A Taste of Strawbs דיסק 2 חלק א
דיסק שני: Changing Places הדיסק השני סוקר את תקופת הזוהר של הלהקה, התקופה בה הלהקה הצליחה לפרוץ לתודעה של קהל המאזינים , להתחבב על ההמונים ובכל זאת להמשיך ולהתפתח מבחינה מוסיקאלית. זו תקופה של חילופי גברי תכופים בהרכב הלהקה, תקופה של עימותים פנימיים שהם ככל הנראה תוצר של ההצלחה, תקופה של התכחשות מסוימת לקהל המאזינים הקטן, אך האוהב, שליווה את הלהקה מימיה הראשונים – תוך התחברות לקהל רחב יותר המחובר יותר אל המיינסטרים של המוסיקה הפופולארית. 1. Tomorrow השיר הזה, אפוס רוקי מכסח, מצוי באלבום Grave New World של הלהקה. האלבום יצא ב 1972 ועוד לפני שחברי הלהקה נכנסו עם טוני ויסקונטי אל אולפן ההקלטות, החליט ריק וויקמן לעזוב. למעשה, עוד בעיצומן של ההקלטות לאלבום הקודם, From the Witchwood כבר פזל וויקמן לכיוון של להקת הרוק המצליחה, שבאותו זמן – פחות או יותר – שחררה את ה Yes Album שבעיני רבים הוא אבן הדרך החשובה ביותר בתולדות הלהקה. טוני קיי הקלידן עזב לקריירת סולו מכיוון שלא הסתדר כל-כך עם האלקטרוניקה המורכבת שנדרשה להפקות של ה Yes וכריס סקוויר תר נואשות אחרי קלידן וירטואוז שייתן תחרות טובה לEmerson המופרע, אבל גורף התשואות. וויקמן היה המועמד המועדף וסקוויר שתמיד ישע להיות נודניק, לא הרפה מוויקמן עד שזה החליט לעזוב את להקת נעוריו ולעבור לכסף הגדול. השיר שפותח את האלבום Grave New World הוא הימנון הממסמר Benedictus. לכאורה, סוג של המנון כנסייתי, עם דולצימר וים של מלוטרונים – אבל מבט בין שורות השיר שכתב קאזינס יכול לגלות שם ביטויים מובהקים לצער שהוא חש בעקבות עזיבתו של וויקמן. קאזינס שהוא נוצרי קאתולי די מאמין, העדיף לתת את הלחי השנייה ולא להיכנס עם וויקמן לעימותים על רקע אישי, אבל בכל זאת הוא עקץ אותו במילות השיר: Humble Must He Constant Be… Bless All Those Who Caused us Pain… את וויקמן החליף Blue Weaver שבא מלהקת הבריט-פופ Amen Corner. הלהקה שהונהגה על-ידי Andy Fair-weather Low (היום חבר בלהקתו של רוג'ר ווטרס) צברה כמה להיטים כמו If Paradise was half as nice אבל חיפושי דרך הוליכו גם אותה לאבדון וויבר התקבל בשמחה על-ידי קאזינס כמי שיכול למלא את החלל הגדול שהשאיר וויקמן. הוא היה בלונדיני כמו קודמו, אבל הרבה פחות אקסטרווגנטי ממנו. עם זאת, כשרון לא חסר לו והוא למד מהר מאד את התעלולים הבארוקיים של וויקמן, אותם הוא יישם בהצלחה מרובה באולפני הBBC ב מאי 2005, כשהתיישב על ההאמונד לבצע את השיר המורכב הזה. המבחן הראשון שלו בלהקה שמונצח בגרסא הנוכחית, עבר בהצלחה. 