Bar Crawl קטן בירושלים

[אילן רוזינר]

Bar Crawl קטן בירושלים

לפני כמה ימים ביקשתי המלצות כאן על פאבים בירושלים. מהתגובות הרכבתי רשימת חלומות רצינית – המון המון תודה לכל האנשים הטובים! בזכותכם היה לי ערב חלומי. החלומות לא תמיד מתגשמים במלואם, מתוך כל המקומות המתוכננים הייתי רק ב-4, אז אפשר להמשיך לחלום ולהגשים... א"ר, שלמען הפגישה אתה תוכנן כל העניין, ביטלה בהתראה קצרה. אבל הייתי כבר חם והחלטתי לעלות ירושלימה גם אם זה אומר לזחול לבד! מהדרך התקשרתי לכמה חברים מקומיים. ב"כ רק חזר הביתה מהגלריה שלו שבככר החתולות. ד"ש בדיוק עומד להדיח את הילדים ולהרדימם. מ"ו יוצא עוד 10 דקות מהבית בדרכו לבגנקוק. פ"א מתארגנת לשיעור סלסה. לכולם יש חיים אמיתיים ורק אני, בוקובסקי שכמוני, נצמד לתכנית השטותית שלי! הצילה את המצב א"ט, אלמנת הקש: אמה הסכימה לשבת עם הילדות, אבל רק מתשע וחצי, אחרי ההשכבה. השעה היתה שבע ורבע, לכן התחלתי את הזחילה לבד. השורה התחתונה: בשבילי, ירושלים חזרה (בזכותכם!) להיות העיר המועדפת למבצעים מהסוג הזה. יתרונותיה: הרבה מקומות שווים המרוכזים ברדיוס קטן; אווירה נינוחה ומשפחתית; קהל מגוון בתוך הפאבים; אלף חוויות קטנות בדרך מפאב אל פאב שמעניקות ערך מוסף אדיר לחוויה: תייר רוסי שיכור מנסה ללכת אתי מכות... נערים דתיים יושבים בחנות עם רגליים בתוך אקווריום של פירניות קטנות... אישה מבוגרת בקיוסק שותה וודקה מכוס ח"פ... חאפלה מרוקאית עם נגנים וריקודים מאחורי תריסים מוגפים של פיצוחייה... אריתראי שיכור עם מראה בוב מארלי רוקד בסמטאות השוק... איפה יש לך את כל העושר הזה בתל אביב הקונפורמית?

 

[אילן רוזינר]

בל ווד בר

עברתי ליד המקום עשרות פעמים ולא ידעתי, שבפינה של ריבלין שוכן מקום כה נחמד ואיכותי! הפאב מעוצב בעץ – סגנון של פאב בריטי קלאסי. דלפק ארוך, כמה שלחנות. הייתי שם מוקדם, היו מלבדי רק זוג בנות, אז אני לא יודע, מה הקהל בד"כ. לטענת הברמן, לא מעשנים בערב – ואכן, לא היה ריח סיגריות. התנגנה מוסיקה נעימה, בעיקר אולדיז אנגליים. יש להם מבחר וויסקי מרשים ביותר: כ-60 סינגלים רשומים, ולטענת הברמן עוד הרבה בקבוקים באוסף הפרטי. המחירים בחלק התחתון של הטווח המקובל. שתיתי גלן דולן, 74 ₪. מבחר הבירות, כ-15 ברזים, פחות מרשים: יש הרבה סתם (טובורג ומשקאות דומים) וייצג גדול של "בירות כוסיות" (הביטוי הוא של הבת של א"ר, לא שלי): שני קסטיל, שני ברבר, משהו עם אפרסק (לינדמנ'ס אולי?). יש תפריט אוכל פאבי-טיפוסי: פיש-נ'-צ'יפס, נקניקיות, סלטים, סנדוויצ'ים וברוח הזמן, אף קרפצ'ו. בסך הכל, נראה כמו מקום איכותי, תחנה ראויה בכל סיבוב פאבים. ותודה רבה ל-londi81 ששלחה אותי לשם ולnomad21- ולשמש אדומה17 שחיזקו את ההמלצה!

