A Glimpse of Heaven - Take II
התכנית השנייה מאחורי וכמה שאני נהנה. כך יוצא לי לשמוע דברים שבדרך כלל אין לי אפילו סבלנות לחפש אותם, אבל כשאני נתקל בהם במבט מזוגג בבוקר, מיד צצות ועולות ההמלצות שהביאו אותי לרכוש אותם. המלצות שקיבלתי, המלצות שנתתי ושכחתי מהן, כל מני אנשים ששלחו אותי לחורים בלתי אפשריים כדי להשיג את האיזוטריות הנפלאות הללו. זכות גדולה נפלה בחלקי לחשוף את חמשת מאזיני הקבועים (היו שישה - אחד עבר למרכז ועכשיו הוא יכול להנות בשקט מגלגל"צ) לחומרים שעין הליזר של מערכות השידור הלבנטיניות לא יודעת כלל על קיומם. במידה מסויימת התכנית שלי מתחילה להדמות יותר ויותר לחידונים של הרעבל או לשאלת השבוע של יוסי בפורום האח - "מה קניתי????". כך או אחרת, אצלי לא צריך לנחש יותר מדי. אני משתדל להסביר. נצאה אל הדרך: 1. The Bee Gees - I Started a Joke, IDEA, 1968 לטובת המאזינים וגם כדי שלא יסגרו את הרדיו אחרי הצליל הראשון, אני משתדל לפתוח עם צליל מוכר - פחות או יותר. לאור ביקורו של אחד משני הנצרים שנותרו לבית האחים גיב בארץ (הבנתי שהוא אפילו שר בטלביזיה משהו), הנה השיר שבו הוא נותן את קולו הנפלא בשיר מאלבום שתמיד נעים להקשיב לו בלילות החורף הקרים. מה גם שהליריקה הטריוויאלית כל-כך מתאימה לשדרן. 2. Ralph McTell - Sweet Mystery, EASY 1974 לפני שהוא הקליט את הגירסא האלקטרונית והסימפונית לשיר שהביא אותו לתודעה הרחבה - זו שמחוץ לפאבים של מערב לונדון - הוציא מקטל את האלבום המקסים הזה. בעצם, כמעט כל דבר שהוא עשה בשנים הללו היה מקסים באותה מידה. כמה שהאיש הזה לא זכה לכבוד שהוא ראוי לו! אני יכול להבין מדוע דונובן הצליח והוא לא - דונובן בכל זאת בא בזמן קצת יותר נכון ואם אפשר להשוות ביניהם (ולדעתי בהחלט אפשר) הרי שחייבים לקחת בחשבון שדונובן היה שם קודם. אבל אני באמת לא מבין מדוע מקטל לא זכה להכרה כמו קולגות אחרים בני דורו (תומפסון, מרטין ועוד ועוד). 3. John Renbourn - Sleepy John, LOST SESSIONS 1995 אוסף של שירים יפהפיים בהפקה נהדרת עם מגוון נגנים מהמעולים שבסצנה (טרי קוקס, ג'קי מקשי, קליר דניז)רנבורן עושה רוק עמוס בשכבות, על גבול הפרוגרסיב (ובמקרה של רנבורן זה באמת מתקדם) פולק. כשאני מקשיב לשירים האלו של רנבורן אני לא יכול להאמין שיאן אנדרסון ואפילו מחמלי קאזינס לא הושפעו ממנו. 4. Jefferson Airplane - White Rabit, SURREALISTIC PILLOW 1967 גרייס דארלינג (זה משיר אחר), מביאה לתכנית שלי את הארומה האמריקאית שאף פעם אין ממנה מספיק בשל הבריטנופיליות המוגשמת של מי שמשדר אותה. אבל הג'פרסונס הם מאסט, וגם אתנחתא מאיזוטריית הפולק הבריטי לטובת ענקי הפולק-פסיכ-רוק מחופי הזהב הרחוקים והנחשקים. 5. The Grateful Dead - Friend of the Devil, AMERICAN BEAUTY 1970 המשך ישיר ומתחייב לג'פרסונים. ג'רי גארסיה וחבורת הפריקים המקסימה שלו באחד האלבומים החשובים בהיסטוריה של הרוק האמריקאי. כל שיר פצצה, אבל בחרתי בזה בלי סיבה מיוחדת. סתם התלבטתי בין כל עשרת השירים ונפלתי עליו והאמת שזה באמת לא משנה מה שומעים מהאלבום הזה. 6. The Strawbs - Witchwood, FROM THE WITCHWOOD 1971 להקת הבית של התכנית (בכל שבוע יהיה משהו וכבר הודעתי על כך לארבעת המאזינים (עוד אחד ירד בגלל שתותים עושים לו פריחה) עם שיר הטריפ הנפלא הזה המלווה בסיטאר ודולצימר מוגבר, קלרינט שמנגן עליו לא אחר מאשר ריק "המושמץ" וויקמן, שכמו שברמלאי אמר כאן: "כשנותנים לו את התווים ושומרים עליו טוב טוב הוא יודע לעשות את העבודה" ואם יש אלבום שבו הוא עושה את העבודה, יותר מכל אלבומי Yes, זה האלבום הזה. מאסטרפיס. 