2. New World קאזינס היה תמיד רגיש לסוגיות חברתיות ופוליטיות, אם-כי בשונה מטרובדורים אחרים (אמריקאים) לא נקט עמדות חדות וחד משמעיות, אלא תיאר בצבעים האופייניים לו את המציאות הכואבת בלי לנסות להיות אופטימי יתר על המידה. בשיר הנוכחי, האפוס מפוצץ המלוטרונים הכל-כך מוכר הזה של הלהקה, הוא כתב על המשבר הקשה בצפון אירלנד. בסרט הוידיאו (הראשון שהוקלט אי-פעם עבור אלבום רוק!!!) שצולם במיוחד לרגל צאת האלבום, מלוות תמונות קשות מאד של מלחמה את השיר הזה. אין פלא שלאחר אסון התאומים ב11 בספטמבר 2001, רבים הציגו את השיר הזה כסוג של נבואה לעתיד להתרחש: There is Blood in the dust Were the cities heart beats אלה מילות הפתיחה הנבואייות, אבל ברור שקאזינס לא היה נביא. הוא תיאר את תוצאותיה של האלימות המטורפת באירלנד של 1971 בעקבות ה Bloody Sunday והתיאור שלו הלם באופן לא מפתיע את מראות הזוועה 30 שנה מאוחר יותר. הגירסא המצוייה כאן גם היא מאותה הקלטה ראשונה שבה השתתף בלו וויבר, באולפני ה BBC אצל ג'ון פיל, כמה חודשים לפני צאת האלבום לאור. 3. Here it comes התותים מאד רצו להוציא להיט. להיט שייסחף את הקהל, יעפיל למקום הראשון במצעד הסינגלים ויתחיל סוף סוף להכניס כסף גדול לכיסים של הבורגנים ממערב לונדון – אלה שוויתרו על קריירה במנהל הציבורי – כדי להיות כוכבי רוק. השיר הנ"ל היה ניסיון כזה, אחד מני רבים, וכמו ברוב המקרים – גם הוא נדון לכישלון, למרות שיש בו כל המרכיבים הדרושים להיות להיט גלאם רוק טוב לא פחות ממה שעשו להקות מקבילות ומצליחות בהרבה, באותה שנה. האלבום, Grave New World לעומת זאת, שהשיר לא מצוי בתוכו (אלא צורף כבונוס לגירסת הרימסטר ורואה כאן אור לראשונה מהביצוע באותה הופעה חייה אצל ג'ון פיל) בילה 12 שבועות בChart האלבומים הבריטי והמכירות היו לא רעות בכלל. הסטרוב כבר היו להקה מוכרת ואהובה, הם השתתפו בקונצרטים עם מיטב הפרפורמרים בבריטניה ובארה"ב, ודווקא אז החליט חברו הטוב של קאזינס, טוני הופר, להגיד שלום. הבחור עם קול נער המקהלה, שהחזיק תמיד גיטרה גיבסון גדולה ממידותיו ושר בד"כ קול שני לקאזינס, הרגיש שהמציאות החדשה לא מתיאמה לו. לא התאים לו ללבוש בגדים נוצצים, לנוע במשאית לאורכה ולרוחבה של הארץ ולנגן בדציבלים שהוא לא הורגל אליהם. הוא ראה את עצמו זמר פולק והלהקה הלכה רחוק מדי אל הרוק. 4. See How They Run זה הרגע של דייב לאמברט. אחרי שהופר עזב, מסיבות אנטי רוקיות, חיפש קאזינס גיטריסט וזמר שיעמוד לצידו בחזית הבמה וייצג בדיוק את הקו שבגללו עזב טוני הופר את הלהקה. הבחור שנבחר למשימה היה מכר של קאזינס, גם הוא נולד וגדל ב Hounslow ובילה במועדוני הפולק השכונתיים, ווקאזינס כבר הספיק לסייע לו, כמה חודשים קודם לכן, עם הפקת האלבום של הלהקה שלו Fire. ללאמברט היה קול הרבה יותר "רוקי-גלאמי" מקאזינס. הוא היה יכול לעלות לטונים גבוהים יותר (היום כבר פחות...), היה לו שיאר ארוך ודימוי של רוקר אמיתי. לא איכפת היה לו ללבוש גלימה עם