אני ממש אהבתי את הפרק.
ג'פרי בל (מי שכתב את הפרק) עשה עבודה מצויינת. אני לא מבין למה שונאים אותו, הוא פרק בעל משמעות (חבויה בהרבה קומדיה, אבל זה שם). היה משעשע שלורן אמר שפרד היא לא ממש אישה. היה משעשע שמספר 5 העיף את אנג'ל דרך הזכוכיות. היה גדול שספייק אמר לכולם שאנג'ל הרביץ לו. היה משעשע שפרד הייתה מזועזעת מזה. אהבתי את הבדיחה עם ה"שאט גאן" (שספייק ישב בכיסא הקדמי, ו-ווסלי חשב שעושים בדיקת נשק). העצירה עם המכונית הייתה גדולה, נקרעתי שספייק אמר מספר פעמים שאנג'ל דרמה-קווין (אני פשוט מת על ההומור העצמי של הסדרה על הדמויות). הצחקי אותי שהגנג נלחמו בלוחם, אז ספייק פשוט התהלך ביניהם באדישות. כל הסיפור של מספר 5 היה קורע ויפה. כל ההיאבקות וכו' היה משעשע ביותר. בכלל דמות הזויה אבל גאונית מבחינה מסוימת. אהבתי את כל הנושא שאנג'ל כאילו "איבד את זה". ואני ממש שמחתי שהחזירו את הקשר הזה שתמיד היה בין ווסלי לאנג'ל. הקשר הדי מיוחד יחסית לשאר, שווסלי תמיד הבין מיד את אנג'ל. כמו בעונה ה3, כשהגרוסאלג הגיע ואנג'ל הרגיש מוזנח ו-ווסלי הבין אותו מיד. באמת כיף לראות את זה שוב. היה משעשע שווסלי לא "זכר" את כל עניין הנבואה על קונור וכו'. הסצנות בבית הקברות היו פשוט מצויינות, מאוד מאוד אהבתי. הצחיק אותי שמספר 5, זימן את הלוחם, אבל הוא חיכה ושתה קפה בינתיים. היה מאוד יפה כל העניין של חזרתם של האחים וכו', המוסיקה וכל המעין "טלנובלה" הזו היה משעשע (זו הפואנטה בעצם), אבל בכל זה היה משהו יפה בכל זה. בכלל היו בפרק הזה הרבה קטעים קומיים שלדעתי אפשר להגיד גאוניים. אני נקרעתי שהאחים נלחמים, אנג'ל היה בהלם, והיה לו מבט כזה "זה כל כך הזוי מה שהולך פה". והסוף היה יפה, הצחיק אותי שמספר 5 (בכלל השם הזה קורע), כינה את אנג'ל טיפש. והסצנה האחרונה בפרק הייתה יפה, למרות הכל, אנג'ל לא איבד תקווה, ועדיין יש בו משהו שרוצה להאמין שהנבואה אכן תתגשם. אני חייב לציין את המוסיקה הנהדרת בפרק הזה (אהבתי מאוד). ואהבתי שלמרות (או שאני צריך לומר "בגלל"), הדמויות ההזויות בפרק הזה (5 האחים).והקטעים הקומיים הרבים בפרק הזה, הרעיון שאנג'ל חוזר להאמין הועבר בצורה מצויינת בפרק הזה. ולא העבירו את זה כמו בסדרות אחרות, בצורה נדושה ומעצבנת.