 

[אילן רוזינר]

גלן בר

התחנה הבאה היתה גלן בר. אם צריך לתאר את המקום במילה אחת, אז הנה: וואו! ואם מותר להשתמש בשלוש, אז: ווא, וואו, וואו!!! זה מקום אמיתי, המיועד להארד קור של חובבי אלכוהול. קיר ענק המלא משקאות. בדומה לווד בל בר, כ-15 ברזים, אבל איזה! סמיקלאוס, הובגובלין, שימאי טריפל... משהו כמו 100 סינגלים, בעיקר סקוטיים, אבל יש גם צ'כים או צרפתים – שמעתם על כזה דבר? התמחור ההוגן ביותר שראיתי בארץ, לדוגמא, גלנפידיך 12 עולה 39 ₪, לדאיג 36! (אני מצטט מהאתר אינטרנט). אני שתיתי ברוכלאדיך 1989 (75 ₪) ובאלבלר 1997 (70 ₪). ויש שם עושר בכל יתר המחלקות: קלבדוסים, רומים, טקילות, עראקים (גם תוצרת בית, כיבדו אותי בטעימה) – הרבה סוגים שלא ראיתי בשום מקום אחר בארץ. המקום היה ריק בהתחלה, אחר כך נכנס זוג, נשמע כמו דוקטוראנטים בביקורת ספרותית (או תרבותית, לך תדע). ברמנית חייכנית נטולת פוזה, בעל בית – ידען אמיתי בכל הקשור באלכוהול. איזה איש רציני! העברתי שעה וחצי נעימה ביותר בשיחה אתם, על אלכוהול ועל החיים. לא רציתי לצאת, אז לא הגעתי לבר נוסף שהיה בתכנית... המקום עצמו מעוצב בפשטות: דלפק ארוך ועוד מדף לאורך הקיר, רק בקומה השנייה יש כמה שלחנות. לפי הריח, ברור שמעשנים שם ברמות. כנראה שבגלן בר כדאי להתחיל את הערב, בטרם המקום מתמלא. מוסיקה שקטה ונחמדה, לא יודע, מה שומעים בערב. אוכל אין (טוסטים, נאצ'וס), אבל אפשר להזמין המבורגרים מבלאק הסמוך. כפי שנורמה ג'ין ופורטר ובניו בתל אביב מצדיקים ירידה לרגל מירושלים, גלן בר ראוי לעלייה לרגל מתל אביב. ברור לי שכל סיבוב הבא שלי בירושלים יתחיל מהמקום הזה. ותודה ל-nukke שהביאני עד לשם ול-babiji שהצטרף להמלצה והוסיף פרטים!!!

 

[אילן רוזינר]

