביותר. אבל האם באמת הוא היה הבטחה גדולה? אני בכלל לא בטוח. מי שגרם לאלבום הזה להיות ברף הציפיות הגבוהה ביותר אי-פעם בבריטניה (וזו עובדה- הוא מכר הכי הרבה בשבוע הראשון שלו מה שאומר שהוא היה האלבום שהכי ציפו לו אי-פעם אז) זה לא הלהקה אלא דווקא המעריצים והמבקרים. אחרי אלבום כמו Definitely Maybe אתה לא יכול שלא לצפות לעוד דברים טובים שיגיעו, ואכן הם הגיעו - בMorning Glory. אחרי הוצאת שני האלבומים בהפרשים של שנה וקצת, אואזיס הייתה בפסגת העולם. האומה הבריטית חזרה להיות השולטת בעסקי המוזיקה, הבריטפופ פרח, ואואזיס היו אחת מהלהקות המוערצות ביותר בעולם. ההמולה סביבם הייתה כ"כ גדולה כמו שלא היה בבריטניה הרבה שנים, מה שגרם לציפיות גבוהות ולרף גבוה שהציבו המעריצים לאלבום שהיה אז עתיד לצאת (BHN). ניתן להוסיף ולומר שבאותו החודש שיצא האלבום, קצת לפני יציאתו, הופיעה הלהקה ב2 הלילות הידועים בKnebworth שם הופיעו מול 250 אלף איש ב2 לילות בלבד בזמן ש2.5 מיליון אנשים ניסו להשיג כרטיסים להופעה [אף על פי שהיא הייתה בחינם (כידוע לי), זה עדיין המון]. האלבום, שיצא החודש לפני 11 שנים, מכר ביום המכירה הראשון שלו מעל 420 אלף עותקים (!) ומעל מיליון עותקים אחרי שבועיים בלבד (!!). עד היום (לפי הנתונים מויקיפדיה) מכר האלבום 8 מיליון עותקים. אז איך זה יכול להיות שב10 שנים ו11 חודשים (אם נוריד את השבועיים של המכירות הראשונות) מכר האלבום "רק" עוד 7 מיליון עותקים? האכזבה כפי הנראה הייתה עד כדי כך גדולה שמעריצים רבים החליטו שלא לקנות את האלבום, או כמו שאומרים: 'כגודל הציפייה - גודל האכזבה'. הביקורות הראשונות לאלבום דווקא היה חיוביות, דבר שבגללו כנראה האלבום המשיך למכור טוב גם אחרי השבוע הראשון ליציאתו. אבל לאחר זמן מה הגיעו ביקורות מאוכזבות מהמעריצים שציפו לפחות לעוד מורנינג גלורי (ולמען האמת, אפילו שאני חושב שזה לא אפשרי - הם ציפו ליותר ממורנינג גלורי). הייתה אכזבה מהסאונד, מהשירים עצמם שנחשבו בינוניים לעומת השירים בשני האלבומים הראשונים. המבקרים קטלו את האלבום לחלוטין בטענה שהוא אלבום ברמה נמוכה ואולי דווקא בגלל העובדה שזו הייתה הלהקה הטובה ביותר בעולם באותה תקופה זה היה אפילו יותר נחמד ופשוט לקטול את האלבום. כנראה שמשהו השתבש בדרך אחרי Morning Glory. קשה להסביר את זה, אבל בצורה מטאפורית אפשר לדמות את זה לקבוצת כדורגל שזוכה באליפות ובגביע אירופה ועונה לאחר מכן אין להם יותר 'רעב' להצלחה כי הם השיגו כל מה שרצו בעונה הקודמת. כך גם באואזיס - ברור לכולם שהאחים גלאגר רצו להגיע לטופ של העולם, לשבת על גג העולם ולעשות מה שרק מתחשק להם, והם הגיעו לשם די במהירות. אחרי שהם עשו רוק טוב והפציצו את העולם עם 2 אלבומים נהדרים הם הגיעו לרמת אהדה גדולה שלא נראתה שנים בממלכה הבריטית (משנות ה70 ללא ספק לא נראתה כזאת הצלחה מסחררת), וכנראה שזה הספיק להם. אז נגמר קצת הרעב במנצ'סטר, וכל אחד התחיל להיות קצת יותר עצמאי וקצת יותר חמדן.. ההצלחה בטח לא עשתה להם טוב - היא גרמה ליותר שימוש בסמים "כי אפשר", לבזבוז כסף עצום ובכלל הרגשה כוחנית גדולה של כל אחד מהאחים גלאגר'ס מה שגרם לסכסוכים ביניהם והשאיר את המוזיקה ואת הרצון לעשות רוק כדבר קטן בצד שצריך לגעת בו גם פה ושם. אז למה בעצם הם עשו את Be Here Now? אואן מוריס, מי שהיה אז המפיק השותף של נואל באלבום, טוען כי "הסיבה היחידה שכולם היו שם הייתה כסף. נואל החליט שליאם הוא זמר חרא. ליאם החליט שהוא שונא את השירים של נואל.. הרבה סמים. מריבות גדולות. הרגשה רעה. הקלטות גרועות." כל הדברים הללו: הכוחניות שנצברה מההצלחה המסחררת, הסמים, המריבות, הכסף הגדול הם שגרמו לאכזבה הגדולה, הם שגרמו לאלבום לא להיות באותו קו מנצח שיצרו 2 האלבומים הראשונים של הלהקה. אפשר לראות ממקרים רבים איזו הרגשה והתנהלות הייתה בתוך הלהקה, כמו למשל: אי יציאתו של ליאם לטור האמריקאי עם יציאת האלבום מכיוון שהוא היה "צריך לקנות בית". הייתה שם אווירה עכורה שנבעה מההצלחה המסחררת שלמרות הפרצוף הקשוח והאופי הסגור אף אחד מהאחים לא יכל להתמודד איתה. Be Here Now יכל להיות אלבום הרבה יותר רע אם לא היה לשני החבר'ה הללו כישרון ענק - אבל למזלם יש להם, הוא פשוט לא נוצל עד הסוף באלבום הזה.

