chatenoire
New member
BANG! - חוות דעת
בשבוע-שבועיים האחרונים אנחנו נהנים משפע משחקים חדשים שערן רכש, פנינים אחד-אחד, כל משחק בדרכו הוא. השעה המאוחרת של הלילה (או המוקדמת של הבוקר. פרספקטיבה זה הכל) נתנה בי השראה לכתוב חוות דעת קצרה על המשחקים, אבל סביר להניח שאחרי אחד אני ארדם על המקלדת, אז אתחיל מהקצר מכולם ואשאיר אתכם במתח עד מחר. ערן - ראה זאת כהזמנה פתוחה לביקורות משלך, אתה יודע שאני נהנית לקרוא אותן. באנג (Bang!) הדבר הכי בולט בבאנג הוא שהוא בא בקופסה הכי קטנה מכולם. הוא מכיל כמה עשרות קלפים וזהו; בלי צ'יפים, מפות, אוניות, אוצרות ומשאבים. נוח ולא מאיים מצד אחד, אבל גם משמעותית פחות שייני. המשחק, שמתרחש בעיירות הרדומות של המערב הפרוע, מחלק את השחקנים למספר תפקידים, לכל אחד מטרה שונה לסיום המשחק. השריף, למשל, צריך לחסל את שני פורעי החוק ואת הרנגייד ("עריק, בוגד" לפי מורפיקס) על מנת לנצח, בעוד כל פורעי החוק (שניים לפחות) צריכים בסך הכל להוריד את השריף לנצחון משותף. התפקידים, מלבד זה של השריף, סמויים מעיני השחקנים האחרים, מה שמוסיף עניין, אתגר ותחושה קלה של פארנויה. כמו כן זה מעניק לשריף תירוץ לירות בסגן שלו שוב ושוב. מעבר לתפקידים השונים מקבל כל שחקן גם דמות מערבונית קלאסית בעלת יכולת מיוחדת כלשהי, כמו מרחק גדול יותר מהאחרים, אפשרויות להתחמק מיריות או גניבה מנוולת של קלפים מידיהם הקרות של דמויות מתות. כל המשחק מתבצע בעזרת שליפה של קלפים על שחקנים אחרים או על עצמך, קלפים כמו BANG! המובן מאליו, Missed הנחשק שגורם ליריה עליך לפספס, ו"בירה" שמחזירה לך נקודת חיים, תוספת מבורכת כשהשריף שלך יורה בך שוב ושוב. מעבר לאלה ישנם קלפי "אביזרים" כמו כלי נשק עם טווח גדול מהרגיל או סוסים שמרחיקים אותך מכל היריות שמתעופפות לכל עבר, וקלפים עם אפקטים מיוחדים (מצויר עליהם ספר קטן שמשמעו "תקראו בחוברת מה הקלף הזה אומר"), למשל אינדיאנים שיורים בכל השחקנים האחרים או דינמיט, שעובר משחקן לשחקן עד שמישהו שולף קלף בטווח מסויים ומתפוצץ תוך גרימת נזק עצום לעצמו ופליטת קללות עסיסיות באיטלקית. קלפי המשחק כתובים באנגלית ובאיטלקית, ועדיין אין לי מושג אם זה בגלל שהמשחק מאיטליה, או בשביל תחושת מערבון הספגטי. בכל אופן אין ספק שקריאות "מאנקאטו!" בכל פעם שיריה מפספסת את מטרתה או ההצהרה "פריג'יונה!" כשאחת הדמויות נכנסת לכלא הוסיפה להנאה הכללית מהמשחק. המגוון של הקלפים לא אדיר; אחרי כמה סיבובים הם חוזרים על עצמם, ואחרי משחק או שניים אתה מכיר את כולם בעל-פה. למזלנו זה לא פוגע במשחקיות יותר מדי, בעיקר בגלל הגיוון ביכולות הדמויות והחלפות התפקידים: לשחק שריף שמנסה להפיל את כולם זו חוויה שונה לגמרי ממשחק כרנגייד, בו צריך להפטר גם מהשריף וגם מהפושעים, אבל לא לתת לפושעים לנצח ע"י הריגת השריף קודם. מסובך? מעט, אבל משחק מוצלח ופני-פוקר מצד הרנגייד יכולים להביא לו נצחון נאה, במיוחד אם השריף מוצא לנכון לירות בסגן שלו שוב ושוב. בקיצור, אחרי שלושה משחקים בשלושה תפקידים שונים ושלוש דמויות שונות אני עדיין מרוצה מהמשחק, ובאופן מפתיע אפילו לא נמאס עליי עדיין השיר "My Baby Shot Me Down". בהעדר יכולת הערכה מספרית אמנע מלתת ציונים, אבל אומר לסיכום, "אל גרינגו, מאנקאטו פריג'יונה אפאלוסה! באנג באנג בירה!"