חמישה במאי

א"ט היתה רעבה והיא גם לא שתיינית גדולה, אז אחרי שנפגשנו, הלכנו לכוון אחר ולאיזור אחר. כשהאוטו נכנס לרחוב אגריפס, הג'י-פי-אס אמרה שהיא עייפה, כואב לה הראש וכיו"ב תירוצים ומרגע זה אי אפשר היה לקבל ממנה הכוונה ליודל'ה. החנינו והתחלנו לחפש את יודל' ברגל. תיאור סמטאות השוק בלילה ראוי לתיאור ע"י מישהו עם כושר כתיבה טוב משלי, אבל זו בהחלט חוויה. לא מצאנו את יודל,ה, אבל פתאום נתקלנו במקום נחמד – ומלצר חביב אמר לנו שזה חמישה במאי, אחד המקומות שהיו בתכנית. התיישבנו. המקום עצמו הוא כוך קטן מלא בעשן סיגריות, אבל התנורים מחממים היטב את השלחנות בחוץ. במרחק 10 מטר מהמסעדה עומד רמקול אימתני שמשמיע מוסיקה בווליום – אבל מכוון שהרמקול מופנה לכוון ההפוך מהמסעדה, בהחלט אפשר לדבר. המקום היה מלא. הקהל מדהים, כולם מין סטודנטים כאלה של בצלאל (אולי אפילו מארכיטקטורה!). שרות חברי, כיאה למסעדת שוק, אבל לא מעיק. תענוג לשבת. יש 2-3 ברזים נחמדים, יש מבחר יפה של בקבוקים ישראלים, קצת אלכוהול, בין היתר, 3 סינגלים. שתיתי לנגוולין 12, 78 ₪, מחיר סביר מאד. א"ט שתתה יין חם עם תוספות (32 ₪), אמרה שטעים. בשלב מאוחר יותר קיבלנו גם צ'ייסרים של עראק על חשבון הבית. אכלנו סרדינים (29 ₪): 4 ברוסקטות קטנות עם מוצרלה ועגבניה, טעים מאד. הדבר המעצבן היחיד היה התיאור שלהם בתפריט, כמו כל יתר התפריט, בשפה האינפנטילית המטומטמת שיצאה מהשוק בי"ם וכבשה את כל הארץ, משהו כמו "סרדינים מרוקאים שאנחנו עושים לבד" וכו'. טוב, ניחא, שאלה יהיו הצרות שלנו. קיבלנו גם צלוחית של צנונית חתוכה מאיכות אידיאלית, עם בצל ירוק חתוך, פלפל ומלח גס. קשה להאמין איך דבר פשוט כל כך יכול להיות טעים כל כך! בקיצור, מקום נעים מאוד, ירושלים האמיתית. ותודה רבה ל-londi81 ששלחה אותנו לשם ול-Tanaqui שהוסיפה פרטים!

 

[אילן רוזינר]

יודל'ה

אחרי ששוטטנו ארוכות בשוק בשאיפה להגיע אל יודל'ה החמקמק (כמו שהגיבור של מוסקבה-פטושקי שוטט במוסקבה בחיפוש אחר הקרמלין) – פתאום ראינו אותו, ניצב דווקא בסמוך לצומת המוכר של סימה-סמי-סומו! תעתועי ירושלים, עוד נקודת זכות לשתייה בעיר. איך שאתה נכנס למקום הזה, אתה מבין שהגעת למקום מגניב. ליתר דיוק, מקום מאגניב, במלעיל. כשיצאנו, א"ט אמרה שהמקום בהחלט הולם את התיאור בארץ נהדרת (בערך הדקה ה-18 כאן, גדול: http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/eretz_nehederet-s8/VOD-05d065df238ee21006.htm). הטבחים פתאום מתחילים לדפוק על הנוירוסטה לקצב המוסיקה או לשיר, מדברים אתך כמו עם האח הקטן הדביל, בקיצור, כל הגינונים. אמנם יושבים סביב לדלפק ויש אי אלו משקאות, זו כנראה יותר מסעדה, או ליתר דיוק, "מקום", מאשר בר. השתייה שם היא לא העיקר – וגם האוכל בעיקר משרת את ה"קטע". יש כמה סינגלים בסיסיים. היה להם מבצע על גלנמורנג'י – אתה קונה שוט ומקבל גם בקבוקון בנפח זהה – 59 ₪, שתיתי. אכלתי טרטר פילה בקר (40 ₪). היה למנה פוטנציאל, אבל הוא נהרס (לטעמי) ע"י כמות גדולה מאד של חומץ, שלא השאיר מקום לטעמים נוספים. בצד היה שם מעין ממרח של חצילים, שביחד אתו אפשר היה לאכול את המנה, אבל היה מעט מדי ממנו. א"ט אכלה פולנטה עם עוד משהו (לא התעמקתי) – טעמתי קצת – הטעם נראה לי פנטסטי, גם היא התלהבה (56 ₪, קצת מצחיק עבור החומרים האלה). לקינוח הזמנו משהו בתוך צנצנת על בסיס חמאת בוטנים. לא חשבתי להתעניין במנה, אני שונא מתוק, אבל טעמתי – ואכלתי כמות מכובדת, היה ממש ממש טעים. עכשיו, כשאני כותב, אני רואה שמשום מה, הקינוח לא הופיע בחשבון (שגם הוא הגיע בצנצנת) – תודה רבה, יודל'ה! יודל'ה הוא לא מסוג המקומות שאני מת עליהם. למשל, אני באופן שיטתי נמנע מלבקר באחיו הגדול, מחניודה (או איך שמאייתים את זה). ספק אם אחזור ליודל'ה. יחד עם זאת, זו היתה בהחלט ארוחה נעימה וחוויה משעשעת ואני שמח מאוד שהגענו לשם. וגם מבחינה סוציולוגית, היה חשוב להתחבר למקור של אופנת המסעדות הנוכחית (שאולי, אולי לא תמשך השנה). ותודה ל-londi81 שהביאנו לשם!

