וואו
הדקה הראשונה שבה טד מדבר על אמא והחבר שלה ועל הבדידות שלו היו מהממות. ואז התחיל הפרק, והיה משעשע והכל, אבל כל מה שחשבתי לעצמי זה שדי, מיצינו, חדל בדיחות, איפה אמא?!!?!?
אפילו כשג'מה מייז נכנסה וכולי "אעאעאעאעאעאעאעעאעעע זאת היאאא" שניה אחר כך הייתי כזה "אבל מההה הוא לא יהיה איתה בכלל כי הוא כבר אמר שגברת פסיכית הייתה החברה האחרונה" ומצד שני ממש התאכזבתי שלא יקרה ביניהם כלום ואוף...
ואז כשהכל התאפס על עצמו, וכשטד הלך לדירה שלה ודיבר אליה...
וואו, זה כאילו הכותבים כבר מבינים את הייאוש שלנו ובאמת באמת מבינים את היאוש של טד כי ברור שהוא כבר לא "אוף נמאס לי" אלא הרבה שלבים אחר כך...
עוד ארבעה פרקים לעונה... נונונו שתבוא כבר!
נ.ב. מישהו באמת עצר וקרא את כל מה שרובין כתבה על הקיר למארשל?
זה הדבר הכי מצחיק בעולם בערך