כוכבים נוצצים ולקפץ ולצרוח על הבמה. אחרי שלהקת Fire התפרקה, לאמברט חיפש את עצמו. הוא בילה זמן מה עם ריי דורסט וקולין ארל, מייסדי להקת Mungo Gerry שנודעה בעיקר בשל להיטה הגדול In the Summertime, ובו בזמן, במהלך שנת 72 הוא הופיע כמה פעמים, בעיקר בקמפוסים לונדוניים, יחד עם דייב קאזינס כצמד. השיר הנוכחי, שרואה כאן אור בפעם הראשונה, הוא אחד מאותם ניסיונות מעניינים שעשו שניהם – ניסיונות שהובילו די מהר להצטרפותו של לאמברט להרכב. 5. Going Home אחד השירים שלאמברט ביצע, מפרי עטו של קאזינס, ושהיה עוד ניסיון כושל לייצר להיט, היה השיר הזה. תחילתו של הסיפור בבילוי של דייב קאזינס באולפן ההקלטות, יחד עם המפיק טוני ויסקוטני. מול המקרופון מהעבר השני של הזכוכית עמד מארק בולין שביצע את Get it on שהיה להיט ענק באותה שנה. קאזינס נדלק. הוא התאהב מייד בצליל – מה גם שאת בולין הוא הכיר היטב עוד מימי הפסיכו-פולק שלו – ימים שקאזינס התחבר אליהם והיה חלק מהסצנה. כמו בולין, גם קאזינס רצה שינוי גלאמי במוסיקה שלו. גלאם זה מה שהלך אז וקאזינס הלך עם זה. הוא חשב שאולי זה יהיה קיצוני מדי אם הוא יבצע את זה אז הוא נתן את השיר ללאמברט, סידר לו להקה (במקרה אלה היו שלושת חברי הסטרובס הנותרים – הדסון, פורד וויבר) ויאללה לאולפן. התוצאה הייתה לא רעה, אבל התגובות של הקהל קצת הפחידו את קאזינס והוא הקפיא את הרעיון, לזמן קצר ביותר.
דיסק שני: Changing Places הדיסק השני סוקר את תקופת הזוהר של הלהקה, התקופה בה הלהקה הצליחה לפרוץ לתודעה של קהל המאזינים , להתחבב על ההמונים ובכל זאת להמשיך ולהתפתח מבחינה מוסיקאלית. זו תקופה של חילופי גברי תכופים בהרכב הלהקה, תקופה של עימותים פנימיים שהם ככל הנראה תוצר של ההצלחה, תקופה של התכחשות מסוימת לקהל המאזינים הקטן, אך האוהב, שליווה את הלהקה מימיה הראשונים – תוך התחברות לקהל רחב יותר המחובר יותר אל המיינסטרים של המוסיקה הפופולארית. 1. Tomorrow השיר הזה, אפוס רוקי מכסח, מצוי באלבום Grave New World של הלהקה. האלבום יצא ב 1972 ועוד לפני שחברי הלהקה נכנסו עם טוני ויסקונטי אל אולפן ההקלטות, החליט ריק וויקמן לעזוב. למעשה, עוד בעיצומן של ההקלטות לאלבום הקודם, From the Witchwood כבר פזל וויקמן לכיוון של להקת הרוק המצליחה, שבאותו זמן – פחות או יותר – שחררה את ה Yes Album שבעיני רבים הוא אבן הדרך החשובה ביותר בתולדות הלהקה. טוני קיי הקלידן עזב לקריירת סולו מכיוון שלא הסתדר כל-כך עם האלקטרוניקה המורכבת שנדרשה להפקות של ה Yes וכריס סקוויר תר נואשות אחרי קלידן וירטואוז שייתן תחרות טובה לEmerson המופרע, אבל גורף התשואות. וויקמן היה המועמד המועדף וסקוויר שתמיד ישע להיות נודניק, לא הרפה מוויקמן עד שזה החליט לעזוב את להקת נעוריו ולעבור לכסף הגדול. השיר שפותח את