 

[sok777]

נהנתם עד כה? יש המשך..

היום המצב קצת שונה - מרבית המעריצים של אואזיס דווקא אוהבים את האלבום ומעריכים אותו ואת העבודה הנעשתה בו. מרבית המבקרים בשנים האחרונות מאז יציאת האלבום די משבחים את האלבום ואמנם לא טוענים שזו פיסת אומנות ייחודית כמו שני האלבומים הראשונים של הלהקה אבל עדיין טוענים כי זה אלבום טוב מאוד עם סאונד משובח ומספר להיטים ענקיים כמו: Stand By Me, Don't Go Away, All Around The World ועוד. לאחר שמיעות מרובות של האלבום אני יכול לומר בלב שלם כי זהו אינו אלבום רע. אני לא הייתי בגיל המתאים כדי לפתח ציפיות גדולות לאלבום בעת יציאתו, אבל בתור אחד שחי אואזיס בשנים האחרונות וחוקר אותם עד הפרטים הקטנים אני יכול לומר שמבחינתי האלבום הוא לא אכזבה. אין אלבום של אואזיס שאני לא אוהב וכל אלבום ייחודי ונותן היבט חדש בלהקה - וזה אמיתי. מצד שני, אני לא אשקר ואומר שאין לי אהבה גדולה יותר לשני האלבומים הראשונים כיוון שהם גרמו לי להתאהב בלהקה והם 'אואזיס', אין הסבר אחר. ב-Be Here Now יש משהו ייחודי - יש לו סאונד שונה משני האלבומים הראשונים אבל עדיין יש בו את הfeel ה'אואזיסי' - השירה המחוספסת והיפה של ליאם והריפים המגניבים והרוקיים של נואל. יש באלבום כמה שירי רוק מהטובים שיצא לי לשמוע בחיי ויש בו כמה מהלהיטים הגדולים של אואזיס שנשמעים מדי יום בכל מקום בעולם והדוגמא הטובה ביותר הוא השיר: Stand By Me. נכון, יש גם מספר שירים בינוניים באלבום, אבל אין אלבום שאין שירים כאלו (טוב נו, חוץ ממורנינג גלורי ודפנטלי מייבי). ייתכן כי הדעה שלי שהאלבום הוא טוב נובעת מכך שאני רואה את כל העניין בזווית ראייה שונה - אי אפשר לצפות מלהקה להשאר באותו הסאונד לאורך כל השנים ולספק עוד ועוד שירים באותו הליין. אם 4 אלבומי הסטודיו שהוציאה אואזיס אחרי 2 האלבומים הראשונים היו ממשיכים באותו הסגנון ובאותו הקו זה יכול היה להיות נחמד, אבל סביר להניח שזה גם היה בעיקר משעמם. כן, סביר להניח שאם הלהקה לא הייתה מסתנוורת מההצלחה המסחררת שלהם (כסף גדול, מיליוני מעריצים בכל העולם, הופעות ענק) ולא היו עושים דברים שטותיים (המון סמים, מריבות מטופשות ומיותרות שהתקשורת גרמה בעיקר) האלבום יכל להיות יותר טוב מאיך שהוא (וזה בהחלט אפשרי). אבל זה לא קרה. ואת ההסטוריה אי אפשר לשנות. הדברים קרו כפי שהיו צריכים לקרות כנראה ואנחנו זכינו לשמוע היבט שונה וחדש באואזיס - סאונד מקורי ומעניין. ריפים חדשים, שירים עם קלידים, הרבה אפקטים מוזרים שמאוד מוסיפים ועוד. מה באשר לדעת האחים גלאגר? נואל לא סובל את האלבום ושמעו אותו מתבטא באותו קו על האלבום שוב ושוב. הוא מנסה להכחיש את קיומו של האלבום כי מבחינתו האלבום גרוע מאוד. הוא מתאר: "יש לזה סאונד של.... כמה בחורים, על קוקאין, בסטודיו, לא שמים פס." נואל גם טוען (ובזה רבים מסכימים איתו) שהאלבום ארוך מדי (71 דקות ו-38 שניות). העובדה לכך שניתן לראות שנואל לא אוהב (בלשון המעטה את האלבום) היא שאף שיר מהאלבום לא נכלל בסטופ דה קלוקס - אלבום האוסף של הלהקה שיצא בסוף 2006. ליאם מתנגד לדעתו של נואל, כמובן. הוא טוען שזה אחד האלבומים הטובים של אואזיס ושהוא מאוד אוהב אותו ואת הסאונד שלו. אז נכון, Be Here Now דפנטלי מייבי לא עושה לאף אחד מורנינג גלורי, אבל הוא עדיין אלבום רוק מצויין בהסטוריית המוזיקה הבריטית ועדיין טוב בהרבה מאלבומים רבים של להקות גדולות אחרות.