 

[ירושלמי חדש1]

חבל שאתה מדיר רגליך ממחניודה

מקום אדיר אדיר אדיר, לדעתי המסעדה הטובה ביותר בארץ (והייתי במיטב המקומות - גם אם לא בכולם). עדיף כמובן להישאר שם במחוזות המנות הראשונות ולא העיקריות (כך מצאתי שאפשר לתת לשפים להוציא מעצמם את המיטב), אבל האיכות... לא פחות ממעולה. נראה לי שזה שאני ואשתי בוחרים לחגוג שם את האירועים החשובים שלנו אומר את הכל.

 

[prizman]

המסעדה הטובה בישראל?

אני לא ממש משוכנע בזה. אבל היא מוצלחת למדי. אם היו מסוגלים לוותר על אפקט הרעש זה היה מוצלח עוד יותר לדעתי.

 

[ירושלמי חדש1]

עניין של טעם, כמובן

אכלתי במזללה של אדוני, ברפאל, במסה ובעוד כמה שברחו לי מהראש, ועדיין - שם היה לי הכי טעים. ושוב, הקטע של הרעש הרבה הרבה יותר טוב אם בוחרים לשבת על הבר ולא בשולחן.

 

[prizman]

אין בעיה.

אכן שאלה של טעם. אין סיבה להתווכח על הדברים האלה. העיקר שאתה נהנה.

 

[אילן רוזינר]

בפעם הבאה

התקליט, הוידיאו, הקסטה, אוגנדה ואל ביר. קזינו דה פריז וביר גרדן בשייח ג'רח (אם londi81 תוכל בבקשה לכוון אותי לשם) – בפעם שאחרי הפעם הבאה. אם ירצה ה', ישתבח שמו. תודה לירושלמית1234, nomad21, Tanaqui, babiji, ו- nukke שסיפרו על המקומות הללו! תחי ירושלים!

 

[londi81]

שמחה שנהנית - לעניין הביר גארדן..

אז ברחוב שמעון הצדיק, בין בסיס מג"ב לשייח ג'ראח יש שורה של מסעדות משובחות. האמצעית היא הבלו דולפין, שהיא מסעדה ערבית משובחת לטעמי, השמאלית (מזרחית על הכביש) נקראת אסקנדיה והיא חביבה על דיפלומטים ומגוון עובדי הארגונים ההומינטריים אבל אני חושבת שהיא לא בשורת ענק, מימינה של הבלו דולפין יש מקום שאני קוראת לו הביר גארדן אבל לא באמת קוראים לו ככה (אבל אני מוכנה לעשות בימים הקרובים סיבוב קטן בדרכי חזרה מהאוניברסיטה ולעמוד על שמו האמיתי), זו חצר די גדולה מסוככת בגפן, עם שולחנות המכילים את הקהל האקלקטי ביותר בעולם (משפחות פלסטיניות אמריקאיות, בכירי הרש"פ, דיפולמטים, וירושלמים אינטלקטואליים). המקום דובר אנגלית, יש לו בירות סטנדרטיו + טייבה מהחבית (כולל גם את הטייבה הכהה והכה מעולה שלא מצאתי מהחבית בשום מקום אחר), שמוגשות לשולחן עם תלוחית תורמוסים. אני חשובת שיש גם אוכל אמיתי אבל הוא לא נראה לי מוצלח. לא הייתי מגיעה למקום ביום שמזג האוויר לא מאפשר לשבת בחוץ - אבל חוץ מזה הוא מקום מעולה, והוא כבר מזמן נבחר על ידי בתוך הבירה הקרובה ביותר לקמפוס שאיש לא מכיר (אני לוקחת לשם מבקרים מחו"ל שנהנים מאוד מהקוסמופוליטיות המתפרצת ופעם גם יצאתי לשם לדייט בתשעה באב [זה בדיוק נפל על הרמאדן והם לא הגישו אלכוהול אבל זה סיפור אחר])