האלבום Grave New World הוא הימנון הממסמר Benedictus. לכאורה, סוג של המנון כנסייתי, עם דולצימר וים של מלוטרונים – אבל מבט בין שורות השיר שכתב קאזינס יכול לגלות שם ביטויים מובהקים לצער שהוא חש בעקבות עזיבתו של וויקמן. קאזינס שהוא נוצרי קאתולי די מאמין, העדיף לתת את הלחי השנייה ולא להיכנס עם וויקמן לעימותים על רקע אישי, אבל בכל זאת הוא עקץ אותו במילות השיר: Humble Must He Constant Be… Bless All Those Who Caused us Pain… את וויקמן החליף Blue Weaver שבא מלהקת הבריט-פופ Amen Corner. הלהקה שהונהגה על-ידי Andy Fair-weather Low (היום חבר בלהקתו של רוג'ר ווטרס) צברה כמה להיטים כמו If Paradise was half as nice אבל חיפושי דרך הוליכו גם אותה לאבדון וויבר התקבל בשמחה על-ידי קאזינס כמי שיכול למלא את החלל הגדול שהשאיר וויקמן. הוא היה בלונדיני כמו קודמו, אבל הרבה פחות אקסטרווגנטי ממנו. עם זאת, כשרון לא חסר לו והוא למד מהר מאד את התעלולים הבארוקיים של וויקמן, אותם הוא יישם בהצלחה מרובה באולפני הBBC ב מאי 2005, כשהתיישב על ההאמונד לבצע את השיר המורכב הזה. המבחן הראשון שלו בלהקה שמונצח בגרסא הנוכחית, עבר בהצלחה. 2. New World קאזינס היה תמיד רגיש לסוגיות חברתיות ופוליטיות, אם-כי בשונה מטרובדורים אחרים (אמריקאים) לא נקט עמדות חדות וחד משמעיות, אלא תיאר בצבעים האופייניים לו את המציאות הכואבת בלי לנסות להיות אופטימי יתר על המידה. בשיר הנוכחי, האפוס מפוצץ המלוטרונים הכל-כך מוכר הזה של הלהקה, הוא כתב על המשבר הקשה בצפון אירלנד. בסרט הוידיאו (הראשון שהוקלט אי-פעם עבור אלבום רוק!!!) שצולם במיוחד לרגל צאת האלבום, מלוות תמונות קשות מאד של מלחמה את השיר הזה. אין פלא שלאחר אסון התאומים ב11 בספטמבר 2001, רבים הציגו את השיר הזה כסוג של נבואה לעתיד להתרחש: There is Blood in the dust Were the cities heart beats אלה מילות הפתיחה הנבואייות, אבל ברור שקאזינס לא היה נביא. הוא תיאר את תוצאותיה של האלימות המטורפת באירלנד של 1971 בעקבות ה Bloody Sunday והתיאור שלו הלם באופן לא מפתיע את מראות הזוועה 30 שנה מאוחר יותר. הגירסא המצוייה כאן גם היא מאותה הקלטה ראשונה שבה השתתף בלו וויבר, באולפני ה BBC אצל ג'ון פיל, כמה חודשים לפני צאת האלבום לאור. 3. Here it comes התותים מאד רצו להוציא להיט. להיט שייסחף את הקהל, יעפיל למקום הראשון במצעד הסינגלים ויתחיל סוף סוף להכניס כסף גדול לכיסים של הבורגנים ממערב לונדון – אלה שוויתרו על קריירה במנהל הציבורי – כדי להיות כוכבי רוק. השיר הנ"ל היה ניסיון כזה, אחד מני רבים, וכמו ברוב המקרים – גם הוא נדון לכישלון, למרות שיש בו כל המרכיבים הדרושים להיות להיט גלאם רוק טוב לא פחות ממה שעשו להקות מקבילות ומצליחות בהרבה, באותה שנה. האלבום, Grave New