___

[TinaBa]

___

לא יודעת מה לכתוב.
לא מוצאת את הכוח לחפש מילים מתאימות.
רק משתפת שקשה ורע.

 

[clastic]

 

[2b mind]

היי,

תחזיקי מעמד, ממש עוד מעט אני באה.
((מחכה לזה))

 

[hory0]

יקרה כל כך..

כואב וצובט עמוק בפנים לשמוע שככ קשה ורע לך..
ואני שמחה (לא מוצאת מילה הולמת יותר..) שאת משתפת, ולו במעט שאת מסוגלת כרגע.

נשמה יקרה כל כך, אני כולי תקווה שבקרוב יהיה פחות קשה..ושאת זוכרת שהיו ימים טובים יותר, ומאמינה שעוד יהיו. כי הם יהיו!!! ואת עושה דרך מדהימה ואמיצה..ואת מופלאה ככ.
לבינתיים שולחת לך חיבוק חזק, חזק, והרבה כוחות להחזיק מעמד.. יודעת כמה זה קשה ולא מובן מאליו.

את עמוק בליבי.

 

[קולדון]

מקווה שתמצאי את המילים

ותוכלי לפרוק קצת מהקושי..

איתך!

 

[someone343]

טינה

לפעמים קשה למצוא מילים
לפעמים קשה להביע את העצב , ורק השתיקה ברקע

איתך

שתפי אותנו, מדוע כ"כ קשה ורע עכשיו?
מקווה שתמצאי את המילים בקרוב

 

[TinaBa]

מנסה לתת מילים... (ט)

כל כך הרבה מחשבות חולות. כל כך הרבה רצונות חולים.

נמאס לי לפטם את עצמי ככה. נמאס לי לא לזוז מספיק.
נמאס לי להיות רעבה.
נמאס לי שפתאום הגיוני לי לאכול מאכלים מסויימים שפעם לא היו חלק מהחיים שלי.
נמאס לי שבגדים לא עולים עלי.
נמאס לי שבגדים שעלו עלי לפני שבוע, היום כבר לא עולים.

נמאס לי שהיא כל הזמן זזה ומזכירה לי שהיא שם.
נמאס לי שכשהיא לא זזה, אני בחרדות עצומות אם היא בסדר.
הייתי רוצה רק לכמה רגעים לחזור כמה חודשים אחורה. לרגע להיות בלי המשקל הזה (תרתי משמע) על הכתפיים.
לנוח לשניה.
להיות מסוגלת לקחת קלונקס וללכת לישון.
להתרכז בהחלמה.
להתחזק.
לבחור לחיות בשביל עצמי.

הכל פשוט יותר מידי בשבילי....


רוצה לקום בבוקר ולחייך. לשמוח. להתרגש.
למה אני לא מהאנשים האלה שרוצים לחיות? ששמחים שמגיע עוד יום?
איזה ילדה תרצה אמא כמוני שקמה מהמיטה רק כי אין ברירה...

(מנסה להזכיר לעצמי את התקווה שהיתה לי לא מזמן. ואת האמונה שלי שיכול להיות טוב יותר גם בעתיד)

אוף.... הולכת לישון.... לבד.....

(ולכל הדואגים והדואגות- התנהגותית הכל בסדר. היא בסדר. שלמה ובועטת)

 

[simplistic]

אני חושבת שמאוד חשוב שלא תאשימי את עצמך על התחושות האלה. ילדים לוקחים את מה שיש, וזה אף פעם לא מספיק למרות כל הכוונות הטובות.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

יש רגעים כאלו שהכל יותר מדי.

ויש רגעים אחרים, שבהם את זוכרת את התקווה והאמונה.

קשה נורא להיות בתוך התהליך הזה שאת עושה בטיפול, שמביא איתו גם התפרקות והצפה וימים של חידלון, ובתוך כך לגדל בתוכך חיים על כל המשמעויות האישיות ועל כל הציפיות האישיות שלך מהתקופה הזו ועל כל הציפיות החברתיות שיש מאישה בהריון.
נראה לי שיש רגעים שאת צריכה להזכיר לעצמך שהתהליך הזה צריך לקרות כדי שתהיי אמא טובה, כמו שאת רוצה להיות,
ויש רגעים שבהם את צריכה להזכיר לעצמך שהבריאות היא קודם כל בשבילך ושזה תהליך שאת צריכה לעבור כדי להיות בשביל עצמך שמחה ושלווה יותר בלי קשר להריון.

ובעניין התחושות כלפיה ולעתיד, זה מזכיר לי קצת את האימרה של רבי שמחה בונם מפשיסחא שאמר, אדם צריך להסתובב כאשר בכיסו שני פתקים: באחד כתוב "בשבילי נברא העולם", ובשני "אני עפר ואפר"-
מצד אחד לזכור שאת חייבת להבריא כדי להיות האמא שאת רוצה להיות, ושהמחויבות הזו היא גדולה ורצינית ומצד שני שאת צריכה להיות אם טובה דיה, לא מושלמת, ושכזו את בוודאי תהיי, כי את יודעת מספיק על העולם ואת מספיק נורמלית ויש לך בן זוג מספיק טוב כדי שתעשו ביחד את הדברים הנכונים עבורה.

 

[TinaBa]

את כלכך נהדרת...

 

[קולדון]

חיבוק גדול

קשה לי מאוד לדמיין את עצמי במקומך, אני יודעת שהריון זה טריגר ענקי, ואת מתמודדת נפלא, באמת. מה שחשוב- שאת שומרת על עצמך, ואת עושה את זה ולא מוותרת.
איך שאני רואה את זה- זו תקופה טעונה שצריך לעבור אותה ולנסות להחזיק מעמד, ואפילו אם זה הדבר הכי קשה שתעשי בחיים שלך עד עכשיו, זה יהיה שווה את זה, זה מכוון אותך לבריאות, ומוכיח לך שאת כן יכולה לתמודד ולא רק בהרס.
אל תשכחי איפה היית, באילו תהומות ואיך את עכשיו ואיך חזרה לך התקווה. גם אם היא נעלמת לפעמים ומגיע היאוש, זה מתחלף בחזרה וצריך לתפוס את הטרמפ על הרגעים של התקווה ולמזער נזקים כשמגיע גל של יאוש.

 

[TinaBa]

תודה על מה שכתבתם

גם עכשיו אין לי יותר מידי מילים.
קראתי,
עם הרבה תשומת לב ומחשבה.

תודה שאתם פה...

 

[ג ר נ י ו ם]

טוב, לפעמים המילים ממש לא מספיקות

אל תרגישי שת צריכה להתנצל על זה.

אנחנו כאן (ואני, באופן אישי, מאוד מסכימה עם מה שרחלי כתבה לך. הרבה מילים חכמות. מעבר לזה, נסי להקיף עצמך בטיפול ואהבה?)

אני חושבת שאת עושה הרבה דברים גדולים עכשיו, גם אם אם את משלמת את המחיר בכאב.