לקויי למידה בשפה זרה
יש פנים לכאן ולכאן, ואספר לך על הפנים - ומה שיהיה אחר כך במשך השנים - תוכלו לנווט אולי לפי מה שיש לכם. רמת הלמידה בעברית שונה מרמת הלמידה שמתחייבת בלימודי שפה זרה. בעברית חייב לקרוא הרבה מאד טקסטים, להבין, לענות, לדבר בשפה ולחיות אותה. באנגלית - מתחילים במילים, באותיות וההתקדמות איטית יותר מאשר הדרישות בעברית. הדרישה שונה בין יחידות הלימוד 3-5 (בתעודת בגרות.... המון זמן עד אז). הכרתי תלמידים שהיו לקויי למידה והיה להם מאד קשה עם האנגלית, ולעומתם תלמידים אחרים, שבכיתה ז' התחילו את לימודי האנגלית
אחרי שבביה"ס היסודי לא הצליחו ללמוד בכלל
ובכיתה י"ב עושים בגרות ברמת 3-4 יחידות. לפעמים בשנים הראשונות של ביה"ס היסודי הילד לקוי הלמידה כל כך עסוק בקושי שלו, שלימוד האנגלית רק מכביד יותר, ואולי אפילו כדאי לשקול לוותר על כך, ולתת "פוּש" במהלך השנים, כשההוראה המתקנת מתגברת יותר על הליקוי בשפת האם. היכרתי תלמידים, שהלמידה שלהם באנגלית לא הצליחה גם בכיתה ז', ולכן במשך השנים ויתרו על חלק מהלמידה, ולבסוף עשו 3 יח' בגרות. והיו, שלא עשו בכלל בגרות באנגלית, אלא למדו לדבר בלבד. כל תלמיד ודרכו הנכונה לו - לא סתם נאמר - "חנוך לנער על פי דרכו" ואני רוצה להדגיש... כי חשוב להדגיש שהמטרה היא הנער, ולא יחס הסביבה, ולא המחשבה מ"מה יגידו" ובשום אופן
לא - "חנוק... לנער" . אם ליקוי הלמידה הוא מאד קשה - יש לשקול עזיבה של הלמידה באנגלית ולהשקיע בעברית. תתייעצו עם הילד, כמה הוא מוכן להשקיע, לסבול, "לאכול קש", וכמה אתם יכולים להיות לצידו בזמנים הקשים האלו. כי זה הכי הכי חשוב !! אתם איתו, ושהוא לא יהיה לבד במערכה.
