=\

[batel500]

=\

בזמן האחרון אני מרגישה כל כך מטומטמת, כשאני רואה אבא ובת בכל מקום שהו..באוטובוסים ואפילו סתם ברחוב. ואני רואה אותם שמחים כאלה האבא דואג לבת שלו שלא תיפול מהאופניים או מחבק אותה חזק חזק ואפילו נותן לה נשיקה. ואז אני מוצאת את עצמי בוהה בהם כמו ילדה מטומטמת והם רואים שאני מסתכלת עליהם אז אני מפנה את הראש לשניה..ומיד מסובבת אותו וממשיכה לבהות בהם. יש איזשהי קנאה שם, קנאה מציקה כזאתי..אני לא ילדה קנאית בגלל זה כנראה בגלל שמשהו חסר לי אני באטל, והילדות שלי ד-פ-ו-ק-ה. *וממשיכה להגיד לעצמי שיהיה טוב, כי יהיה*

 

[eshkolit32]

אין כ"כ הרבה

אבות ובנות ביחד כמו שנדמה לך - זה פשוט שאת נורא שמה לב אליהם בתקופה הזאת, ולכן זה נראה כאילו צץ מכל עבר. אל תרגישי לא טוב עם זה שנחמץ לך הלב כשאת רואה אותם, זה טבעי. את רואה דבר נורמאלי שאמור להתקיים והיית רוצה גם, אין כל פסול בזה. זה לא אומר שאת אדם קנאי. זאת לא קנאה שבאה ממקום של רוע, אלא מתוך געגוע למשהו שהיה ואיננו. נכון, משהו חסר לך. זה מובן לגמרי. ואכן יהיה טוב

אמונה בזה יכולה רק לעזור ולחזק.

 

[A GIFT OF LOVE]

בטאל,

באיזשהו מקום פנימי עמוק אנחנו כמהים לחוש שוב את מי שאבדנו, לחזור לאותם ימים יפים שלא ישובו לעולם... הקינאה שלך לגיטימית בהחלט. אני אישית מאוד מזדהה איתה. כן, אני מקנאה! ויש לי במה לקנאות.. גם אני, כשאני רואה אם ובת בכל סיטואציה שתהיה, אני מרגישה שאני רוצה להיות שם, במקום הבת.. להרגיש את החיבוק האימהי, ואפילו להרגיש את הנזיפה, להרגיש שייכת. אז תרגישי בנוח עם הקינאה, כי.. איך לומר? היא די מזכירה את- קינאת סופרים.. נשארה לנו רק התקווה בטאל, המשפט האחרון שלך היה ממש אופטימי. יבואו עוד ימים טובים!