7. Foggy Dew-O, Josephine, BORN TO TAKE THE HIGHWAY 1971 כאן מגיעות כל התודות ליוסי וויניל שלנו שהביא לרשותי את הדבר הנהדר הזה שכמובן לא יצא בדיסק אלא רק בויניל בשניים וחצי עותקים. אחד מהם מצוי אצל יוסי. ולמה אתם צריכים לדעת על זה?? מכיוון שהשיר המדובר נכתב על-ידי...דייב קאזינס (ההוא מהאייטם הקודם) ומבוצע כאן בביצוע פולקי מקסים. האלבום כולו הוא גרסאות קאבר לשירים של קאזינס (שלושה), ג'וני מיטשל (שניים), סנדי דני, טים הארדין, גורדון לייטפוט, פול סיימון ועוד. אחד מאלבומי הקאבר הטובים ביותר ששמעתי מעודי וכבוד גדול לקאזינס ששולט בו ביד רמה. 8.Magna Carta - Wayfaring, SONGS FROM THE WASTIES ORCHARD 1971 אחד ההרכבים הטובים ביותר שצמחו בבריטניה בתחילת שנות השבעים (והם ממשיכים לנגן ולהופיע גם היום). אחד ההרכבים הבלתי מוערכים והבלתי מוכרים וממש על לא עוול בכפם. שירה מקימה, נגינה מלטפת, אקוסטית וקצת אלקטרית. מחוברים לכל שורשי הפולק הבריטי , רוקרים לעיתים ואפילו פרוגרים לעת מצוא, ומשום מה - נאדה. תנו להם צ'אנס. כשתתקלו במשהו שלהם אל תהססו. 9.Audience - Poet, AUDIENCE 1969 עוד להקה שלא זכתה לאשראי רב, וגם כאן קשה מאד להבין מדוע. שילוב של ג'ת'רו טאל, סטרובס וקינג קרימזון עם משהו משלהם שיש רק להם. אלבום הבכורה שלהם, היו להם עוד כמה ואחר-כך הם נמוגו. לאחרונה נראה מנהיגם Howard Werth מלווה איזה זמר שנזכר כאן כבר יותר מדי, במסיבת כריסמס חגיגית של כמה זקנים לונדוניים. 10. Machin - Sur la Rute De Rome, TOUT FOLKANT 1977 ההפתעה הגדולה שלי לערב הזה: פולק-פרוג צרפתי. כל שיר פנינה פרנקופונית עם מוסיקה שמראה כמה השורשים הצרפתיים והבריטיים קרובים עוד מימי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול שלו. יש שם מה שאתם רוצים: בארוק נהדר, שנסון אורגינאלי, יודלים מהאלפים, רוק מתקדם עם האמונדים וגיטרות בדיסטורשן, ג'אמים של ג'אז - פשוט אלבום משוגע וגם כאן תודה לחברי פורום פסיכדליה על ההיכרות עם הדבר הזה. 11. Dando Shaft - Road Song, LANTALOON 1972 עוד להקה עלומה, אירית, עוד פולק-רוק-פסיכדלי ללקק את התות. 12. Beggars Opera - MacArthur Park, PATHFINDER 1972 ולסיום, עד לחדשות, שירו הנפלא של Jimmy Webb שנכתב עוד בתחילת שנות השישים וזכה לעשרות ביצועים (המוכר ביותר הוא של השחקן ריצ'ארד האריס אבל גם פרנק סינטרה ואנדי ויליאמס נתנו לו פרוש משלהם) אבל אף אחד מהם לא מתקרב לביצוע המדהים של הקבצנים הסקוטים האלה. גם זו להקה שלא זכתה להצלחה אבל למען האמת די בצדק, שכן חלק גדול מהחומרים שלהם הם קאברים - בעיקר ליצירות סימפוניות די נדושות. במקרה הנוכחי מדובר פשוט ביציאה יוצאת דופן של הלהקה הזו, עם צ'מבלו שמלווה את השיר מתחילתו ועד סופו - שיר שמשתרע על יותר מ8 דקות. בשבוע הבא עוד פרק יקי