 

[oasisforever]

סער באמת כתבת מדהים

הייתי חייב לציין את זה בהתחלה. לגבי האלבום: אחרי שני אלבומים ראשונים מדהימים לא נראה שיש להקה שיש להקה שמסוגלת להוציא אלבום שלישי ברמה דומה. אולי האלבום במעט פחות טוב אבל עדיין יש לו סגנון ושירים מעולים שהוזכרו למעלה. האלבום יצא בשנות השיא של הלהקה וחבל שהציפיות הגדולות ממנו אכזבו הרבה אנשים אבל מי שבאמת אוהב את הלהקה יודע להקשיב לשוני באלבום ולהעריך את האיכות שלו ויש לו הרבה.

 

[oasisfantoo]

לדעתי האלבום הזה הוא לא פחות מ-masterpiece!!!

אלבום שכל כך כיף לי לשמוע אותו!95% מהשירים באלבום הזה אני אוהב!

 

[RoySupernova]

פספוס לדעתי

be here now יצא בתקופה שלנואל עדיין הייתה את יכולת ההלחנה הגדולה שלו, שלדעתי הוא די איבד אותה לפחות בשני האלבומים שבאו אחריו (אני לא מחשיב כמובן את מאסטרפלן שבמילא stay young הוא השיר היחיד ממנו שנכתב בתקופת 96-97). רוב השירים באלבום לדעתי לא משתווים לשירים משני האלבומים הקודמים. אני חושב ששני השירים שבכל זאת יש להם סיכוי לא רע שייזכרו עוד הרבה שנים, הם stand by me ו- all around the world, שגם הוא אגב נכתב הרבה הרבה שנים קודם אז זה רק עוד סימן שאולי מראה כמה כתיבת השירים של נואל לא הייתה בשיאה באלבום הזה. ובכל זאת, כמעט בכל שיר יש רגעים מהנים שמראים שזו בכל זאת אואזיס, בסה"כ שנתיים אחרי וואטס דה סטורי. לדעתי לסטנדינג ולהיט'ן אין יותר מדי סיכויים בתחרות מול בי היר נאו. אבל עדיין, האלבום הזה הוא פספוס ענק, אם זה בגלל כל הציפיות, הסמים והמריבות או סתם חוסר השקעה מהלהקה. יותר מדי ליריקס מגוחכים, סולואים אחרי כל שורה (דו משמעי) שנשמעים בדיוק אותו דבר, מריחה ענקית של השירים (באמת בלתי אפשרי להאזין לאלבום מהתחלה ועד הסוף, זאת אומרת, אלא אם אתה מזוכיסט.) והפקה רעה מאוד לעומת ההפקה הנהדרת בוואטס דה סטורי, שעוד יותר קלקלה את העסק עם השטויות המפגרות שנואל רצה להוסיף לשירים בהשפעת הביטלס, ושלדעתי גם פספסה באיכות ששמעו את השירה של ליאם באלבום. אין ספק שהציפיות היו גבוהות מאוד. גבוהות כל כך שכנראה כמעט כל אלבום שהם היו מוציאים היה זוכה ללא מעט ביקורות מאכזבות כי ככה זה, המבקרים מחפשים את הטרגדיות, מחפשים את כישלון האלבום השני/השלישי/הרביעי שיגרום להם לעוד הנאה סאדיסטית. אבל אואזיס פשוט פישלו, התחילו להתנהג כמו האידיוטים הכי גדולים בעולם (וזה רק המשיך בתקופת סטנדינג) וזלזלו בקהל. נואל איבד את האובייקטיביות, את ההבנה של מה עושה שיר לגדול באמת והתחיל להתרכז בשטויות. ישנם רגעים רבים באלבום שאפשר להנות מהם מאוד, אבל רובם לא כאלה שאפשר להגדיר כשיאים עבור הלהקה, כשירים אגדיים, ויש יותר מדי קטעים מאכזבים. לא מפתיע כל כך שנואל התכחש לאלבום וניסה להיעלם מהעולם ושליאם החליט לעשות בדיוק הפוך ולצעוק שזה האלבום הכי גדול שלהם. ליאם אחרי הכול, הודה שהוא מרגיש נבוך היום לשמוע את הקול שלו אפילו בשירים כמו ליב פוראבר, אז מין הסתם לבנאדם יש בעיה די רצינית שזקוקה לטיפול. I don't believe in everything I see You know I'm blind so why you disagree ?see

