.And I hate elevator music
לכל אוהבי הביקיפר, שלום
רציתי לבדוק האם אפשר לחתוך גם מאלבום שטחי ורדוד זה, וראו פלא- הצלחתי! כלומר, הצלחתי לכתוב שאלון שיגרום לכולכם לחתוך, מואהאהאהאה
. עם מה אתם צריכים להשלים? וכמה זמן אתם חושבים שייקח לכם להגיע לשם? מה ישתנה אצלכם כשתשלימו עם זה
? מה משתק אתכם? מאיפה אתם לא רוצים לזוז? למה? איזה סערה מצפה לכם בעתיד הקרוב
? במה אתם לא תבגדו לעולם? מי הייתם רוצים להיות? איפה אתם מרגישים מוגנים
? "יותר מזה אנחנו לא צריכים...?" (יותר ממה?) מה ההנאות הקטנות שלכם בחיים
? וה-guilty pleasures
? מה המשמעות של זה בשבילכם, "to come to terms with..?" מה שהכי קרוב ל"סוף העולם" שקרה לכם אי פעם, הגיע ב"בום", או סתם ככה, בשקט? ועכשיו שאלון בונוס, למי שנשאר בחיים
: מה הכוח שיש לתחתונים כתומים, באמת? למה דווקא כתום? האם יש פה רמיזה לעמדתה של טורי בנושא ההתנתקות (אני מזכירה לכם שהשנה היא 2005)? אתם אוהבים לצותת לשיחות של אחרים
? האם לפי דעתכם- "those girls that smile kindly then rip your life to pieces?" הן הגרסא המבוגרת יותר של "Those demigods With their nine-inch nails and little fascist panties tucked inside the heart of every nice girl"? עם מה אתם נשארים לבד? האם הגלולה שטורי מתכוונת אליה בשיר היא פרוזק, או לחילופין LSD
? מאיפה אתם מנסים למצוא את הדרך החוצה
? במה אתם מתביישים
? באיזה גיל היתה הנשיקה הראשונה שלכם
? ושאלת בונוס נוספת לאוהבי הביקיפר בלבד: אתם אוהבים מוזיקת מעליות? ואם לא, אז למה אתם אוהבים את האלבום הנ"ל? נא לנמק
. ועכשיו כולם לענות
.
לכל אוהבי הביקיפר, שלום