World לעומת זאת, שהשיר לא מצוי בתוכו (אלא צורף כבונוס לגירסת הרימסטר ורואה כאן אור לראשונה מהביצוע באותה הופעה חייה אצל ג'ון פיל) בילה 12 שבועות בChart האלבומים הבריטי והמכירות היו לא רעות בכלל. הסטרוב כבר היו להקה מוכרת ואהובה, הם השתתפו בקונצרטים עם מיטב הפרפורמרים בבריטניה ובארה"ב, ודווקא אז החליט חברו הטוב של קאזינס, טוני הופר, להגיד שלום. הבחור עם קול נער המקהלה, שהחזיק תמיד גיטרה גיבסון גדולה ממידותיו ושר בד"כ קול שני לקאזינס, הרגיש שהמציאות החדשה לא מתיאמה לו. לא התאים לו ללבוש בגדים נוצצים, לנוע במשאית לאורכה ולרוחבה של הארץ ולנגן בדציבלים שהוא לא הורגל אליהם. הוא ראה את עצמו זמר פולק והלהקה הלכה רחוק מדי אל הרוק. 4. See How They Run זה הרגע של דייב לאמברט. אחרי שהופר עזב, מסיבות אנטי רוקיות, חיפש קאזינס גיטריסט וזמר שיעמוד לצידו בחזית הבמה וייצג בדיוק את הקו שבגללו עזב טוני הופר את הלהקה. הבחור שנבחר למשימה היה מכר של קאזינס, גם הוא נולד וגדל ב Hounslow ובילה במועדוני הפולק השכונתיים, ווקאזינס כבר הספיק לסייע לו, כמה חודשים קודם לכן, עם הפקת האלבום של הלהקה שלו Fire. ללאמברט היה קול הרבה יותר "רוקי-גלאמי" מקאזינס. הוא היה יכול לעלות לטונים גבוהים יותר (היום כבר פחות...), היה לו שיאר ארוך ודימוי של רוקר אמיתי. לא איכפת היה לו ללבוש גלימה עם כוכבים נוצצים ולקפץ ולצרוח על הבמה. אחרי שלהקת Fire התפרקה, לאמברט חיפש את עצמו. הוא בילה זמן מה עם ריי דורסט וקולין ארל, מייסדי להקת Mungo Gerry שנודעה בעיקר בשל להיטה הגדול In the Summertime, ובו בזמן, במהלך שנת 72 הוא הופיע כמה פעמים, בעיקר בקמפוסים לונדוניים, יחד עם דייב קאזינס כצמד. השיר הנוכחי, שרואה כאן אור בפעם הראשונה, הוא אחד מאותם ניסיונות מעניינים שעשו שניהם – ניסיונות שהובילו די מהר להצטרפותו של לאמברט להרכב. 5. Going Home אחד השירים שלאמברט ביצע, מפרי עטו של קאזינס, ושהיה עוד ניסיון כושל לייצר להיט, היה השיר הזה. תחילתו של הסיפור בבילוי של דייב קאזינס באולפן ההקלטות, יחד עם המפיק טוני ויסקוטני. מול המקרופון מהעבר השני של הזכוכית עמד מארק בולין שביצע את Get it on שהיה להיט ענק באותה שנה. קאזינס נדלק. הוא התאהב מייד בצליל – מה גם שאת בולין הוא הכיר היטב עוד מימי הפסיכו-פולק שלו – ימים שקאזינס התחבר אליהם והיה חלק מהסצנה. כמו בולין, גם קאזינס רצה שינוי גלאמי במוסיקה שלו. גלאם זה מה שהלך אז וקאזינס הלך עם זה. הוא חשב שאולי זה יהיה קיצוני מדי אם הוא יבצע את זה אז הוא נתן את השיר ללאמברט, סידר לו להקה (במקרה אלה היו שלושת חברי הסטרובס הנותרים – הדסון, פורד וויבר) ויאללה לאולפן. התוצאה הייתה לא רעה, אבל התגובות של הקהל קצת הפחידו את קאזינס והוא הקפיא את הרעיון, לזמן קצר ביותר.