התכנית השנייה מאחורי וכמה שאני נהנה. כך יוצא לי לשמוע דברים שבדרך כלל אין לי אפילו סבלנות לחפש אותם, אבל כשאני נתקל בהם במבט מזוגג בבוקר, מיד צצות ועולות ההמלצות שהביאו אותי לרכוש אותם. המלצות שקיבלתי, המלצות שנתתי ושכחתי מהן, כל מני אנשים ששלחו אותי לחורים בלתי אפשריים כדי להשיג את האיזוטריות הנפלאות הללו. זכות גדולה נפלה בחלקי לחשוף את חמשת מאזיני הקבועים (היו שישה - אחד עבר למרכז ועכשיו הוא יכול להנות בשקט מגלגל"צ) לחומרים שעין הליזר של מערכות השידור הלבנטיניות לא יודעת כלל על קיומם. במידה מסויימת התכנית שלי מתחילה להדמות יותר ויותר לחידונים של הרעבל או לשאלת השבוע של יוסי בפורום האח - "מה קניתי????". כך או אחרת, אצלי לא צריך לנחש יותר מדי. אני משתדל להסביר. נצאה אל הדרך: 1. The Bee Gees - I Started a Joke, IDEA, 1968 לטובת המאזינים וגם כדי שלא יסגרו את הרדיו אחרי הצליל הראשון, אני משתדל לפתוח עם צליל מוכר - פחות או יותר. לאור ביקורו של אחד משני הנצרים שנותרו לבית האחים גיב בארץ (הבנתי שהוא אפילו שר בטלביזיה משהו), הנה השיר שבו הוא נותן את קולו הנפלא בשיר מאלבום שתמיד נעים להקשיב לו בלילות החורף הקרים. מה גם שהליריקה הטריוויאלית כל-כך מתאימה לשדרן. 2. Ralph McTell - Sweet Mystery, EASY 1974 לפני שהוא הקליט את הגירסא האלקטרונית והסימפונית לשיר שהביא אותו לתודעה הרחבה - זו שמחוץ לפאבים של מערב לונדון - הוציא מקטל את האלבום המקסים הזה. בעצם, כמעט כל דבר שהוא עשה בשנים הללו היה מקסים באותה מידה. כמה שהאיש הזה לא זכה לכבוד שהוא ראוי לו! אני יכול להבין מדוע דונובן הצליח והוא לא - דונובן בכל זאת בא בזמן קצת יותר נכון ואם אפשר להשוות ביניהם (ולדעתי בהחלט אפשר) הרי שחייבים לקחת בחשבון שדונובן היה שם קודם. אבל אני באמת לא מבין מדוע מקטל לא זכה להכרה כמו קולגות אחרים בני דורו (תומפסון, מרטין ועוד ועוד). 3. John Renbourn - Sleepy John, LOST SESSIONS 1995 אוסף של שירים יפהפיים בהפקה נהדרת עם מגוון נגנים מהמעולים שבסצנה (טרי קוקס, ג'קי מקשי, קליר דניז)רנבורן עושה רוק עמוס בשכבות, על גבול הפרוגרסיב (ובמקרה של רנבורן זה באמת מתקדם) פולק. כשאני מקשיב לשירים האלו של רנבורן אני לא יכול להאמין שיאן אנדרסון ואפילו מחמלי קאזינס לא הושפעו ממנו. 4. Jefferson Airplane - White Rabit, SURREALISTIC PILLOW 1967 גרייס דארלינג (זה משיר אחר), מביאה לתכנית שלי את הארומה האמריקאית שאף פעם אין ממנה מספיק בשל הבריטנופיליות המוגשמת של מי שמשדר אותה. אבל הג'פרסונס הם מאסט, וגם אתנחתא מאיזוטריית הפולק הבריטי לטובת ענקי הפולק-פסיכ-רוק מחופי הזהב הרחוקים והנחשקים. 5. The Grateful Dead - Friend of the Devil, AMERICAN BEAUTY 1970 המשך ישיר ומתחייב לג'פרסונים. ג'רי גארסיה וחבורת הפריקים המקסימה שלו באחד האלבומים החשובים בהיסטוריה של הרוק האמריקאי. כל שיר פצצה, אבל בחרתי בזה בלי סיבה מיוחדת. סתם התלבטתי בין כל עשרת השירים ונפלתי עליו והאמת שזה באמת לא משנה מה שומעים מהאלבום הזה. 6. The Strawbs - Witchwood, FROM THE WITCHWOOD 1971 להקת הבית של התכנית (בכל שבוע יהיה משהו וכבר הודעתי על כך לארבעת המאזינים (עוד אחד ירד בגלל שתותים עושים לו פריחה) עם שיר הטריפ הנפלא הזה המלווה בסיטאר ודולצימר מוגבר, קלרינט שמנגן עליו לא אחר מאשר ריק "המושמץ" וויקמן, שכמו שברמלאי אמר כאן: "כשנותנים לו את התווים ושומרים עליו טוב טוב הוא יודע לעשות את העבודה" ואם יש אלבום שבו הוא עושה את העבודה, יותר מכל אלבומי Yes, זה האלבום הזה. מאסטרפיס. 