 

[sok777]

בגדול אני מסכים איתך,

הוא פספוס. יכל להיות הרבה יותר גדול.. נואל בצעירותו ויכל להפיק הרבה יותר מכשרון ההלחנה שלו... הוא יכל להוציא עוד להיטי רוק שיכבשו את העולם ובמקום זה אלבום עם 3-4 שירים טובים והשאר בינוניים (לעומת 2 האלבומים הראשונים..). חוץ מ2 השירים שכתבת, לדעתי גם Fade In-Out ו-D'You Know What I Mean? שיר טובים מאוד. חוץ מזה שהאחרון ארוך מדי. אלו 4 השירים הטובים של האלבום. אחריהם יש גם את It's Gettin' Better Man ו-Be Here Now שהם שירים נחמדים מאוד עם מלודיה חמודה.

 

[sok777]

תודה לרועי שהאיר את עיניי לבלבול קטן-

כמובן שההופעה בKnebworth והפרישה של ליאם היו באוגוסט 96' ולא 97'.... קורה שמתבלבלים, מה אתם כועסים

?

 

[shmuelr]

קודם כל סער כתבת אחלה

תראה, אין מה לעשות האלבום הטוב ביותר הוא דפנטלי מייבי. ומורנינג גלורי הוא אחלה מלא בלהיטים אבל אחלה. הבעיה בBE HERE NOW היא בעיה שנוצרת בכל להקה מצליחה, שחושבת לעצמה בואו נעשה את הלהיטים שלנו והם כבר יפוצצו את כיסינו עד לאין מחסור. כמובן שמהגישה הזאת חייבים לצאת שיר או שניים יפים כי אחרי הכל אנשים כשרוניים עומדים מאחוריהם. יש לזכור שאף פעם לא ראיתי את נואל כמלחין גדול , אלא כהוגה מלודיות גאון!. וזה משהו שלא נעלם ממנו אפילו בתקליט המאכזב . בשירים כמו Fade in -out יש מלודיה מיוחדת ויפה. וBE HERE NOW יש מלודיה מאוד כיפית וחיובית. יש עוד כל מיני שירים טובים. אשר לא מגיעים ברמתם לדפנטלי מייבי. נואל עשה בתקליט הזה מעין "הפוך על הפוך" רצה להראות שהוא ארוך ומושקע בחשיבה בעקבות כל מיני ריפים של גיטרות ותוספות מוסיקליות כלולות אלמנטים, אבל צעד זה הוביל אותו להיות מוצג בעיני העולם כבנאדם אשר רוצה להאריך את התקליט בעוד דקות מאשר להוציא שירים חדים וחלקים אשר לא יהוו נטל על בסיסו של השיר. ואת זה הוא גם אמר בעצמו. תקליט טוב באופן כללי, המון שירי חרטא, אבל לכל להקה יש כזה דבר, אין שירים טובים בלי שירי חרטא.