Annie Leibovitz

[סלסרו]

Annie Leibovitz

אתמול הייתי בתערוכה של Annie Leibovitz במוזיאון ברוקלין (בעצם - הגעתי באיחור, ולא הכניסו אותי). ראיתי כמה ראיונות איתה שבהם היא מדברת על סוזאן סאנטוג, אבל בשום ראיון, לא היא ולא המגישים אמרו שהם היו מאהבות (למרות שזה ברור), ולא הוזכרה המילה "לסביות". חפשתי קצת ברשת עליה, ומצאתי שאני לא היחיד שזה העלה אצלו גבה: Dancing around the issue.

 

[ro99]

אכן, נושא מאוד שנוי במחלוקת

לא מדובר פה רק ברגישות של ניוזוויק, אלא גם בכל ראיון שנערך גם עם אני ליבוביץ וגם עם סוזאן סונטג. אין פורום לסבי שאני מכירה (טוב, חוץ מפורומים לסבים ישראלים...) שבו לא עפו נוצות מרוב חילוקי דיעות בנושא. יש המון חוסר קבלה של כך שסונטג סירבה להציג את עצמה בפומבי כלסבית/ביסקסואלית. דעתי האישית היא שלכל אדם ואדם יש את הזכות לשמור על חייו הפרטיים כבדיוק זה ואין לנו את הזכות לדרוש מהם להיות אייקונים למענינו. אבל זה רק על קצה המזלג כי אני צריכה לזוז עוד שנייה.

תודה על המאמר - אקרא אותו בשלימותו מחר, נראה לי. והנה ראיון עם אני ליבוביץ שקראתי לא מזמן בתמורה למאמר שלך. מותר לי גם להגיד שלא שומעים ממך הרבה, אבל כשכן אז זה בסדרך כלל worth the wait?

 

[סלסרו]

תודה על ההבהרה

לא ידעתי אם זו היתה בחירה שלה, או רגישות/PC של התקשורת, או מה. הסיפור שלה, סיפור טוב. יש לה כמה תמונות חזקות של סנטוג על ערש דוויי. הכתבה עשתה לי עוד יותר חשק לראות את התצוגה..

 

[odedee]

דעתי

ככל שמדובר באנשים מבוגרים יותר, יש יותר הומופוביה מופנמת, וסטנדרטים אחרים של "גאווה" ו"מה ראוי". לכן מצניעים את הנטייה המינית, גם אם היא לא סוד, בבחינת "אולי משהו שלא צריך להתבייש בו, אבל גם לא צריך לספר עליו יותר מדי". אני מאמין שזה משתנה ככל שחולף הזמן. אני חושב שהחברה השתנתה מאוד לטובה בכל הקשור לזה מאז שאני הייתי נער, ומקווה שהדברים יהיו אחרים מקצה לקצה בעוד דור.

 

[Noile]

ואולי לא

כל דמות ציבורית מחפשת לדון בחיי המין שלה בתקשורת?

 

[ro99]

שוב אנחנו מסכימות

חשוב לזכור שמדובר פה באני ליבוביץ וסוזאן סונטג, לא פחות ולא יותר, כך שאני חושבת שהפירוש של הומופוביה מופנמת של אנשים מבוגרים לא בדיוק תופסת פה: הפתיחות, הנועזות, המודעות העצמית, הליברליות הכללית, ואורח החיים ששובר מוסכמות פה (ובסביבה שלהן) עובר את הגבולות של הרבה אנשים צעירים בהרבה פה בפורום... אני למשל סולדת מתרבות החשיפה האישית שבמרכז מעייניו/ה של כל תת-סלבריטי מצוי כיום. זה מין עוות של אינטימיות (לעיתים קרובות) מטומטם ו-dysfunctional להחריד. חוסר היכולת להפריד בין סקרנות חולנית ורעב לרכילות של הקהל הרחב (שאוטוטו ישתעמם ויעבור לרעות בשדות אחרים) ובין סימפטיה וקירבה אמיתיים של אנשים קרובים בשר ודם הם פתולוגיה מיוחדת במינה בעולם הרדוד שבהם סלבריטיז הם השמש והירח והכוכבים בשמיים. כפסיכולוגית, לראות אותם בפעולה זה כמו לצפות בתאונת דרכים: קשה להסית את המבט אבל באותה מידה מזעזע... אני מעריכה את הצורך של אנשים יותר מיושבים בדעתם לשמור על מידה מסויימת של פרטיות = שפיות דעת. Frankly, my dear, it's nobody's business. זה רחוק שנות אור מדוגמאות של הומופוביה מופנמת שכל כך בולטות בתקופה האחרונה (ראה אוונגליסטים שנזרקים מהארון בעל כורחם, וכו') שבהן היה מצב של מלחמה נגד זכויות גייז וכו' כמסווה. כאן העובדות בשטח מראות אך ורק על מקרה של צנעת הפרט.

 

[odedee]

חיי המין?

האדם שאיתו חלקה את חייה זה קצת יותר מחיי מין.

 

[TrigATUSA]

ואומן המנהל דיאלוג כל כך אינטימי עם

הקהל, וחשף הרבה דרך היצירה שלו... מישהו מעלה על דעתו שהיא חיה עם גבר ועדיין לא מזכירה אותו אף פעם בשום ראיון?

 

[ro99]

דיאלוג אינטימי במסגרת יצירתית

שונה לגמרי מחשיפת חיי היום יום שלך בצורה אחרת. החשיפה במסגרת יצירה היא בו זמנית מאוד עמוקה אבל גם מאוד stylised ומבוקרת. אפילו כשזה נראה כהתערטלות פומבית, זה כן וזה לא. קשה לי מאוד להסביר את זה. מכירה את זה טוב מאוד מקרוב - זה יום ולילה. ותתפלא אבל יש הרבה אנשים ידועים והטרוסקסואלים שלא חושפים לא גבר ולא אישה, בלי שום קשר לארון שכולם פה מנסים לזהות. למה ברגע שמשהו לא סטרייט אז נלקחת ממנו/ה הזכות לשתיקה מוחלטת על החיים האמיתיים שלהם? למה חשיפה במסגרת יצירתית לא מספיקה לציבור הרחב והם רעבים לעוד פירורים? למה זה צריך להיות כל כך קשה גם להתפרסם כיוצר בעקבות היצירה בלבד וגם לשמור על שמץ של חיים רגילים? אף אחד הוא לא רכוש הציבור, לא משנה מה הוא/היא עושים. ולא משנה אם זה חיי מין, מערכת יחסים רצינית, או אפילו ידידות. למה שאשתף את העולם במה שהוא רק שלי?

 

[ro99]

ורק דרך אגב...

סוזאן סונטג היתה פעם מזמן נשואה לגבר וגם עליו לא דיברה.

 

[Noile]

עדיין

היא לא חייבת לחשוף שום פרט אישי, כזה או אחר. וכמו שרו אמרה, אם היא לא מדברת על נשים בחייה אפשר לפרש את זה כהומופוביה מופנמת, ואיך היית מפרש סטרייט שלא מדבר על חיי הזוגיות שלו? ולטריג, זה נכון שסופרים חושפים הרבה אך עדיין החשיפה היא לא בהכרח ביוגרפיה מדויקת. אם קראת את הספר של עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך (ספר מצויין דרך אגב), הוא מסביר בצורה מאד יפה את ההבדל בין חשיפה ספרותית לחשיפה עובדתית.