7. Foggy Dew-O, Josephine, BORN TO TAKE THE HIGHWAY 1971 כאן מגיעות כל התודות ליוסי וויניל שלנו שהביא לרשותי את הדבר הנהדר הזה שכמובן לא יצא בדיסק אלא רק בויניל בשניים וחצי עותקים. אחד מהם מצוי אצל יוסי. ולמה אתם צריכים לדעת על זה?? מכיוון שהשיר המדובר נכתב על-ידי...דייב קאזינס (ההוא מהאייטם הקודם) ומבוצע כאן בביצוע פולקי מקסים. האלבום כולו הוא גרסאות קאבר לשירים של קאזינס (שלושה), ג'וני מיטשל (שניים), סנדי דני, טים הארדין, גורדון לייטפוט, פול סיימון ועוד. אחד מאלבומי הקאבר הטובים ביותר ששמעתי מעודי וכבוד גדול לקאזינס ששולט בו ביד רמה. 8.Magna Carta - Wayfaring, SONGS FROM THE WASTIES ORCHARD 1971 אחד ההרכבים הטובים ביותר שצמחו בבריטניה בתחילת שנות השבעים (והם ממשיכים לנגן ולהופיע גם היום). אחד ההרכבים הבלתי מוערכים והבלתי מוכרים וממש על לא עוול בכפם. שירה מקימה, נגינה מלטפת, אקוסטית וקצת אלקטרית. מחוברים לכל שורשי הפולק הבריטי , רוקרים לעיתים ואפילו פרוגרים לעת מצוא, ומשום מה - נאדה. תנו להם צ'אנס. כשתתקלו במשהו שלהם אל תהססו. 9.Audience - Poet, AUDIENCE 1969 עוד להקה שלא זכתה לאשראי רב, וגם כאן קשה מאד להבין מדוע. שילוב של ג'ת'רו טאל, סטרובס וקינג קרימזון עם משהו משלהם שיש רק להם. אלבום הבכורה שלהם, היו להם עוד כמה ואחר-כך הם נמוגו. לאחרונה נראה מנהיגם Howard Werth מלווה איזה זמר שנזכר כאן כבר יותר מדי, במסיבת כריסמס חגיגית של כמה זקנים לונדוניים. 10. Machin - Sur la Rute De Rome, TOUT FOLKANT 1977 ההפתעה הגדולה שלי לערב הזה: פולק-פרוג צרפתי. כל שיר פנינה פרנקופונית עם מוסיקה שמראה כמה השורשים הצרפתיים והבריטיים קרובים עוד מימי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול שלו. יש שם מה שאתם רוצים: בארוק נהדר, שנסון אורגינאלי, יודלים מהאלפים, רוק מתקדם עם האמונדים וגיטרות בדיסטורשן, ג'אמים של ג'אז - פשוט אלבום משוגע וגם כאן תודה לחברי פורום פסיכדליה על ההיכרות עם הדבר הזה. 11. Dando Shaft - Road Song, LANTALOON 1972 עוד להקה עלומה, אירית, עוד פולק-רוק-פסיכדלי ללקק את התות. 12. Beggars Opera - MacArthur Park, PATHFINDER 1972 ולסיום, עד לחדשות, שירו הנפלא של Jimmy Webb שנכתב עוד בתחילת שנות השישים וזכה לעשרות ביצועים (המוכר ביותר הוא של השחקן ריצ'ארד האריס אבל גם פרנק סינטרה ואנדי ויליאמס נתנו לו פרוש משלהם) אבל אף אחד מהם לא מתקרב לביצוע המדהים של הקבצנים הסקוטים האלה. גם זו להקה שלא זכתה להצלחה אבל למען האמת די בצדק, שכן חלק גדול מהחומרים שלהם הם קאברים - בעיקר ליצירות סימפוניות די נדושות. במקרה הנוכחי מדובר פשוט ביציאה יוצאת דופן של הלהקה הזו, עם צ'מבלו שמלווה את השיר מתחילתו ועד סופו - שיר שמשתרע על יותר מ8 דקות. בשבוע הבא עוד פרק יקי