 

[אוכל ומבשל]

אין כמו ירושלים

לברוח בתשעה באב לפאב באיזור הערבי כדי לגלות שלא מגישים שם בירה בגלל הרמדאן... כמו צ'יזבורגר במקדונלדס בתוך לחמנייה כשרה לפסח.

 

[אילן רוזינר]

תודה רבה על ההכוונה!

נראה לי בדיוק מקום כלבבי. אבל באמת, בתור תל-אביבי (שכידוע, כאן השמש לעולם אינה שוקעת ובריזה חמימה מנשבת תמיד מהים), התעלמתי מהנושא האקלימי. אחכה טיפה עד שיתחמם - ואגיע.

 

[dfl]

הבלו דולפין עדיין קיימת?

כי מקורותי מספרים אחרת. ולא עונים שם לטלפון. מתי הארוחה האחרונה שם שאכלת או ששמעת עליה?

 

[nukke]

תודה לך שחזרת לספר - עכשיו חייבת לבדוק בעצמי

את הגלן. ואת הביר גארדן בשייח ג'ראח, עד לנסיעה הבאה לטייבה

 

[babiji]

טייבה

את מדברת על הפסטיבל השנתי? או שהם מקבלים גם מבקרים עצמאיים? פרטים יתקבלו בברכה...

 

[nukke]

מקווה להגיע לאוקטוברפסט, אבל ביקרתי עצמאית

וכתבתי על זה כאן: בירה טייבה

 

[מיתר44]

הכתיבה שלך היא ספרות במיטבה

אני קורא את הדיווחים שלך בהנאה מרובה למרות שאיני מחובבי ברים בלשון המעטה. מפליא אותי הידע הרב שאתה מפגין בשמות שוברי שיניים של ויסקי. במחניודה סעדתי פעמיים. בשניה היה זה סביב שולחן קטנטן בישיבה צפופה ובאווירת רעש לא הגיונית למי שמעוניין להינות מהאוכל בעיקר. בפעם הראשונה סעדתי על בר המטבח וזה היה כייפי, כמעט כמו באטלייה של רובושון לכן, בסופו של דבר, אני כן ממליץ בפניך לאכול שם, על בר המטבח.

 

[ירושלמי חדש1]

אם במחניודה, אז ברור שעל הבר

בשולחנות ישבתי פעם אחת, וממש לא אהבתי. על הבר הרגיל(או בר השף, שעליו מוגשת רק ארוחת הטעימות) הרבה יותר כיף. מה גם שהברמנים נמצאים צמודים לכל מיני בקבוקים שווים, וכך יוצא לך לקבל "סופים של בקבוקים", שוטים מפה ומשם ושאר ירקות.

 

[אילן רוזינר]

שמות הוויסקי הם לא כזה סיפור,

בסך הכל, יש פחות מ-100 מזקקות בסקוטלנד, ואין בעיה עקרונית ללמוד לבטא את שמותיהן (אם כי, תפסתי את עצמי בטעות בדווח שלי). ככלל, וויסקי סינגל מאלט הוא, בעיניי, עולם מעניין מאד ששווה לימוד והעמקה. על אף המספר המצומצם של יצרנים, כמות גווני הטעם מעוררת השתאות. אני מעריך מאד את טעמך, לכן אקח את המלצתך לבקר במחניודה ברצינות רבה. ותודה על הפרגון. כשהוא בא ממך, יש לו ערך מיוחד.