בשבוע-שבועיים האחרונים אנחנו נהנים משפע משחקים חדשים שערן רכש, פנינים אחד-אחד, כל משחק בדרכו הוא. השעה המאוחרת של הלילה (או המוקדמת של הבוקר. פרספקטיבה זה הכל) נתנה בי השראה לכתוב חוות דעת קצרה על המשחקים, אבל סביר להניח שאחרי אחד אני ארדם על המקלדת, אז אתחיל מהקצר מכולם ואשאיר אתכם במתח עד מחר. ערן - ראה זאת כהזמנה פתוחה לביקורות משלך, אתה יודע שאני נהנית לקרוא אותן. באנג (Bang!) הדבר הכי בולט בבאנג הוא שהוא בא בקופסה הכי קטנה מכולם. הוא מכיל כמה עשרות קלפים וזהו; בלי צ'יפים, מפות, אוניות, אוצרות ומשאבים. נוח ולא מאיים מצד אחד, אבל גם משמעותית פחות שייני. המשחק, שמתרחש בעיירות הרדומות של המערב הפרוע, מחלק את השחקנים למספר תפקידים, לכל אחד מטרה שונה לסיום המשחק. השריף, למשל, צריך לחסל את שני פורעי החוק ואת הרנגייד ("עריק, בוגד" לפי מורפיקס) על מנת לנצח, בעוד כל פורעי החוק (שניים לפחות) צריכים בסך הכל להוריד את השריף לנצחון משותף. התפקידים, מלבד זה של השריף, סמויים מעיני השחקנים האחרים, מה שמוסיף עניין, אתגר ותחושה קלה של פארנויה. כמו כן זה מעניק לשריף תירוץ לירות בסגן שלו שוב ושוב. מעבר לתפקידים השונים מקבל כל שחקן גם דמות מערבונית קלאסית בעלת יכולת מיוחדת כלשהי, כמו מרחק גדול יותר מהאחרים, אפשרויות להתחמק מיריות או גניבה מנוולת של קלפים מידיהם הקרות של דמויות מתות. כל המשחק מתבצע בעזרת שליפה של קלפים על שחקנים אחרים או על עצמך, קלפים כמו BANG! המובן מאליו, Missed הנחשק שגורם ליריה עליך לפספס, ו"בירה" שמחזירה לך נקודת חיים, תוספת מבורכת כשהשריף שלך יורה בך שוב ושוב. מעבר לאלה ישנם קלפי "אביזרים" כמו כלי נשק עם טווח גדול מהרגיל או סוסים שמרחיקים אותך מכל היריות שמתעופפות לכל עבר, וקלפים עם אפקטים מיוחדים (מצויר עליהם ספר קטן שמשמעו "תקראו בחוברת מה הקלף הזה אומר"), למשל אינדיאנים שיורים בכל השחקנים האחרים או דינמיט, שעובר משחקן לשחקן עד שמישהו שולף קלף בטווח מסויים ומתפוצץ תוך גרימת נזק עצום לעצמו ופליטת קללות עסיסיות באיטלקית. קלפי המשחק כתובים באנגלית ובאיטלקית, ועדיין אין לי מושג אם זה בגלל שהמשחק מאיטליה, או בשביל תחושת מערבון הספגטי. בכל אופן אין ספק שקריאות "מאנקאטו!" בכל פעם שיריה מפספסת את מטרתה או ההצהרה "פריג'יונה!" כשאחת הדמויות נכנסת לכלא הוסיפה להנאה הכללית מהמשחק. המגוון של הקלפים לא אדיר; אחרי כמה סיבובים הם חוזרים על עצמם, ואחרי משחק או שניים אתה מכיר את כולם בעל-פה. למזלנו זה לא פוגע במשחקיות יותר מדי, בעיקר בגלל הגיוון ביכולות הדמויות והחלפות התפקידים: לשחק שריף שמנסה להפיל את כולם זו חוויה שונה לגמרי ממשחק כרנגייד, בו צריך להפטר גם מהשריף וגם מהפושעים, אבל לא לתת לפושעים לנצח ע"י הריגת השריף קודם. מסובך? מעט, אבל משחק מוצלח ופני-פוקר מצד הרנגייד יכולים להביא לו נצחון נאה, במיוחד אם השריף מוצא לנכון לירות בסגן שלו שוב ושוב. בקיצור, אחרי שלושה משחקים בשלושה תפקידים שונים ושלוש דמויות שונות אני עדיין מרוצה מהמשחק, ובאופן מפתיע אפילו לא נמאס עליי עדיין השיר "My Baby Shot Me Down". בהעדר יכולת הערכה מספרית אמנע מלתת ציונים, אבל אומר לסיכום, "אל גרינגו, מאנקאטו פריג'יונה אפאלוסה! באנג באנג בירה!"