anitazit, את שומעת?

[מיכל דחוח הלוי]

anitazit, את שומעת?

נפל לי האסימון בקשר לבחורה ההיא שהשופטת לקחה לה את המשמורת על הבת הקטנה. השופטת הציעה לה משמורת משותפת לאחר שאימצה את המלצת הפסיכולוגית ל"משמורת משותפת". הבחורה-האם התנגדה למשמורת משותפת ובתגובה הענישה אותה השופטת והעבירה את המשמורת לאב למרות שדובר בילדה בת שנתיים. הבנתי פתאום שלמעשה השופטת הציעה לה מה שהציעה השופטת לגברת פרידום: משמורת בידי האם עם הסדרי ראיה שווים 50-50. רק שהשופטת כינתה מצב זה "משמורת משותפת" בלי שאף אחד יתן למעשה את הדעת על משמעותו האמיתית והמעשית של המושג. אם הניתוח שלי נכון, המקרה שלה היום עוד יותר טראגי בעיניי . אני חייבת לברר אם אכן כך היו הדברים.

 

[anitazit]

אני כאן ../images/Emo13.gif

כפי שאמרתי לך גם בטלפון, הטייטל (משמורת משותפת או סדרי ראיה מורחבים) לא משמעותי ואני מאמינה שבגיל הרך ילד זקוק לאימו ולחום שלה יותר מלאביו. חלוקה של 50-50 + משמורת לאם, לדעתי מזיקה בגיל הרך (גם בגיל מבוגר יותר לא נראה לי בריא לנדוד בין 2 בתים עוינים). אמנם במדיניות של ביהמ"ש היום הדעה שלי לא רלבנטית, אולם יש לזכור שעד לפני כ-5 שנים נהגו לתת פעוטות ללינה מגיל 3. כיום ה"אופנה" היא לינה מגיל 0 וכאמור לדעתי גישה זו מוטעית. לעניין מדיניות הרווחה לסדרי ראיה כאשר האב מתגורר בטווח הרקטות, (נושא שעלה פה בפורום בעבר), ממה שראיתי גם במסגרת העבודה וגם במישור האישי (במלחמה הנוכחית וגם במלחמת לבנון השניה), פקידות הסעד לא מאפשרות לאבות לסכן ילדים ולקחת אותם ללינות לאיזורים שהפכו מסוכנים. עם זאת, לא ברור מה המדיניות במקומות כמו שדרות שמסוכנים כל הזמן וסובלים ממטחי רקטות בדרך קבע.

 

[מיכל דחוח הלוי]

נשים צריכות ללמוד לפרגן לעצמן ולהינות מהחיים

כן, הייתי אומרת שסוגית הראקטות והסיכון הביטחוני היא אמנם סוגיה ישנה אבל הופכת יותר ויותר רלוונטית ובהחלט נחוץ לדון בה. אני יכולה להבין התנגדות של הורה או פקידת סעד למעבר של ילד לאזור שנמצא בטווח הרקטות, אבל אי אפשר לאורך זמן למנוע מהורה מלראות את ילדיו. צריך להתעמק בסוגיה זו ואשמח אם הגולשים והגולשות יציגו כאן את עמדתם. בזמנו, כשכתבתי על כך בפורום, הסוגיה הייתה פחות רלוונטית ועדיין זכיתי לקיתונות של רותחין מצד כמה אבות (אבל התגברתי על זה). לגבי ה-50-50 אני מבינה את עמדתך ואת השקפת עולמך. השקפתי מעט שונה. שיוויון בהסדרי ראיה נראה לי פחות משמעותי מאשר עניין המשמורת, בין היתר כיוון שההחלטה הזו (על הסדרי ראיה) יותר "נזילה" וניתנת לשינוי ביתר קלות מאשר קביעת משמורת. משמורת לא משנים כמה פעמים הלוך-חזור ואילו הסדרי ראיה ניתן לשנות גם כל שנה. באופן אישי אני גם בעד שהאב יקח על עצמו יותר בנטל גידול הילדים, זה טוב לכל הצדדים. לא חייב להיות 50-50 יכול גם 40-60 או 45-55 ואפילו 35-65, מי שיכולה להרשות לעצמה (כלומר אם האב עומד במשימה והוא אב טוב) שתהנה ותפרגן לעצמה.

 

[mandanah]

שאלה

שךום לך שמי אלון, האם תוכלי להפנות אותי לפסק הדין המתאים?

 

[מיכל דחוח הלוי]

באיזה עניין?

אתה מתכוון למקרה בו השופטת העבירה משמורת מאם לאב על תינוקת בת שנתיים כעונש על כך שהאם לא הסכימה למשמורת משותפת?

 

[mandanah]

כן למקרה הזה

אם יש לך לינק לפסק הדין עצמו אשמח לקרוא אותו

 

[מיכל דחוח הלוי]

אברר ואחזור